ספר

אתה לא לבד

על פרשיות השבוע

ספר בראשית ושמות

YOU ARE NOT ALONE!

דברי מחשבה בין אדם לבוראו,תכלית חיי האדם, חינוך ילדים, שלום בית, ועוד
רצופים בפרשיות השבוע
ספר בראשית ושמות
כתב וערך
M.MOSES
כל הזכויוית שמורות
ניתן להעתיק חלקים מספרים אלו לצרכי לימוד, לא לצרכי מסחר
* * *

ספר בראשית

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ…ויברא את האדם..ויקרא ה’ אלוהים אל האדם ויאמר לו איכה?..ויאמר האדם: האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל! בראשית פרקים א-ג

דברי מחשבה על פרשת השבוע, אשר בחלקם, שמעתי מאת אבא מורי הרב ניסן בן אפריים זכרונו לברכה. היה אוהב שלום ורודף שלום,היה דוגמא למופת של אבא אוהב ודואג, אציל ועניו וצנוע בהליכותיו,נפטר ביום שישי י”ד אייר התשס”ו. יהיו דברים אלו לעילוי נשמתו. זכותו יגן על כל הקוראים היקרים,ובעד כלל ישראל

___ _ _ ___

פרשת בראשית

המסר:לא להתבייש להודות על טעויות

Author: M. Moses

ההודאה על האמת היא אחת המעלות החשובות ביותר שיש. הודאה על האמת מראה על גדלות נפשו של האדם, עד שיהודים נקראים על שם “יהודה” משום שיהודה למרות תפקידו הרם של ראש השבטים ואב בית דין, הודה על האמת ואמר בפני בית הדין “צדקה ממני

בתלמוד ירושלמי [מסכת פאה פרק ח הלכה ו] מובא שכאשר רבי יהודה הנשיא נתן המלצה בכתב לרבי חייא כתב בשבחו: “שלחתי אליכם אדם גדול,ומהי גדלותו?שאינו בוש לומר איני יודע

כמו כן אנו מוצאים במדרש שרבי אליעזר היה דורש כל האתי”ן הכתובים בתורה[כל מקום שכתוב 'את' בא לרבות דבר נוסף], אך כאשר הגיע לפסוק “את ה’ אלוקיך – תירא” לא ידע מה לדרוש, וביטל את כל דרשותיו. והרי רבי אליעזר בחוכמתו יכל לדרוש דרשה כל שהיא – כדי להצדיק את שיטת לימודו? אבל רבי אליעזר בגדלותו הודה על האמת: סליחה טעיתי! שיטת הלימוד שלי אינה נכונה

בפרשת בראשית אנו לומדים חשיבות מעלה זו

במדרש[מדרש רבה פרשת בראשית.ילקוט שמעוני ועוד] מובא שאדם הראשון פגש את בנו קין[לאחר שקין הרג את הבל אחיו]ושאל אותו:מה נעשה בדינך? אמר לו קין:עשיתי תשובה, ונתקבלה תשובתי לפני בורא עולם. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר כך היא כחה של תשובה ואני לא ידעתי? מיד עמד אדם הראשון ואמר [תהילים צב.מזמור המיוחס לאדם הראשון שנכתב על ידי דוד המלך]:”מזמור שיר ליום השבת – טוב להודות לה’

וצריך באור

.? א. מה נתחדש לאדם הראשון בעניני תשובה עד שטפח על פניו ו

ב. מה שייכותו של הפסוק “מזמור שיר ליום השבת – טוב להודות לה’ לענין תשובה?ב

וכתבו לבאר: שאדם הראשון למד מבנו קין את כוחו של הוידוי

שנים רבות אדם הראשון עשה תשובה עם צומות ותפילות,כמבואר במדרש רבה, אך: במשך אלו השנים היה אומר “זה לא אני אשם זו אשתי!” א

אבל קין,כאשר ה’ אמר לו: קין “מה עשית,קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה!” [בראשית םרק ד פסוק י]. מיד הודה על האמת.,”ויאמר קין אל ה’ – גדול עווני מנשא!” [שם פסוק יג]. א

על כן אדם הראשון,למרות גדולתו,לא התבייש ללמוד זאת מבנו,אלא פתח ואמר :”מזמור שיר ליום השבת – טוב ל ה ו ד ו ת לה’!” להודות – היינו הודאה על האמת

כלומר: אדם צריך לנהוג בבגרות נפש ולקחת אחריות על מעשיו,ואם הוא נצרך ללמוד זאת מאחרים,ינהג בענווה,ואל יתבייש לבקש עצה ועזרהמאנשים הנכונים,כמו שאמר המלך דוד: מכל מלמדי – השכלתי.ואם אדם חש שעשה טעות יאמר בענווה “סליחה טעיתי” ,ואז יראה פלאים שאנשים אשר חשב שהם אויביו ושונאיו,אשר מושיטים יד לשלום וסולחים. וכך פעמים אדם על בקשת סליחה מליבו, יכול לחסוך מעצמו משפטים,צרות,ולהרבות חברים ולא שונאים

מעלה חשובה זו – של הודאה על האמת,היא השורש של המדה החשובה של ‘הכרת הטוב’. שפעמים אדם אינו מודה על האמת, מן החשש שיצטרך להכיר תודה על טובה שעשו למענו. על כן מובא בתלמוד [מסכת סנהדרין דף ה ,והובא בפרוש רש"י שם] שאדם הראשון כפר בטובה,כאשר תלה עוונו באשתו

מעלות חשובות אלה להודות על האמת והכרת הטוב, הם,הם הבסיס להשכנת שלום בין אדם לחבירו והשכנת שלום בית בין איש לאשתו

שבת שלום ומבורך

_____________________*____________________

פרשת נח

המסר: חינוך ילדים

Author: M. Moses

ו”אלא תולדות נח,נח איש צדיק היה בדורותיו…ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת…ויחל נח איש האדמה ויטע כרם,וישת מן היין וישכר…ויקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן,ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו…יפת אלוקים ליפת וישכן באהלי שם!” בראשית פרקים ו-ט

1“טוב אחרית דבר מראשיתו!” אמר שלמה המלך בחכמתו. [קהלת פרק ז]1

הדבר היה ברור ונחרץ לפני ה’ שפשוט צריך להתחיל את העולם מחדש!א

דור המבול הגיע לרמת פשיעה ארצית כללית, ששוב אין לו תקנה, על ידי העמדת שופט או נביא, או תפילות, שישתנה. וכך דור המבול החל לצעוד אל הרס לצורך בנין מחדש. 1

התחלה טובה הוא יסוד ואבן לחינוך ילדים

בפרשת השבוע אנו קוראים שנח התעורר משכרותו, והנה הוא מגלה שבנו חם ירד לדרך לא טובה, עד שקללו שעבד יהיה לאחיו. פעמים הורים נתונים בשינה בהקיץ! הן משום שהם טרודים בפרנסתם, הן משום שהם אינם מאמינים שבנם או בתם אשר גדלה בבית טוב כבביתו של נח הצדיק, ולומדים בבית ספר טוב, יכולים לעשות טעויות ולרדת לדרך לא טובה, פעמים מתוך תמימות וסקרנות, פעמים מתוך רשעות, יד שהם צתעוררים משינתם ושכרותם אחר רידפת כבוד וממון, והנה הם מגלים ילד שגורם צרות ולא נחת, עד שהם מקללים, כמו שנח קלל את בנו

ולא זו בלבד: ישנם הורים שמטיחים אשמה בחברים של ילדיהם, רק לא בעצמם. והחמור והגרוע מכל, שישנם הורים שממש מביאים לילדיהם את כל הכלים הדרושים לרדת לבאר שחת, כמו האינטרנט

דור המבול הגיע לרמת פשיעה כה גדולה, בין אדם למקום ובין אדם לחברו, למרות שלא היו להם את כל השכלולים של ימינו. לא היו להם טלפונים אלחוטיים להעביר מסרים, לא אינטרנט, ולא ג’ פי ס לראות מפות דרכים, ולא רובים ופצצות לעשות הרס וחורבן, ובכל זאת עשו מה שעשו, עד שנאמר[בראשית פרק ו פסוק ו]:” וינחם ה’ כי עשה את האדם בארץ – ויתעצב אל ליבו!” 1

הוא התעצב שברא את האדם ‘בארץ’ , אשר חי חיי ארציות,חומריות, וגשמיות, אשר מנסה למצוא לו סיפוק בתאוות מדומות

לאחר דור המבול העולם הגיע למסקנה שיש הבדל בין חופשיות לבין עצמאות. האדם אכן צריך להיות עצמאי, גם ילדים וגם מבוגרים, אבל לא לא חופשיים החיים ללא כללים, אשר אינם חפצים לעצור ברמזור אדום של החיים

ילדים צריכים הורים שילמדו אותם לדעת מה טוב ומה רע. ילדים צריכים הורים שיגידו להם לעצור. ויותר מכל ילדים זקוקים להורים לא רק תומכים ואוהבים, אלא הורים שהם בעצמם מקיימים מה שהם דורשים, ומהווים דוגמא למופת של הורים הגונים, ישרים אשר לא חיים חיי התחכמיות עם אחרים. הורים המשרים בביתם אוירה רגועה ושקטה, ולא אוירה של זעקות,כעסים, ומלחמות עם שכניהם או קרובי משפחתם, או עם עצמם

כאשר ילד מחפש לו תשומת לב בחוץ, או שבורח מן הבית, יש להורים לפשפש במעשיהם טרם שהם מטיחים אשמות באחרים

להיות הורה טוב, אין זו משימה קלה, קוראים יקרים,זו משימה שצריך ללמוד אותה, לקבל הדרכה ויעוץ ממוחים בדבר, כי דווקא אותם הורים שהם בדרגתם ומעלתם וחכמתם אינם זקוקים לעצה ועזרה, מגלים ביום בהיר עולם עצוב של ילדיהם

בהתבוננות בספר בראשית, אנו רואים שכל כולו עוסק בבעיות משפחה. מאדם הראשון, ועד יעקב אבינו. אברהם ונשותיו שרה והגר שלא הסתדרו, בנו ישמעאל, עשרת נסיונותיו, יצחק ובנו עשיו, יעקב וחמיו לבן, בתו דינה, השבטים עם יוסף, וכו’ .א

אבות העולם היו בוני עולם. תפקידם היה לבנות, ולא להיות נביאים. ומי שעוסק בבנית משפחה אין מן הנמנע שלא יראה ימים קשים, הן צער גידול ילדים,חיתון הילדים, נשואין, גרושין, והן צרות הבאות מבחוץ, כגון פרנסה, ותשלום שכירות ומשכנתא

אבל זהו תפקידו של האדם בעולמו, להיות איתן וחזק, למרות שפעמים צריך להתחיל מחדש, כמו נח הצדיק

לאחר המבול נח התעורר אל עולם חדש. הוא היה נתון בימים קשים וכואבים. בימים של חשבון נפש, מי אני, מה הם חיי אדם בכלל? ללא חברים. ללא אנשים מסביב. ללא קרובי משפחה, וגם לא מכולת לקנות אוכל. הוא נצרך להתחיל הכל מחדש. הוא משך ליבו ביין להפיג את הכאב. אבל למד שאם אין אני לי מי לי? והחל לנטוע כרמים ושדות ולהשתקם. והוא הצליח. הוא זכה לראות עשרה דורות, ובעת פטירתו אברהם אבינו היה בן 58 [גימטריה 'נח,],והוא מסר לו את מקל המנהיגות. הוא מסר לו, ולדורי דורות, שגם אם נופלים כל כל חזק, עד שכל העולם נחרב מסביב, אפשר להתחזק, להשתקם, ולהצליח. שבת שלום ומבורך

_________*___________

הנהגות ההורים הם – הצווי לילדים

מתהלך בתומו צדיק-אשרי בניו אחריו!” משלי פרק כ

בתלמוד [מסכת פסחים דף קיג] שנינו: חמשה דברים ציוה כנען[מבני בניו של חם]את בניו:אהבו זה את זה, אהבו את הגזל, אהבו את הזימה, שנאו את אדוניכם, ואל תדברו אמת!!א

ומאמר זה צריך באור, היאך יצוה אדם את בניו לדברים אלו?ו

וכתב הרשב”ם [בפרושו על הגמרא שם]:”צוה כנען את בניו – כלומר מנהגן כן הוא – כאילו צוה עליהם! ונפקא מינא שצריך אדם להיזהר בהם!”. עד כאן לשונו

כלומר: הנהגות ההורים – הם הצווי לבנים

ובספר החינוך [מצוה תקס] כתב לבאר מדוע לא יבא ממזר בקהל ה’ הרי מה חטא הילד? ובאר:”ואין ספק שטבע האב צפון בבן!” . דהיינו ראשית טוב של ילד מתחיל עוד טרם לידתו

כי טוב אחרית דבר –מראשיתו, אמר שלמה המלך בחכמתו, כאשר הראשית טוב יש ערובה – שההמשך גם כן יהיה טוב

בחיים ניתן לראות אנשים מתחתנים מסיבות שונות, חיים ביחד מסיבות שונות, מתגרשים מסיבות שונות, אך גם מביאים ילדים לעולם מסיבות שונות

על כן התלמוד דוגל שחיי נשואין ואהבה הם צריכים להיות יחד, וכמו כן הבאת ילדים לעולם, עד שאמרו בתלמוד שהורים אשר אינם אוהבים זה את זה[הנקראים בלשון התלמוד 'בני שנואת הלב' בני גרושת הלב' וכו'. ראה מסכת נדה] אין מן הראוי להם להביא ילדים

בארצות הברית, ובעולם, ניתן לראות שבקרב ילדים אשר נולדו חוץ למסגרת נשואין, ובקרב ילדים אשר נולדו להורים שיש מריבות בניהם השכם והערב, הפשיעה בקרב ילדים אלו גדולה מאד

הוי אומר: ילדים לא צריכים לבא לעולם ‘בטעות’ או מתוך שטיפת תאוות, או משום תחרות עם אחרים למי יש יותר ילדים, או כדי לא להיות משועמם, אלא לשם ניתנת חיים לנשמה אחרת

כשבאו בני זוג לאחד הגדולים בדמעות שליש על כך שבנם ירד לדרך לא טובה, ניחם אותם ואמר: בטוחני שאם הילד נולד בקדושה לשם שמיים שהוא יחזור למוטב. כאשר השורשים הם טובים, הילדים לא הולכים לאבוד

כמו שאמר שלמה המלך בחכמתו[משלי פרק כב ו]:”חנוך לנער על פי [בפי]דרכו -גם כי יזקין לא יסור ממנה!” כאשר אדם קבל חינוך טוב בתחילת דרכו יש ערובה כי גם יזקין לא יסור ממנה, למרות טעויות שעשה

. שבת שלום ומבורך

__________*__________

פרשת לך לך

המסר: אפשר להיפרד בכבוד

Author: M. Moses

ו“גם ללוט ההלך את אברהם היה צאן ובקר ואהלים, ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו…ויאמר אברהם אל לוט:אל נא תהי מריבה ביני ובינך…כי אנשים אחים אנחנו, הלא כל הארץ לפניך, הפרד נא מעלי, ויפרדו איש מעל אחיו…וישמע אברהם כי נשבה אחיו[בן אחיו לוט] וירדוף עד דן…וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב!” בראשית פרק יג

פרשת לך לך אוגרת בתוכה יסודות גדולים בשלום בית עם האשה ועם בני משפחה. החל מתחילת הפרשה,המצב המשפחתי הקשה שאברהם נקלע אליו אשר שרה אשתו של אברהם נלקחת ממנו על ידי פרעה, ספור נשואיו להגר על ידי הלחץ שאשתו שרה מטילה עליו:”ותקח שרי אשת אברהם את הגר שפחתה…ותתן אותה לאברהם”[בראשית פרק טז פסוק ג]. הויכוחים שנוצרו בביתו של אברהם אבינו איש השלום והחסד על ידי כך,בין שרה להגר עד ששרה אמרה לאברהם:”חמסי עליך! אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה…ותענה שרי ותברח מפניה!” [שם פסוקים ה-ו]. ולא זו בלבד: אלא שמלאך ה’ בא ל’בשר’ בשורה לא כל כך משמחת:”ויאמר לה[להגר]מלאך ה’ הנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישמעאל…והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו!!!” [שם].א

הנה אברהם אבינו עומד על פרשת דרכים, אינו יודע מה קורה כאן. הוא נולד לאבא עובד עבודה זרה, עד שהוא בעצמו מגלה את בורא העולם. כמבואר במדרש רבה

עתה,הוא אברהם סמל החסד ואהבת הבריות,בעל הרגשות ועדין הנפש, שנקרא אברהם מלשון “אבא”! ניצב בפני קשיים במשפחתו. הוא רואה עולם רשע ושטוף בתאוות שכל מה שעינו רואה חושק ולוקח ללא גבולות של הכרה בזכויות הזולת, וכך אשתו נלקחת ממנו, ללא שיכול להגן עליה. הויכוחים הקשים שנוצרו בביתו בין שרה והגר, עד שהוא, שכל מעייניו היה לזכות בבן ולהיות אבא אוהב, סמל הכנסת האורחים, נצרך לסלק את הגר אשתו מביתו יחד עם בנו ישמעאל . והגרוע מכל הוא רואה את בנו ישמעאל שהולך בדרכים הגורמות שברון לב, וכאב, בפרט שהוא מבין שבן זה יקים אמפריה שמטרה להרוס את היהודים, אמפריה אשר כל מטרתה זה חורבן והרס, אלו אורחות חיים אשר נגדו לאורחות חייו והשקפותיו של אברהם אבינו שנהג כל חייו באהבה וחיי שלום וחסד

נפשו של אברהם זעקה מכאב וצער. אנה אני בא? עד שמלאכי השרת בכו גם הם[ככתוב במדרש] ואמרו לבורא עולם”ישמעאל זה שעתיד להרוג מליוני יהודים אתה נותן לו חיים?”!א

לא לחינם חכמינו ז”ל הגדירו כל מאורעות אלו עשרת נסיונותיו הקשים של אברהם אבינו

אלא שהדבר צריך באור ביחסו של אברהם אבינו ללוט בן אחיו

א. מדוע אברהם לא עשה עמו שלום, אלא אמר לו “היפרד נא מעלי” ?א

ב. מדוע לאחר שאברהם נפרד מלוט, כאשר שמע שלוט נשבה על ידי המלכים, נלחם בחירוף נפש להציל את לוט?ב

אלא

המסר של אברהם אבינו היה ברור. שאיש של שלום אין זה איש שמסכים עם הכל, וחי עם כולם, ומהלך שפל ומוכה.

איש של שלום הוא אדם חכם ורך, אך גם אדם עם עקרונות, שמבין את מצבו ומעמדו, וגם נצרך, הוא יודע לבקש את זכויותיו

אבל

הוא לימדנו: שגם אם אי אפשר לחיות תחת קורת גג אחד עם אדם, אין אומר שצריך לשונאו

הוא לימדנו: שאיש שלום אינו יודע רק איך לחיות בכבוד, אלא איש של שלום הוא אדם שיודע להיפרד בכבוד. ללא שנאה, נקמה, ותחככים

כמו ששנינו בתלמוד [מסכת קדושין פרק עשרה יוחסין] שגדלותו ויחוסו הטוב, של אדם נכרת בעת מריבה. לא בעת שלום שהכל טוב ונח לו לאדם. סימן זה כל כך חזק עד שהוא נפסק להלכה בשולחן ערוך אבן העזר – שבימינו שאין יודעים מיהו באמת מיוחס? בודקים אם המשפחה הם בעלי שלום או בעלי מריבות

אמנם

בני האדם הם בשר ודם, ולא מלאכים. האדם בחייו ברצונו או לא ברצונו ניתקל עם אחרים לאי הבנות

אורחות חיי האדם השונים זה מזו, בנוסף לקשיי החיים כגון פרנסה,וכו’. מביאים פעמים את הבריות אל שערי בתי המשפט

מאברהם אבינו אנו למדים, שגם אם אנחנו חושבים שאנו צודקים, אנו צריכים לדרוש צדק בדרכים של צדק, שאין המטרה של עשיית צדק מקדשת את האמצעים לעשיית צדק. האדם צריך לממש את זכויותיו בבית דין, ולא לעשות דין לעצמו. ואם האדם רואה שאים מקום לאפשרות של חיים ביחד, הוא צריך להיפרד בכבוד

וכמו שכתב בעל-הטורים על הפסוק בפרשת השבוע [פרק יג פסוק יא] שפעמים פרידה זה השלום. הדברים אמורים בין איש לאשתו, בין שכנים, ובן ילדים מבוגרים והוריהם. איש שהוא כבר מבוגר מעל הגיל שהוא צריך לחיות אצל הוריו, פעמים כבוד אב ואם הוא שהאיש או האשה הבוגרים יחיו בבית אחר, ועל ידי כך יהיה שלום בבית הוריהם

אברם אבינו הבין ששרה אשתו צודקת. איש של שלום הוא אינו אדם המסתיר את קשייו כדי להראות לעולם שאצלו הכל בסדר. הוא שמע לטענת אשתו שלא חשוב מה יגידו, חשוב שהשלום והשקט יחזור לבית, גם במחיר של גרושין, ומי שדורש שלום צריך שחייו שלו יהיו בשלום.[אברהם אבינו היה הראשון המוזכר שגרש את אשתו.ראה בראשית פרק כא פסוק יד :"וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר..וישלחה!" ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב "וישלחה" – בגט פטורין. אך הנה גם בעת גרושיו מהגר, נהג ברחמים, ונתן לה לחם ומים! ולא נפרד בכעס ונקמה].א

פרשה זו שעסוקה כל כך בעיניני משפחה, נכתבה ללמדנו, שמעשה אבות סימן לבנים, ובכל דור ודור יהיו קשיי משפחה: עם האשה, עם הבעל, עם הילדים, עם שכנים כמו לוט. ואין זו בושה להודות שיש קשים בחיים, גם אברהם אבינו שהיה גדול, צדיק, איש של שלום, ומפרוסם בדורו מאד, היו לו קשיים,ולא הסתיר אותם ולא עוד שקורות חייו נכתבו לדורות והכל קוראים על כך

אך היא נכתבה גם, ללמדינו – שאין צורך לאבד את צלם האלוהים שבתוכנו גם בשעות קשות של מריבה, כי אפשר לפתור בעיות בדרכי פשרה ושלום

שבת שלום ומבורך

___________*__________

הפטרת לך לך

[ישעיה פרקים מ – מא]

המסר: ה’ שומע ורואה את כאב עמו

למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, נסתרה דרכי מה’?א

ה’ בורא קצות הארץ..נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה..יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו…איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק..אל תירא כי עמך אני..אימצתיך אף עזרתיך,אף תמכתיך!” . כאן הנביא מזכיר את מלחמת אברהם אבינו בארבעת המלכים המוזכרים בפרשה, והנס שנעשה לו שעפר הארץ שהיה משליך עליהם נהפכו לחרבות

זה בא להזכיר את דברי שלמה המלך שאמר[משלי פרק כא לא]:”סוס מוכן ליום מלחמה – ולה’ התשועה!” אמנם סוסים צריכים להיות מוכנים למלחמה, אך אין להם ערך ללא תשועת ה’. א

שבת שלום ומבורך

___________________*_____________________

פרשת וירא

המסר: לתת לאחרים אפשרות לתקן

Author: M. Moses

ו”ירא אליו ה’…והוא יושב פתח האהל כחום היום…ויאמר ה’ זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד…ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע…ויוסף עוד לדבר…וילך ה’…ואברהם שב למקומו…וה’ פקד את שרה כאשר אמר…ויקרא את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק…ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק,ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה…וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים…וישלחה,ותלך ותתע במדבר…ותשא את קולה ותבך…ויקרא מלאך אלוהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר?…קומי שאי את הנער…ויגדל[ישמעאל]וישב במדבר ויהי רובה קשת..”! [בראשית פרשת וירא].א

פרשת וירא כוללת בתוכה מאורעות לא קלים אשר חווה אברהם אבינו. מהיותו חולה ותשוש מברית המילה,עד שה’ בא לבקר את החולה. החרבת סדום ועמורה. בן אחיו לוט השיכור ומעלליו. שוב לקיחת שרה על ידי אבימלך, ועקידת יצחק שבו אבא מצטווה להרוג את בנו

אולם: רוב המאורעות שנזכרו בפרשה, נגמרו בכי טוב. לוט ניצל בזכות אברהם,סדום ועמורה ערי הרשע[מעלליהם מפורטים באריכות במדרש רבה,ועוד] נחרבו, אבימלך מחזיר את שרה לאברהם, ומלאך ה’ אומר לאברהם “אל תשלח ידך אל הנער”! ויצחק חוזר הביתה בשלום

אבל הנקודה הצריכה באור,הוא שבפרשתינו אנו קוראים על שתי אמהות ושני בנים

האחת[שרה] זוכה לבן ההולך בדרך הישר,אשר כל בוקר שמשכים חושב איך לעשות טוב לאחרים, ועובד את בוראו עד שמוכן לעקוד את עצמו. ואילו האחרת[הגר] אשר גם היא נושאת קולה ובוכה,וגם אתה דבר מלאך ה’ ‘זוכה’ לבן רובה קשת, אשר כל בוקר שמשכים חושב איך לקחת מה שיש לאחרים, חומס ועוקד לא את עצמו אלא נפשות אחרים ועושה רשע בעולם

וצריך להבין

א. מה נשתנתה זו מזו? הרי לשניהם היה אותו בעל צדיק

ב. כמו כן יש להבין

מה ראה אברהם לנכון ללמד זכות על אנשי סדום ועמורה שינצלו בזכות כמה צדיקים השוכנים בתוכם, הרי אנשי סדום ועמורה חטאו לא רק כלפי בורא עולם, אלא בעיקר כלפי הבריות כמבואר באריכות במדרש ובתלמוד?ב

ג. כן יש להבין, מדוע אברהם אבינו היתה קשה לו פרידתו מהגר וישמעאל,כמו שנאמר[בראשית פרק כא פסוק יא]:”וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו”. עד שה’ נזקק לומר לו[שם פסוק יב]:”ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך,כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה”! הרי שרה השתדלה להיות אמא טובה. ולמרות שהיא עשתה את השידוך בן הגר לבעלה כאשר לא היה לה בן, אך עתה כאשר ראתה את ישמעאל ‘מצחק’ ומנסה להרוג את בנה[כמבואר במדרש רבה, וברש"י],אמרה לבעלה סליחה טעיתי השידוך אינו מוצלח ואינו נושא פירות חיוביים, ולא חפצה שבן שפחתה אשר משוטט ומהולל ישכון בביתה,בפרט עתה שיש לה בן היכול ללמוד ממעשיו או להינזק על ידיו. אם כן במה חלק אברהם על דעתה?א

ד. מצד אחר יש להבין את דברי בל הטורים על הפסוק[בראשית פרק כא פסוק יד]:”ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר[המצרית.מדרש] שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר!”א

וכתב בעל הטורים:”ובשביל שגרשה שרה להגר מביתה – נענשה ונשתעבדו בניה[במצרים] והוצרכו להתגרש משם!” עד כאן לשונו

ואלו דברים נוקבים וקשים מאד, עונש של מדה כנגד מדה, הצריכים באור, הרי שרה בסך הכל רצתה להחזיר את השלום אל ביתה,ולהגן על יצחק בנה מישמעאל, ומדוע יש לה להיענש על גרושי הגר ובנה מביתה? ד

ה. דבר אחר יש להבין בפרשתינו, שבו אנו רואים שבשני מצבים ה’ לא הסכים עם אברהם

א. בענין סדום ועמורה, ה’ החליט שסדום ועמורה צריכים להיחרב,ובקשתו של אברהם נדחתה בעדינות

ב. בענין גרושי הגר וישמעאל, ה’ לא הסכים עם דעתו שלא לגרשם. הרי אברהם היה גדול בחכמה,ומה היתה דעתו וסברתו בענינים אלו, ופרט לכך הרי ה’ אהב את אברהם ומדוע ה’ לא הסכים עם דעתו של אברהם?ה

ויש לבאר

הנה אברהם אבינו פגש את נח. [אברהם היה בן 58 בעת פטירתו של נח]. הוא שמע ממנו מה הם התוצאות של הרס וחורבן ופירוד,של המבול,דור הפלגה,ושמע הרבה דברי חכמה גם בחינוך ילדים, הרי נח גם הוא ‘זכה’ לבן לא טוב [חם]. אברהם אבינו הבין שכדי לשרוד את החיים האלה, אדם צריך לרומם עצמו ולא לנהוג בקטנות מוחין

אברהם אבינו הבין שכאשר רוצים, יש מקום בלב גם לאנשים שאין אורחות חייהם עולה בקנה אחד עם אורחות חיינו. ויותר מכל: אברהם אבינו, לאחר ששמע היטב היטב מנח מה הן התוצאות של הרס וחורבן, דגל בנתינת אפשרות לאחרים לתקן. הוא היה סמל החסד והרחמים, לא סמל הקנאות, וקנאי לה’ אשר משוטט עם זכוכית מגדלת לבדוק את חסרונותין של הבריות

נכון, פעמים שיטת חיים כזו יש בה טעויות, ועל כן ה’ אמר לו אני אוהב את שטת חייך אבל במצב של סדום ועמורה וישמעאל, הדבר שונה. אבל אברהם שב למקומו,כמו שאומר הפסוק[בראשית פרק יח פסוק לב]:”וילך ה’ כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב אל מקומו!” – הוא שב אל אותה שיטת חיים של לימוד זכות. הוא לא התייאש. והוא גם לא נהפך קנאי לה’ המחריב בחמתו כל מי שאינו לרוח בוראו

זאת איפו הסיבה שאברהם לא מיהר לסלק את אשתו הגר ובנו ישמעאל מביתו. הוא האמין בנתינת אפשרות לתקן. אברהם אבינו לא היה אבא בטלן שאף אינו יודע באיזו כיתה ילדיו או מה שם המורה של ילדיו או איזו מסכת בנו לומד! הוא לא היה הורה השקוע כל כולו בצבירת ממון וכבוד, או הורה ה’עסוק בתקון העולם’ ולא בתיקון ביתו

אברהם אבינו השקיע מאמצים עיליים בחינוך ישמעאל בנו. כמו שנאמר בפרשתינו[פרק יח פסוק ז]:”ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשותו!” וכתב רש”י: אל הנער-זה ישמעאל לחנכו במצוות.ואכן ישמעאל גילה שמחה לתשומת הלב של אביו:”וימהר לעשותו!!” הוא שמע לקול אביו בשמחה ועשה רצונו בשמחה ללא עצלות, כמו שהפסוק מעיד עליו

לא,אברהם אבינו לא נסה להסתיר את המצב הכואב של נטיות בנו ישמעאל לפשע וחורבן, אבל הוא האמין שאנשים יכולים להשתנות! והוא הצליח!! אמנם לא מיידית, אבל לסוף ימיו, ישמעאל בנו חזר למוטב. כל התפילות והדמעות של אברהם אבינו על ישמעאל בנו שילך בדרך טובה, נשאו לבסוף פירות, כי הוא לא התייאש מבנו

אלו תפילות, דמעות, ותקוות שרק אבא יכול להתפלל ולקוות מבנו, למרות שכל העולם מסביב מתאייש מבנו. כמו שאנו אומרים בתפילה:”כרחם אב על בנו – רחם עלינו”. ע

על כן נאמר בפרשת חיי שרה[בראשית פרק כה פסוק ח]:”ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו” .א

ובמדרש רבה,הובא ברש”י שם: ‘מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך יצחק לפניו’. הוא לא רק עשה תשובה בחבישת כפה ולימוד תורה,אלא בתכונות אופי זכות של ענוה:’הוא הוליך את יצחק לפניו’ למרות שישמעאל היה גדול ממנו בגילו

בזאת יש לבאר דברי בעל הטורים הנ”ל , מכיון שסלוק הגר וישמעאל מן הבית, היה סלוק ניתנת האפשרות והתקווה שהגר וישמעאל ילכו בדרך הטוב

לא לחינם, אברהם אבינו, לאחר פטירת שרה אמנו, חזר ונשא לאשה את הגר שנית, והיו לו ממנה ששה בנים. כמו שכתוב [בראשית פרק כה פסוק א]:”ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה”. ובמדרש רבה,הובא ברש”י שם: קטורה-זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטורת!!” ושמרה על צניעותה מיום שפרשה מאברהם. האהבה והשקעה שאברהם אבינו השקיע באשתו הגר ובנו ישמעאל היו להן השפעה עצומה על אשתו הגר ובנו ישמעאל,גם כאשר הם לא חיו אתו

אברהם אבינו דגל בשיטת חייו של נתינת אהבה וחסד. הוא האמין שבמלחמות אין מנצחים. ואילו בדרכי שלום ישנה אפשרות לקרב את הבריות, בפרט מי שיקר לנו

הוא הבין היטב שמי שבוחר בריב ומשפטים, עלול לראות ימים קשים מאד,וגם בושות וחרפות. כמו שאמר שלמה המלך בחכמתו:“אל תצא לריב מהר, פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך!” משלי פרק כה ח

לאחר פטירת שרה אמנו,אברהם אבינו היה עם עצמו. לא היה נתון להשפעת דעות. הוא בחר לא רק להתחתן, אלא להחזיר את גרושתו הגר, ולתת לה אפשרות שניה לבנות משפחה. זה אברהם אבינו אדם אבהי בעל עין טובה ומרומם מעל כל קנאה ושנאה ותחרות. הוא חי עם שיטת חייו, ללא התבוננות לצדדים מי מרוצה מדעותיו, ואם היה נצרך הוא עמד בענוה ובקש הזדמנות שניה גם לאנשי סדום ועמורה

אברהם אבינו לא חיפש ‘מאמרי חז”ל’ ו’פתגמים’ שונים…כדי להביט בעין שלילית על בריותיו של אדון עולם …וגם לא חיפש אלף אלפי סיבות של ‘קודש’ להרחיק את משפחתו, ובני אדם החיים סביבו…’הם לא מספיק כשרים’, ‘הם לא מספיק דתיים’,וכו’ וכו’.כי מי שהוא שלילי תמיד ימצא סמך ועזר, ואיזה מאמר ופתגם לדעותיו

הוא אברהם סמל החסד ודרך ארץ. לא לחינם הוא זכה שאנו אומרים שלש פעמים ביום:”זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם…ברוך אתה ה’ מגן אברהם!” . בתפילות אין אנו מזכירים את נביאי הזעם אשר היו קנאים לה’ , אנו מבקשים רחמים בשם אברהם שהיה אבא רחום, לא רק כלפי אומתו, אלא גם ובעיקר כלפי משפחתו שלו

אברהם אבינו ידע ש”כמים הפנים לפנים -כן לב האדם לאדם”[משלי כז יט]. מי שנותן אהבה למשפחתו אין ספק שיקבל בחזרה אהבה.ודברים היוצאים מן לב נכנסים ללב, ועל הורים לקבוע שיחה עם ילדיהם לשמוע את כאב ליבם, במקום לגרשם מן הבית.סלוק ילד מן הבית מביאות תוצאות של הרס וחורבן, לא רק לילד אלא גם להורים עצמם

אברהם אבינו ידע היטב שמי שנושא אשה צריך להיות אחראי על מעשיו, ועליו ללמוד איך להתמודד עם בעיות המשפחה. גרושין הם אינן תמיד הפתרון

במקרים רבים זוגות צריכים יעוץ ותמיכה נפשית, ולא ‘יעוץ משפטי’ ושכירת עורכי דין ומשפטים. בית משפט אינו בית מלון! ואינו מקום נופש לרגיעה ומנוחה. מי שמתכנן לבחור במשפטים ומדמיין בליבו שאיזה עורך דין יושיעו, יעשה טוב לעצמו אם יבקר תחילה בבתי משפט ויראה במו עיניו מה זה בית משפט ומי הם עורכי דין שבהם הוא בוטח. הדברים אמורים הן כלפי גברים, והן כלפי נשים. על פי הסקר רוב פתיחת תיקים בבית משפט לגרושין הן על ידי נשים. הקליינטים הטובים ביותר של עורכי הדין הן נשים. ישנן נשים שמחפשות כח ומשענת אצל יועצים למיניהם, במקום להישען על כוחן לעשות שלום בשפה ברורה ועדינה. ישנם נשים וגברים שעובדים שתים ושלש משרות רק כדי לכלכל את עורכי דינן. ואין להזכיר את המצב החמור של הפגיעה בילדיהם על ידי כך

בפרשת השבוע אנו רואים ש‘כסף’ הביא לפירוד משפחות. וכך כתב רש”י על הפסוק [פרק כא י]:”גרש האמה הזאת ואת בנה ”לא ירש” בן האמה הזאת עם בני!!” וכתב רש”י :”מתשובת שרה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה[ישמעאל] מריב עם יצחק על הירושה ויוצא לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חיצים!” כדי להרוג את יצחק ויקבל הוא את ירושת אברהם

מצב קשה זה של פירוד משפחות עקב ממון של בני זוג, או מלחמות בין אחים ואחיות עקב ממון של ירושה, והשלכת חיצי ישמעאל זה זה, חיצים ממש או חיצי משפטים ואמירות כואבות, הוא נושא כואב גם בימינו אלו, קוראים יקרים. אל לו לאדם לאבד את השלום בשביל ממון, כי אם אין שלום אין כלום

על כן אנו מוצאים בתלמוד[מסכת ברכות] שרבי יוחנן היה מקדים שלום לכל אדם, גם לנכרי. הוא לא הילך ברחוב במחשבה שכל העולם שונאו. הוא הבין שאין ערך לחיים ללא שלום בליבו של האדם,ושלום עם הסובבים אותו, גם אם צריך לוותר. על כן הוא הראשון שהיה מקדים שלום, והוא הקדים שלום גם לנכרי-לאדם זר. גם לאדם שזר לו באורחות חייו

במקום אחר בתלמוד אנו מוצאים ששאלו תלמידיו של אחד מחכמי התלמוד במה הארכת ימים? הוא השיב בפשטות:”לא עלתה על מטתי קללת חברי!” כלומר: מעולם לא הלך לישון תוך שיש לו מריבה עם אחרים. זו אינה רק ‘סגולה’ לאריכות ימים, אלא עצה בריאותית פשוטה שנתן לתלמידיו: מריבות מביאות לדאגות וכעסים – המביאות חוליים על האדם. על כן זועק המאמר: לא תעיל דויא על ליבך-דגברי גברין קטל דויא! תרגום: ‘אל תעלה דאגה על ליבך- שגברים גבורים הרגה הדאגה!’ תלמוד סנהדרין דף ק

אברהם אבינו הגיע לדרגה זאת מתוך זוית ראיה פשוטה שהכל הבל הבלים. את מה שאמר בפרשתינו [פרק יח פסוק כז]:”ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה’ ואנכי עפר ואפר!” הוא אמר מעמקי ליבו, ולא כדי להיראות עניו. זוית ראיית חיים זו היתה נר לרגלו, שלא רק שאין לריב, אלא אין על מה לריב באשר חיי אדם הם הבל הבלים. על כן היה שמח בחלקו, ואמר למלך סדום:”אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך” [פרק יד פסוק כג]. הוא לא חיפש דרכים לעשות ממון. ובוודאי לא ממון שיוצא דרך משפטים ומריבות של ירושה או גרושין,וכדומה. הוא ידע היטב שרק ממון שבא בשלום יש בו ברכה

הדברים ראויים לתשומת לב גם לבני זוג שהכל בסדר עתה. כי ההכנה הטובה ביותר לחיי נשואין שקטים הוא ידיעת מצב הגרושין. לא לחינם בסדר התלמודי אנו רואים שמסכת גיטין קודמת למסכת קדושין. האזהרה הטובה ביותר לחולה וגם לאדם בריא לשמור על בריאותו, הוא לבקר בבתי חולים כדי לראות מקרוב מה הן התוצאות של אדם שאינו בריא

בסטטיסטקות אנו קוראים מידי יום על מצב הגרושין. אבל הן אינן מראות את מצב השלום בית. כמה זוגות עושים שלום בית,או כמה זוגות אשר התגרשו חזרו לחיות יחד תוך הבנה ושלום. זוגות שעושים שלום בית הם גדולים מזוגות שבחרו בגרושין

המסר של אברהם אבינו היה ברור,שגדלותו של אדם אינו מי שבקי בספרים ובחכמה,או מי שעל קירות לשכתו תלויים הסמכות ודיפלומות. או מי שניצב על בימות ודורש בחריפות וגאונות לאחרים. גדלותו של אדם הוא פשוט להיות – בן אדם. איש עניו,הדן לא רק אנשים זרים לכף זכות, אלא גם ובעיקר את בני ביתו לכף זכות. אם זו האשה, או הבעל, או ילדים כמו ישמעאל, או בני משפחה, או שכנים כמו סדום ועמורה. נכון, לא תמיד רואים את התוצאות מיד, אבל יגעת ומצאת תאמן

אין זו בושה ללמוד מאחרים, ובוודאי לא מאברהם אבינו. לתת אפשרות לאחרים,בדיוק כמו שאנו מבקשים מאחרים שיתנו לנו אפשרות, כי גם אנו לא מושלמים ועושים טעויות

שבת שלום ומבורך ________*______

הפטרת וירא

[מלכים ב]

המסר: יחסים טובים עם שכנים יכולים להציל אדם

ו”אשה אחת מנשי הנביאים צעקה אל אלישע לאמר:עבדך אישי מת…והנושא בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים…ויאמר:לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניך,כלים רקים,אל תמעיטי…הם מגישים אליה והיא מוצקת[שמן כדי שתמכר ותשלם חובותיה]…ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי,ויאמר אליה אין עוד כלי,ויעמוד השמן…ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך ואת ובניך תחיי בנותר!” א

כאן הנביא מזכיר המאורע אשר היה עם עובדיה הנביא אשר החביא מאה נביאים

בשתי מערות,להצילם מידיו של אחאב מלך ישראל[כן, 'מלך ישראל'],ומידי אשת אחאב איזבל אשר יחדיו הרגו כל נביאי ה’. עתה, יהורם בן אחאב בא לבקש את כספו בחזרה ב’ריבית’, הכסף אשר הלווה לעובדיה כדי לכלכל את הנביאים

הגדלות של עובדיה היתה אהבת הבריות, בזה ששם נפשו בכפו להציל חיים של מאה אנשים וגם ללוות כסף כדי לכלכלם

אולם: כמוזכר בפסוקים, שכניו גמלו לו אהבה בחזרה, והשאילו כל כך הרבה כלים לאשתו, עד שהיא הספיקה למכור כל כל הרבה שמן כדי להחזיר את חובות בעלה עובדיה, וגם לחיות מכך. וכאשר לא היו עוד כלים,השמן פסק! א

פעמים אנו חושבים שכל האהבה ותשומת הלב שאנו נותנים לאחרים, הם לשווא. אך הנכון הוא, שגם אם לא רואים את תוצאות השקעתינו עתה, ביום מן הימים אדם יראה שאהבתו לזולת נשאו פרי, בדיוק כמו אנו קוראים בפרשתינו שהאהבה שנתן אברהם אבינו לאשתו הגר ובנו ישמעאל, נשאו תוצאות חיוביות לבסוף, והם חזרו למוטב

וכמו שאמר שלמה המלך בחכמתו : “טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם, כי אם יפלו האחד יקים את חברו!” קהלת פרק ד ט

אין ספק שבפני עובדיה הנביא, עמדה וניצבה דמותו של אברהם אבינו איש החסד ומכניס האורחים, על כן עובדיה הנביא לקח תחת חסותו מאה אנשים, והאכיל והשקה אותם, והצילם מליפול בידי צל מוות

אין ספק שכאשר אב ואם נוהגים בחסד עם הבריות, שילדיהם ילמדו מהם, ולא זו בלבד שהשכנים והחברים יושיטו להם יד בעת צרה, כמו שהשכנים הושיטו יד לאשת עובדיה. ללא האפשרות של אשת עובדיה לשאול כלים משכנותיה, לא היתה מוצאת כלים לברכה

בזכות שכנותיה, היא זכתה לא רק להחזיר את חובותיה,אלא היא זכתה בילדיה שלא נהפכו לעבדים

כאשר אדם מחפש מקום מגורים, הוא לא צריך לבחור דירה לפי מחיריה, אלא לפי שכניה. שכנים טובים יש בכוחם להציל חיי אדם,ולעמידו על רגליו,ולהביא אחדות במשפחתו של האדם, ולא לגרום לפירוד במשפחתו

לא לחינם אמר אברהם אבינו[פרשת וירא, פרק כ פסוק יא]:”כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי!” מ

שכן טוב זה אינו [רק]מי שנותן לו לאדם חפיסות שוקולד ומתנות. שכן טוב זהו אדם השמח בחלקו ובמה שיש לשכנו,ועוזר לשכנו בעין טובה לשמור על שלימות משפחתו, ולא גורם לפירוד משפחות על ידי עצות שונות

מבחן הבדיקה לבחון אם עצות שניתנות לנו משכנינו ומידידנו הם מצד הטוב או להיפך, הוא לראות מה הן תוצאותיהן של עצות הללו. אם תוצאותיהן הם שלום ושקט הם מצד הטוב

בהפטרת השבת אנו רואים שכנים טובים עוזרים לאשת עובדיה לא לאבד את שני ילדיה, ולא מעלימים עין ממצוקתה

אכן כן: פעמים אדם זוכה לניסים וישועות בזכות שכניו הטובים

כמו שאמר שלמה המלך:” טוב שכן קרוב – מאח רחוק!” משלי פרק כז פסוק י

שבת שלום ומבורך

________________________*____________________________

פרשת חיי שרה

המסר: ערך החיים

Author: M. Moses

ו“אברהם זקן בא בימים, וה’ ברך את אברהם בכל, ויאמר אברהם אל עבדו…ואשביעך בה’…עי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני יצחק…ויקח העבד עשרה גמלים…וילך וכל טוב אדוניו בידו…ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה, ומגדנות נתן לאחיה ואמא…וברכו את רבקה ואמרו לה: אחותינו את היי לאלפי רבבה…ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם אחר אמו” בראשית פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה היא הפרשה המפורסמת ביותר בנושא שדוכים

בפרשתינו אנו רואים שאברהם היה נאמן לשיטת חייו – שהוא המשפיע והנותן, הוא לא רצה דברים בחינם, וגם לא האמין שדברים שבחינם יש בהם ברכה. הוא שילם ארבע מאות שקל כסף עבור מערת המכפלה כדי למצוא מקום מנוחה מכובד לאשתו שרה, במערת המכפלה אשר היו טמונים בו אדם וחוה. הוא לא ניצל את מעמדו המכובד בעולם, או קשרים למינהם, כדי לקבל מערה זו בחינם או בזול

באותה שיטת חיים הוא נהג כאשר חיפש שידוך לבנו יצחק. למרות ששמו הלך לפניו, והרבה רצו להשתדך עמו, עד שבת פרעה היתה מוכנה להיות שפחה בביתו ולא נסיכה בארצה… אברהם אבינו לא חפש שדוך בחינם! ובוודאי לא דרש חצי דירה מאביה של הכלה כהסכם לשדוך, כמו שיש נוהגים בימינו

אברהם אבינו לא רק ששלח מתנות יקרות מאד בידי עבדו כדי לדבר אל הורי הכלה להסכים לשדוך, אלא נתן את כל רכושו ליצחק לשם כך

כמו שנאמר [פרק כד פסוק י]:”וילך[עבדו למצא שידוך ליצחק] וכל טוב אדוניו בידו!” ובמדרש רבה, הובא ברש”י שם:“שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו – כדי שיקפצו לשלוח לו את בתם!” . ה

השאלה הנשאלת

א. מהיכן בא דבר זה לאברהם? מה לו לתת את כל רכושו לבנו כדי להרגיע את הורי הכלה, שלבנו יש פרנסה ? הרי בימינו ישנם הורים[עשירים] שבקושי נותנים כמה פרוטות לילדיהם ב’טענה’ שילמדו לדאוג לעצמם??? וכאן אברהם אבינו שולח מתנות יקרות מאד להורי רבקה ומשפחתה ? ב

ב. רבקה גדלה בבית קשה ומסובך, אבא כמו בתואל שניסה להרעיל את אליעזר בעת הסעודה שאליה אליעזר הוזמן כאורח כבוד, ולמנוע מכך את השידוך ולקחת את כספו..עד שבא מלאך והחליף הצלחות ובתואל בעצמו מת [על כן בהמשך הפסוקים מוזכרים רק לבן ואמו ולא בתואל פרק כד פסוק נה. וכתב רש"י: ויאמר אחיה ואמה – ובתואל היכן היה? הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו". וראה מדרש רבה וילקוט שמעוני], – ובנוסף לכך היא ‘זכתה’ לאח כמו לבן הארמי. אם כך מדוע רבקה לא ברחה מביתה כאשר היתה לה הזדמנות פז ללכת לביתו של אברהם אבינו, ללא שאילת שלום מהוריה ובני משפחתה? ב

ג. כמו כן יש להבין המדרש האומר שעשרה זכו לעלות חיים לשמים ולא טעמו טעם מיתה, ואחד מהם הוא אליעזר עבד אברהם. מה זכה עבדו שעלה חי לשמים, והוא בעצמו לא זכה לכך? ג

ויש לבאר

שאברהם אבינו בנוסף לכך שזכה לחכמה, עושר, וכבוד…הוא זכה למדות נעלות מאד. הוא היה אדם שהעריך חיי אדם. הוא לא הביט אל הבריות מלמעלה בעינים רמות למרות עושרו המופלג, ולמרות שהיה איש אלוהים

הוא ידע בעמקי נשמתו כמה הורים טורחים ועומלים לגדל את ילדיהם. כמה דמעות ותפילות הם משקיעים כדי לחנך את ילדיהם. יהיו מי שיהיו, אילו הם גדולי תורה וחכמה, או עובדי זרה כמו לבן. הורים הם הורים ויש לכבדם

אברהם אבינו ידע שרק שידוך אשר נעשה בלב שלם של הורי הכלה, יש בו ברכה. על כן הוא בא אליהם בהכנעה ונתן להם מתנות לא כדי לשחדם, אלא כדי לכבדם. אלו היו מתנות של ביטוי הערכתו לכך שהם זכו לבת יקרה. אלו היו מתנות של אבא שיודע מה כמה קשה לגדל ילדים

וכמו שאנו קוראים בפרשתינו, אליעזר עבד אברהם לא הביא מתנות והשליכם בפני הורי רבקה. אליעזר דבר, דבר, ודבר באריכות. אלו היו מתנות עם דבורים מהלב. כאן היתה גדלותו של אליעזר אשר למד מאברהם. גדלותו של אליעזר היתה שלמרות שהיתה לו בת אשר רצה להשיאה ליצחק[מדרש רבה.רש"י] בכל זאת הוא סלק את מניעיו האישיים, והשתדל בכל נפשו לעשות רצון אברהם אדונו להשיאו אשה ממקום שבקש ממנו. אלו תכונות אשר למד מאברהם אבינו. שכרו של אליעזר היה כל כך גדול, עד שאמרו במדרש שמשום שאברהם חשד בו לחינם כאשר הביא את רבקה ליצחק מביתה, זכה לעלות חי לשמים

אליעזר היה היפוכו של לבן. אליעזר לא מכר את נאמנותו לאדונו גם לא בשביל ממון, ואילו לבן? מכר את אלוהיו בשביל ממון. כמו שנאמר בפרשתינו [פרק כד פסוקים כט- לא]:”וירץ לבן אל האיש[אליעזר]…ויאמר בוא ברוך ה’ , למה תעמוד בחוץ – ואנכי פניתי הבית!”. וכתב רש”י:” וירץ- למה רץ? ועל מה רץ? אלא:ויהי בראות את הנזם,אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון…פניתי הבית- מעבודת כוכבים!”. לבן פינה את האלוהים אשר לו השתחוה כל ימיו – בשביל ממון! ה

הערכתו של אברהם אבינו לחיי אדם – היתה גדלותו! על כן נאמר בפרשתינו [פרק כד פסוק א]:”ואברהם זקן בא בימים!” . הוא הגיע לימי זקנה, עם כל ימיו. הוא העריך כל יום מהחיים,יום יום בפני עצמו. הוא לא חי עם תוכניות להתעצמות, עם חלומות

ש’פעם’ אהיה מאושר. “זה היום עשה ה’ – נגילה ונשמחה בו”[תהילים]. היום הוא יום חדש, ויש למצוא צד טוב שבחיים שיש לשמוח בו, למרות שיש קשיים לא מעטים

הערכתו של אברהם לחיי אדם היתה עצומה, אשר הביאה אותו להכרת הטוב לשרה אמנו. על כן הוא התאמץ מאד לקנות את מערת המכפלה בכסף רב, כדי למצוא לה מקום מנוחה בכבוד

זאת איפו שאברהם אבינו הוא מן היחידים המוזכרים בתנ”ך שהספיד לאשתו. הוא בכה עליה לא רק משום ‘כבוד’ – כדי להראות לכל העולם אשר בא לנחמו, שהוא בעל טוב…

הוא בכה מעמקי ליבו משום שהעריך את כל עמלה וטרחתה של אשתו. משום שהבחין שחייו לא יהיו כמו שהיו בלעדיה. הוא נזכר בכל הגלגולים אשר עבר עם אשתו. את הימים הטובים ואת הימים הקשים. הוא ראה שלעולם לא יוכל למצוא אשה כזאת, אשר אתה הוא בנה מהיסוד את חייו ובעיקר את מורשתו

הוא הבין היטב שאל לו לאדם להשליך את אשתו אשר אתה הוא בנה את חייו ומשפחתו בטורח ועמל, בגלל איזו אשה זרה החומדת לו לאדם להחריב את משפחתו, ונשמתו. והוא לא התבייש אף לבכות עליה. “ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה!” אלו היו דמעות של בעל על אשתו. לא לחינם אמרו בתלמוד[יבמות]:’אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה!” כלומר הם העקריים המרגישים זה בחסרון של זה

מכאן שלאברהם אבינו היה ערך עליון לחיי אדם, עד שהיה מוכן לתת את כל רכושו לבנו, רק שיהיה שלום בביתו של בנו. הוא הבין שכאשר יש פרנסה – יש שלום בביתו של אדם

כמו שאמרו בתלמוד [בבא מציעא דף נט.]:”אמר רב יהודה,לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה בביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר[תהילים]:”השם גבולך שלום – חלב חיטים ישביעך!” ה

הוא הבין היטב שאין האשה רכושו של בעלה. איש שנושא אשה חייב להעניק לה תנאי מחיה הולמים כפי עושרו ויכולותו. כמו שנפסק בשולחן ערוך אבן העזר

לא זו בלבד: אלא אפילו משפחתה של רבקה הכירו בכך, ולא היו מוכנים להסכים לשדוך ללא התחשבות בדעתה של רבקה. “ויאמרו: נקרא לנערה ונשאלה את פיה!”[פרק כד פסוק נז] וכתב רש”י בשם המדרש רבה:”מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה!”. כלומר: ילדים אינם רכוש של ההורים לעשות עסקים ושדוכים על גבם משום טובות הנאה היכולות לצמוח להורים מהשידוך. ילדים הם לא למכירה! א

זאת הסיבה שרבקה לא ברחה מביתה, למרות שהיתה לה הזדמנות טובה לכך כאשר פגשה את אליעזר עבד אברהם, וראתה את כל הניסים שנעשו לאליעזר, כמבואר באריכות במדרש

רבקה אמנו ידעה שרק שידוך שנעשה בשלום יש בו ברכה

אכן, היא ראתה שלהוריה ולאחיה יש אורחות חיים שונים משלה, אך כל זמן שהם שמרו על זכויותיה האנושיות ולא פגעו בה, זהו בחירתם האישית של משפחתה איך לנהל את חייהם, אבל אין זו סיבה לא לכבדם כהורים. היא בחרה לצאת מן הבית בכבוד, בברכת הוריה. הרי עם ישראל מצווה להכיר תודה למצריים למרות שהשתעבדו שם

ואכן רבקה זכתה לברכה מהלב של אמה ומשפחתה [פרק כד פסוק ס]:“ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה וירש זרעך את שער שונאיו!“ זאת היתה ברכה מהלב. ברכה של הורים לבתם טרם חופתה. ברכה של הרגשת פרידה מבת אשר כל כך טרחו לגדלה

כך: בדמעות על לחי ותפילה חרישית הורים מולכים את בתם לחופה

אך: כאשר החתן אומר ‘הרי את מקודשת לי’ הוא אינו אומר “קדיש“ על הורי אשתו!!! אשה אשר גדלה להורים אוהבים[למעט אלו החפיצות לברוח מביתם], אינה נותנת גט כריתות להוריה בעת חופתה, ואל להוריה לחוש שהם מאבדים את בתם, היא עדיין בתם גם לאחר נשואיה

פרשה זו באה ללמדינו, שבני זוג צריכים להינשא תוך ברכת הוריהם. אסור שבני זוג יהיו עסוקים לאחר חופתם במריבות עם הוריהם. בני זוג זקוקים לתמיכה נפשית בתחילת נשואיהם, מריבות עם הורי הכלה או עם הורי החתן, גורמות לחולשה בחיי נשואין עד כדי גרושין תוך מספר שנים

הדברים אמורים היטב לגברים! כל איש ראוי לאהבה ממשפחתה של אשתו. איש אשר רואה שמשפחת האשה אשר הוא חפץ להינשא לה, שונאים אותו מסיבות שונות ומשונות, עדתיות או דתיות,וכו’. מן הראוי שיחשוב היטב היטב ויפעיל גם את שכלו ולא רק את רגשותיו, ואיזהו חכם הרואה את הנולד. ואל יתבייש האדם לדרוש עצה ממומחה המכיר את הענין מקרוב

חיי נשואין הן משימה לא קלה גם ללא שונאים ומיצקים. וכמובן שכל ענין נדון לגופו

בפרשתינו אנו רואים שאליעזר התפלא לא רק מתכונותיה של רבקה לעשיית חסד. אלא גם מדרך הארץ והכבוד בה נהגה כלפי משפחתה. אליעזר ידע היטב, שרק אשה המכבדת את הוריה תכבד את בעלה. אשה הגדלה ללא הכרת הטוב להוריה, לעולם לא יהיה לה הכרת הטוב לבעלה, במוקדם או במאוחר, היא תשלח חיצי מלחמה בבעלה. כמו שנאמר בפרשה[פרק כד פסוק מז]:”ואשאל אותה[את רבקה] בת מי את? ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו למלכה!” היא לא נסתה להסתיר בת מי היא! היא לא התביישה בהוריה, למרות שלא היו צדיקים

דבר חשוב נוסף אנו למדים מאברהם אבינו, והוא שאין קונים חברים בחינם! כענין שנאמר בפרקי אבות[פרק משנה ]:“וקנה לך חבר”! מי שדורש שיאהבו אותו בחינם, הרי למעשה הוא מצהיר שהוא חפץ לנצל את הבריות. הדברים אמורים לא רק כלפי אנשים זרים, אלא ובעיקר אנשים שגומלים עמנו חסד יום יום שעה שעה, אם זו האשה, הבעל, ההורים, או חברים תומכים. נתינת מתנה עם מחמאה לאדם, יש בה הרבה הכרת הטוב, והיא פעולה הבונה את מערכת היחסים עם הסובב אותנו וגם תורמת לנו לבנות בלבנו דמות חיובית כלפי מקבל המתנה

לא לחינם אמרו חכמינו [תלמוד סנהדרין]:גדולה לגימה – שמקרבת

זהו סגולה גדולה למציאת שדוכים. לפתוח את הכיסים וגם את הלב.לא לשלול שדוך מיד ללא הבחנה. וגם: במקום שאדם יפזר ממונו במקומות לא חשובים, הרי יפזר ממונו מעט למציאת שדוך. מציאת שדוך עבור יצחק אבינו עלתה יקר מאד לאברהם אבינו, אבל זה היה משתלם. אמנם: רבקה לא היתה בעלת תוארים אקדמאים, וגם לא ממשפחתם של רבנים בעלי כבוד ומשרות. היא באה מבית פשוט, אבל זכתה להיות אחת מארבעת האמהות של עם ישראל. ויותר מכל זכתה לבעל אוהב ותומך “ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה!”.אכן כן: עדינות נפש וענוה של אשה ואיש מביאים שלום ואהבה בבית

שבת שלום ומבורך

_________*__________

כיון שפרשתינו עוסקת בנשואין הבאנו כאן לקט דברים מספר המשפטים המבואר, בנושא דיני נשואין

דיני – נשואין

ברוכים הבאים, יש לך שותף בחיים ! 1

נשואין הם הצעד החשוב ביותר בחיי אדם

נשואין אינם חשובים רק כלפי בני האדם בעולם הזה, – אשר היחס שלהם כלפי אדם נשוי שונה מיחס אל אדם רווק, אלא הם חשובים כלפי שמים

לא לחינם אמרו חכמינו [ תלמוד]: אדם שמתחתן מוחלים לו את עוונותיו. גם בשמים רואים את נשואיו של אדם כפתיחת דף חדש בחיים

גיל הנשואין

בחוק היהודי אין חוק לגבי גיל המתיר לאדם להתחתן. בדורות קדומים בקהילות יהודיות שונות , נשואין היו בגיל צעיר מאד

אמנם: בספר בראשית העוסק היטב בחיי משפחה,אנו מוצאים שאבותינו התחתנו בגיל לא צעיר. הגיל הצעיר ביותר שאנו מוצאים אצל אבותינו הוא גילו של יצחק אבינו – שהתחתן בגיל ארבעים.

בתקופת התלמוד אנו מוצאים אמוראים שהתחתנו בגיל שש עשרה

[תלמוד קדושין].ט

כך או כך: כל אדם ואדם הוא עולם בפני עצמו. יש שמוכן נפשית וכלכלית לשאת בגיל צעיר את עול הנשואין, ויש: שמוכן לכך בגיל ארבעים, כמו שאנו רואים בימינו

אמנם: מה שאמרו חכמי המשנה [פרקי אבות] – בן שמונה עשרה לחופה”! ניתן כעצה טובה, ולא כחוק. אך: גיל זה אומץ בימינו לחוק! א

בניו יורק החוק קובע : שאיש או אשה חייבים להיות לפחות בגיל 18 כדי להתחתן – על דעת עצמם, ובגיל 16 – כדי להתחתן באישור של ההורים. בארץ ישראל גיל היתר נשואין הוא17

תעודת אישור נשואין

האם אדם רשאי להתחתן עם כל מי שרוצה ? א

התשובה היא : לא

גם אם אדם הגיע לגיל שהחוק מתיר לו להתחתן,הוא אינו רשאי להתחתן עם כל מי שהוא רוצה

על פי החוק בארצות הברית, והאזרחי במדינת ישראל, ועל פי החוק היהודי בשולחן ערוך, נשואין חייבים להיות על פי החוק. נשואין שאינם על פי החוק אין להם תוקף

בכלל זה: נשואין עם קרוב משפחה, – על פי דרגות קרבה שונות המפורשות בהלכה,או בחוקים של כל מדינה ומדינה.אין להם תוקף

כמו כן נשואין: עם מי שאינו כשיר לנשואין, כגון: אדם שאינו כשיר מנטלית או רפואית לנשואין, או נשואין בין שני בני אדם שאינם רשאים להינשא זה לזה מבחינה הלכתית כגון: כהן וגרושה, או נשואין עם אדם נשוי למרות שהוא נמצא בהליכי גרושין, אינם מותרים על פי החוק

אשה גרושה אינה רשאית להינשא לאדם אחר אלא לאחר 90 יום. אבל מותרת לחזור לאיש שגרשה לאלתר. [אבן העזר דיני אישות סימן יג סעיף א].א

אשה בהריון או מינקת לא תינשא אלא לאחר 24 חודש. [שם סעיף יא].א

גירש אדם את אשתו ונשאת לאחר ונתגרשה אסורה לחזור אליו

[מפורש בתורה "לא ישוב לקחתה"! מובא באבן העזר סימן י סעיף י].א

המגרש את אשתו כדי שישאנה חבירו אסור לישא אותה. [אבן העזר סימן יא]. א

כהנים לוים וישראלים מותרים להינשא זה עם זה

כמו כן: הדעה התלמודית [וכך מובא להלכה בדיני אישות] שוללת נשואין מבחינה מוסרית [לא חוקית] נשואין בין זקן לצעירה,או צעיר לזקנה

כמו כן: החוק היהודי, [שולחן ערוך אבן העזר סימן יא. וכך פוסקים בתי דין הרבנים. וכותבים בתעודת הגרושין של האשה שלכל היא מותרת להינשא חוץ מפלוני] אינו מתיר לאשה גרושה להתחתן עם הגבר שאתו היא הפרה אמונים בהיותה נשואה

תעודת נשואין

בימינו,בארץ ישראל, בני זוג אינם רשאים להתחתן ללא אישור נשואין של בית הדין הרבני. תעודת נשואין היא אישור שבני הזוג כשירים להינשא זה לזה על פי החוק, כמו שנזכר לעיל

בארצות הברית בני זוג הניגשים להתחתן בעירייה, חייבים לעבור ראיון

המוכיח את כשרותם לנשואין.אם הם כשירים לכך. הם נגשים לפני שופט המאשר את הנשואין

זוג שערך נשואין כדת משה ישראל, כאשר ניגש להינשא נשואין אזרחים בעירית ניו יורק, מן הראוי שיקחו אתם את הכתובה והתמונות של נשואיהן. על ידי כך הם יחסכו מעצמם את ‘הראיון’.א

כתובה ותמונות הם ראיות טובות שנשואיהן לא נועדו למטרות זרות ואינם מבוימות,לצורך קבלת אזרחות וכדומה. שופטים מייחסים לעדויות אלו חשיבות

כך או כך: גם בני זוג שנישאו אצל רב מוסמך מטעם עירית ניו יורק, והוא כתב להם ‘אישור נשואין’, עדיין הם אינם מוכרים כנשואים עד ששופט יאשר את נשואיהם. הדברים אמורים גם ביחס לגרושין: בני זוג שהתגרשו בבית דין רבני מוסמך בארצות הברית, הם אינם מוכרים כגרושין [אם הם נישאו בעירית ניו-יורק] עד שבית המשפט האזרחי של ארצות הברית יאשר את גרושיהם. מכל מקום: בני זוג שהתגרשו במדינת ישראל, וקבלו תעודת גרושין, הם יכולים להשתמש בכך, בבית משפט של ניו יורק [אם הם נשאו בניו יורק] כדי לקבל אישור גרושין לאלתר. משום שגרושין של בני זוג בין שתי מדינות הם מוכרים

כיון שחוקי נשואין וגרושין בארצות הברית שונים בכל מדינה ומדינה, וגם משתנים מעת לעת, מן הראוי שבני זוג יקבלו יעוץ משפטי בעניניהם מעורך דין העוסק בדיני משפחה באותה מדינה שהם גרים

נשואין של טעות

בנוסף לאמור לעיל, ישנן נשואין שאין להם תוקף חוקי או הלכתי,כאשר הם נעשו בטעות

כגון : באופן שאחד הצדדים העלים מידע בעל ערך מן הצד השני טרם הנשואין. כגון בעיות רפואיות שונות, שלא היה ניתן להבחין בהם קודם הנשואין, או באופן שהאשה היתה בהריון מאיש אחר בעת הנשואין, [אשה שהסתירה את גילה האמיתי דנו פוסקים באיזה אופן זה מקח טעות], או העלמת מידע הקשור למעמדו או עברו של האדם,וכדומה. נשואין אלו נקראים – מקח טעות. אם מבחינה הלכתית הם צריכים לתת גט מספק ? כל ענין נדון לגופו, ההחלטה נתונה בידי בית הדין הרבני הדן בתיק המונח לפניהם

הסכם טרום נשואין

הסכמים ממוניים אינם תמיד דבר ‘משמח’ בשעת כתיבתם. פעמים בני אדם מתביישים לבקש מן הצד השני לעשות הסכם. פעמים בני אדם אינם מאמינים שיהיו בעיות. ופעמים בני אדם חוששים לעשות הסכם כדי לא לפתוח פתח לשטן?! א

כך או כך: ההפך הוא הנכון! א

הכלכלה העולמית בין מדינות , אף מדינות ידידיות, אינה מתקיימות ונעשות – בלחיצת ידיים! א

אדרבא: ככל שהסכמים בין הצדדים הם ברורים ומפורטים, הקשר ביניהם בריא, קיים, ומצליח. זאת משום שהקטגור אינו מקטרג וגורם למריבות אלא במקום של פרצה

בנשואין הדברים דומים. קשר נשואין לא נעשה בלחיצת ידים ושתיית לחיים

חתן וכלה עושים ארוסין: – חותמים על ‘שטר תנאים’. א

עושים חתונה: – החתן חותם על כתובה. [כתובה יש לה תוקף משפטי לחלוטין- ככל הסכם ממוני, גם בבתי משפט האזרחים בארצות הברית]. א

כאשר שוכרים בית עושים ‘חוזה שכירות’ עדי ש’לא יהיה קל בעיני בעל הבית להוציא את הדייר’. א

אמנם:הסכם טרום נשואין הוא אינו המצאת דורינו

חכמי התלמוד שתקנו את ‘שטר – כתובה’ שהוא בעצם מעין הסכם טרום נשואין, ראו לנכון לתקן הסכם זה לא רק כדי שבמקרה של גרושין האשה לא תהיה מחוסרת כל,אלא בעלה יהיה חייב לשלוח אותה עם סכום כסף… אלא גם משום ‘כדי שלא תהיה קלה בעיניו לגרשה’![תלמוד כתובות]. כלומר: הסכם זה יש בו תמריץ לשלום בית

הסכם טרום נשואין יש בו היטב סיבה זו. לדוגמא: אשה שהתחתנה עם איש בעל נכסים [אולי קצת מבוגר ממנה..] היא לא תדרוש גרושין לאחר שנה או שנתיים במחשבה שהיא תצא עם רכוש רב ותחיה טוב עם מישהו אחר! ‘הוא לא יהיה קל בעיני אשתו’ – אפשר לומר. הסכם זה ישאיר אותה נשואה לו, כי היא תידע שאם תתגרש לא יהיו לה שום תביעות ממוניות כלפי ממונו של בעלה כמו שחתמה בהסכם טרום הנשואין. או: שלמכתחילה היא לא תינשא לאיש שהיא מבינה שאיננה יכולה להוציא ממנו ממון. וכן להיפך. איש שעומד להתחתן עם אשה בעלת נכסים

ישנם מקרים של גבר אשר כלתו היא בעלת נכסים, – שמעצמו דרש לעשות הסכם טרום נשואין..כדי שהורי כלתו יפסיקו ללחוש לה מידי יום שהוא חפץ בה בגלל ממונה

לא אחת ניתן לשמוע בני משפחה או ידידים ה’מדברים’…או שממש מנסים לחרחר ריב בין בני זוג בטענה המפורסמת : פלונית התחתנה עם פלוני רק בשביל ‘הכסף’, או להפך

זאת איפו: אם אחד מתבקש לחתום על הסכם טרום נשואין

אל לו להיפגע, אלא יחתום על כך, כדי להוריד מעל צווארו ה’חשש’ שהוא בא לנשואין אלו בשביל ממון. אם בעל הממון ישן במנוחה כיון שיש בידו הסכם זה, הרי הוא תרומה נפלאה לא רק לגרושין חלקים, אלא בעיקר לחיי נשואין שקטים

מהו הסכם טרום נשואין

“הגוזל פרוטה מחברו – כאילו נטל את נפשו”: אמרו חכמינו בתלמוד

זאת איפו: שאדם מטבעו דואג על ממונו. לא בהכרח מחוסר אהבה. או מתוך חשדנות

הסכם טרום נשואין הנקרא באנגלית : PRENUPTIAL AGREEMENT

הוא הסכם שבו כל צד מתחייב שבמקרה של גרושין או מוות לא יהיו לו שום תביעות ממוניות כלפי רכושו של הצד השני[המפורטים היטב בהסכם]. א

הסכם זה שכיח יותר בין בני זוג הנשאים בגיל מאוחר,אשר בנתיים צברו רכוש,או בני זוג הנישאים פעם שניה או שלישית

כדי לעשות הסכם טרום נשואין בעל ערך משפטי, מן הראוי להיעזר באיש מקצוע בעל נסיון בענין זה באותה מדינה שהבני הזוג גרים

זאת משום שאם הסכם זה יכלול סעיף שאינו חוקי לפי חוקי המדינה בה נערך ההסכם בית המשפט עלול לבטל את תוקפו של כל ההסכם כולו

שאלה

האם הסכם טרום נשואין משמש גם כצוואה?א

תשובה

כן

לדוגמא: ראובן יש לו שלשה ילדים מנשואים קודמים אשר הקשר שלו אתם הוא טוב מאד. עתה הוא עומד לפני נשואין שניים. במקרה של מוות,אשתו החדשה,אף אם היתה נשואה לו זמן קצר, לפי חוקי מדינות רבות, תקבל את כל רכושו או חלק נכבד מרכושו [אם הוא לא השאיר צוואה]. האם זהו רצונו של ראובן שלאחר מותו ילדיו לא יקבלו את רכושו ? א

אם ראובן ינהג בחכמה ויעשה הסכם ‘טרום נשואין’ ויפרט בו היטב שרכושו הנמצא במקום פלוני או כספו המופקד בבנק פלוני [צריך פרוט מלא]יעבור לילדיו, הרי שיחסוך מילדיו צרה זו. גם באופן שילדיו יש בידם להוכיח לבית המשפט את רצון אביהם, הרי שזה יהיה כרוך בהוצאות משפטיות מרובות,והרבה עגמת נפש

בעריכת הסכם טרום נשואין צד שלא יכבד ההסכם,יהיה חייב לשלם לצד שכנגד את כל הוצאות המשפט וההפסד ימי עבודה וכו’.א

ובמקרה של גרושין ? האם רצונו של ראובן לחלוק את רכושו עם גרושתו ? ואם יש לו עסקים, האם רצונו שגרושותו תהיה “שותפה” בעסקיו ? א

ומה במקרה שכיח אחר שבו אנשים רשמו רכוש של אחרים על שמם [לעשות טובה] אך בעת גרושין האשה תובעת חלק גם בהם ? א

לא תמיד יש בידי אדם להוכיח שרכושו היה שייך לו טרם נשואיו.או רכוש הרשום על שמו אינו שלו.גם אם אדם חושב שיש בידו הוכחות לכך הרי לא תמיד הם מספיקות או קבילות בבית משפט

בעיות אלו ניתן לפתור על ידי עשיית הסכם גרושין

שאלה

האם ניתן לעשות הסכם טרום נשואין גם לאחר הנשואין

תשובה

כן

אך על כגון דא נאמר “דבר בעתו מה טוב”! אם אפשר לעשות הסכם זה טרם הנשואין אים לדחות זאת לאחר הנשואין. דרישת עשיית הסכם לאחר שנים של נשואין עלולים לחשדות ומריבות

שאלה

האם הסכם טרום נשואין קביל בכל מדינות ארצות הברית? ומה צריך לעשות כדי שהסכם זה יהיה בעל תוקף

תשובה

עקב הגרושין המרובים, בתי המשפט בכל מדינות ארצות הברית החלו בשנים האחרונות להכיר בהסכם טרום נשואין. הסכם זה יש בו לחסוך זמן רב של משפטים מבית המשפט

אמנם: בית המשפט יש לו הזכות לחקור אם הסכם זה נעשה ברצון שני הצדדים, ואם הצדדים הבינו היטב על מה חתמו. וכן אם הסכם זה אינו כורך סעיפים שהם נגד החוק של המדינה בו בוצע ההסכם

הסכם טרום נשואין ממולץ מאד גם על ידי בתי דין הרבניים בארץ ישראל ובארצות הברית. וגם על ידי רבנים של העדות החרדיות

כדי לערוך הסכם בעל תוקף משפטי מן הראוי להיעזר בעורך דין אשר בקי בעריכת הסכמי טרום נשואין באותה המדינה שבה היא נעשית. זאת משום שלא כל החוקים בדיני משפחה שווים בכל המדינות בארצות הברית

חתימה על הסכם זה בנוכחות עורך דין הוא גם עדות טובה שהצדדים אכן הבינו על מה חתמו

עקרונית אין צורך לעשות הסכם זה עם עורך דין.יש צורך שחתימות שני הצדדים יהיו באישור נוטריון

שאלה

האם אני רשאי לכלול בהסכם טרום נשואין שבמקרה של גרושין אני אקבל זכות החזקת הילדים שיוולדו לנו

תשובה

ענין זכות החזקת ילדים הוא נתון להחלטת בית המשפט,לפי טובת הילדים בעת הגרושין

על כן סעיף מעין זה אין לו שום תוקף. גם אם אשתך תסכים לחתום על כך, הדבר נתון בידי בית המשפט בעת הדיון בנושא זה, להחליט אם אתה כשיר לקבל זכות זו

כמו כן: כל ויתור של אשה על דמי מזונות לילדים שיוולדו לכם, אם תתגרשו… אין לו תוקף. אמא היא האפוטרופסית של ילדיה ,היא אינה רשאית לחתום על הסכמים ממוניים הפוגעים בזכויות ילדיה

בפרט במצב שלך שאתה דן על דבר שלא בא לעולם

כמו כן: ‘הסכם טרום נשואין’ הוא אינו ‘הסכם שלום בית’! על כן אין לכלול בו הסדרים שבני זוג חפצים שביתם ינהג על פיהם…כגון: מי יבשל ומי ינקה את הבית. זאת אפשר לעשות בהסכם אחר.

.’הסכם טרום נשואין’ הוא הסכם ממוני

שאלה

מה הם הסעיפים העקריים בהסכם טרום נשואין

תשובה

חלק מן הסעיפים החשובים שיש לפרט בהסכם זה

א1].פרוט מלא של רכוש הנמצא בבעלות שני הצדדים קודם נשואין.כגון: קרקעות.בתים.רכבים.מניות

ב2]. משכורות. מה הם ההכנסות של שני הצדדים

ג3]. רכוש של אחרים. האם יש לך רכוש שרשום על שמך אבל אינו שלך ? מהו ולמי הוא אכן שייך

ד5]. שותפות ברכוש. איזה רכוש אתה מעונין שישאר בבעלותך או בשליטתך המוחלטת ? איזה רכוש אתה מעונין לחלוק עם הצד השני

ו6]. בית. אם הצד השני עובר לגור בביתך,והוא משתתף בתשלום החובות שיש על הבית,כגון משכנתא, האם הוא נהפך לשותף ובכמה אחוזים

ז7]. רכב. איזה רכב שייך לך ? אם הצד השני משתתף אתך בהחזקת ובתשלומי הרכב שלך האם הוא נעשה שותף ברכב ?וכו’.

ח8]. מזונות לילדים. אם יש לצדדים ילדים מנשואין קודמים, מי יפרנס אותם ? וכמה? מי ישלם עבור בתי הספר עבור הילדים ? מי ישלם עבור לימודי האונברסיטה לילדים ? [על פי החוק: הורה חורג אינו חייב לפרנס את ילדיו החורגים אלא אם כן נעשה הסכם על כך]. א

ט9]. חשבון בנק. האם הצדדים מסכימים לפתוח חשבון בנק משותף ? או כרטיס אשראי משותף ? ומי ישא באחריותם ?א

י10]. חובות. פרוט החובות שיש לשני הצדדים. כגון: חובות תשלום מזונות לילדים מנשואין קודמים. חובות לחברות כרטיסי אשראי.חובות של לימודים.וכדומה. מי ישלם חובות אלו ?א

יא11]. ביטוח חיים. אם יש לאחד הצדדים בטוח חיים, מי יהיה רשאי לקבל את כספי הבטוח במקרה של אסון ? האם הצדדים מסכימים לעשות בטוח חיים חדש עבור שניהם ?א

יב12]. גרושין. במקרא של גרושין, איך שני הצדדים יחלקו את רכושם ? האם לאחר הגרושין האיש מתחייב להמשיך לפרנס את גרושתו ? [על פי החוק היהודי והאזרחי לאחר הגרושין נפקעים כל החיובים של האיש כלפי גרושתו אלא אם כן התחייב בהסכם להמשיך לפרנס אותה]. ועד מתי ?א

יג13] במקרה של מוות של אחד הצדדים איך הרכוש יחולק ?א

יד14]. הצדדים מסכימים שבמדה שחלק מהסכם שעשו אינו בר תוקף מבחינה חוקית או אם חלק מהסכם זה אינו מובן, ששאר הסעיפים בהסכם זה יהיו ברי תוקף

טו15] אם אחד מן הצדדים לא יכבד הסכם זה הוא ישא בכל ההוצאות המשפטיות של הצד השני

טז16] הצדדים מצהירים שכתבו וערכו וחתמו על הסכם זה מרצונם החופשי,תוך הבנת כל הנכתב בהסכם זה

__________________________*____________________________

פרשת ואלא תולדות

המסר: לשאוב כוחות מצד הטוב

Author: M. Moses

ו”אלא תולדות יצחק בן אברהם…ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים…ויברכהו[יצחק את יעקב]…ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש,יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים,הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך אורריך ארור ומברכיך ברוך!” בראשית פרקים כה – כז

בפרשתינו אנו רואים שיצחק עומד כמעט באותו מצב של אברהם אביו

לאברהם אבינו היה את ישמעאל…וליצחק יש את עשו. אלא שהמצב אצל יצחק קשה יותר. כאן,הן לעשו והן ליעקב יש אמא אחת – רבקה. כאן לא היתה אמא אחרת לעשיו שאפשר להאשימה במצב מביש זה של בן רשע, כמו אצל אברהם אשר גרש את ישמעאל ואמו מן הבית כאשר ראה שישמעאל הולך בדרך לא טובה

יצחק אבינו עמד בפני מצב קשה מאד. יצחק לא היה אדם פשוט. הוא נולד לאבא מפורסם ועשיר, והוא עצמו היה עשיר ומפורסם כמו שנאמר בפרשתינו[פרק כו פסוק יב-יג]:“ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים ויברכהו ה’…ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאד!” ובוודאי אל ביתו היו שוחרים לא מעט גדולי עולם, אשר היו מביטים בנעשה בביתו של יצחק. שלא כמו אצל אברהם אשר ישמעאל הלך לדרכו עם אמו הגר, כאן עשיו נשאר בבית, ונשאר להרבה זמן! כמו שנאמר בפרשה[פרק כו פסוק לד-לה]:”ויהי עשיו בן ארבעים שנה ויקח את אשה את יהודית..ואת בשמת..ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה…ותכהינה עיניו [של יצחק]מראות!!” וברש”י שם:”ותכהינה – בעשנם של אלו שהיו מעשנות ומקטרות לעבודת כוכבים!” ובבעל הטורים שם:”ותכהין עיניו-בגימטריא ‘בעשן הצלמים’ “. א

השאלות הנשאלות:

א. מדוע יצחק לא בקש בצורה מכובדת מעשו לעזוב את הבית? בפרט שעשו לא היה ילד קטן, ובוודאי יכל להסתדר לבדו היטב? ומה גם שעשיו ידוע כמי שמכבד את הוריו ובוודאי היה שומע להם וממלא את בקשתם

ב. מדוע יעקב ברח מביתו מחמת עשיו ? הרי המדרש מתאר את יעקב בהרבה מקומות כאיש חזק עד שגלגל את האבן מעל פי הבאר לבדו מה שהרבה אנשים יחד לא יכלו לעשות? והיותר מכל, הרי הבטחות ה’ לאברהם וליצחק שבנו ירשו ויהיה גדול בארץ היו עומדות לו? ב

ג. כן יש להבין מה לו לעשיו הרשע- אשר היה גוזל וחומס ודורך על זכויותיהם של הבריות כמבואר במדרש באריכות, – לדמעות ולצעקות מרות? כמו שנאמר בפרשה[פרק כז פסוקים לד-לח]:“ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי…וישא קולו ויבך!” ?? ויבך? והרי הוא אותו רשע שגרם לבכיות של הרבה משפחות, ומה לו לבכיות? ג

ד. מדוע יצחק ‘ברך’ את עשיו ואמר לו[פרק כז פסוק מ]:“ועל חרבך תחיה!” הרי כיון שראה את עשיו בנו שהוא בעל נטיות של הרס וחורבן, היה לו לברכו שה’ יתן בלבו שלום ואהבת הבריות, ואולי, אולי, עשיו היה נעשה לאדם פחות רע? ד

ה. צריך להבין המקרא בפרשתינו [פרק כו פסוק כב]:”ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה,ויקרא שמה רחובות,ויאמר כי עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ!” מה לענין חפירת באר המים לפריה ורביה? ה

ויש לבאר

שיצחק היה איש של שלום. הוא ברח ממלחמות ומחלוקות. כמו שאנו רואים בפרשה שאבימלך אמר ליצחק[פרק כו פסוק טז]:“לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד…וילך משם יצחק”! יצחק הרכין ראש והלך. זאת למרות שהיה עשיר מופלג והיה בכחו לשכור שומרי ראש ואף אנשי מלחמה ולהשאר במקומו. הוא דגל בשטה: ב’חיים היה חכם ולא צודק’! הוא הבחין שעדיף לחיות בשלוה במקום אחר מאשר להישאר במקומו ולחיות חיי מתח וכעס. הוא הבין שהחיים הם קצרים מלבלותם בהתנצחיות מי צודק? למה? ומדוע? ואיך?ו

ולא זו בלבד: לאחר מכן כאשר אבימלך בא אל יצחק לעשות שלום, כתוב שיצחק קבל אותו בזרועות פתוחות “ויעש להם משתה ויאכלו וישתו…וישבעו איש לאחיו,וישלחם יצחק בשלום!”[פרק כו פסוקים ל-לא]. למרות שבתחילה תוכניתו של אבימלך היתה להרוג את יצחק,כמבואר במדרש[וראה בעל הטורים שם פסוק כט], יצחק שכח וסלח, בבחינת – מה שהיה היה

יצחק אבינו רכש מאביו תכונות נפלאות אלו של שלום,מחילה וסליחה. הוא לא שמר נקמה בלבו. הוא ראה מצב שמבקשים ממנו סליחה, וסלח! הוא לא עשה פלפולים למה ומדוע הם מבקשים סליחה

והנה: מצד אחד עומד אדם רך ועדין נפש שהוא איש של שלום, ומצד אחר עומד עשיו הרשע, אשר היה חכם מאד!! עשיו לא לבש בגדי פושעים, ולא נהג באביו בחוצפה ועזות מצח.הוא נהג בהוריו בכבוד גדול מאד, כמבואר במדרש רבה הובא ברש”י [פרק כה פסוק כז]:”ויהי עשו איש יודע ציד=לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו:אבא היאך מעשרים את המלח ואת התבן,כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות!!” התנהגות זאת אנו רואים שוב בגיל נשואיו של עשו הרשע :“ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה..!” ובמדרש וברשי”: “עשו נמשל לבהמה הלא טהורה הזאת..כשהוא שוכב פושט את טלפיו לומר ראו שאני טהור…כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים, כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר:אבא[יצחק]בן ארבעים שנה נשא אשה אף אני כן!” מ

ובסוף הפרשה אנו קוראים עוד מעשה צדקות של עשיו [פרק כח פסוקים ח-ט]:”וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, וילך עשו אל ישמעאל!” פתאום עשיו עושה עצמו לאדם מתחשב ודואג להוריו. ובמדרש הובא שעוד בטרם שעשיו הגיע לביתו של ישמעאל,ה’ לקח את נשמתו של ישמעאל אשר חזר למוטב, מן החשש שעשיו יחזיר את ישמעאל לסורו בפיו ובדרשותיו

כלומר: בפני יצחק עמד מצב גרוע יותר מאשר עמד בפני אברהם אביו כאשר נצרך להתמודד עם ישמעאל. ישמעאל היה פושע בגלוי, וידע שהוא פושע,[ועל כן חזר למוטב בסוף ימיו]. אך עשיו היה רשע בשטה שונה. עשיו היה בקי בהלכות, ואף בהלכות מעשר, הוא היה שולט בש”ס ופוסקים,כדוגמת דואג האדומי בימי דוד המלך שהיה ראש אב בית דין אך גם הרג עיר שלימה של כהנים עם שאול. עשיו היה גם איש המאמין בסגולות וקמיעות,כמבואר במדרש שבגדיו של נמרוד הרשע, היו בגדי סגולה של עשיו להצליח במלחמות, והם היו אותם בגדים אשר הפקיד בידי אמו רבקה ולא סמך על איש אחר לשומרם

כלומר: בפני יצחק התגלמה דמות חדשה של רשע בדמות צדיק. ודמות זו היא בנו! אשר נולד לו לא מ’שפחתו’ או מאשה זרה אחרת, אלא מרבקה אשתו אשר הולידה את יעקב הצדיק

בפני יצחק עמדה השאלה איך מחנכים בן כזה? איך מלמדים לבן זה שהוא למעשה רשע ולא צדיק? איך מלמדים בן זה שלא חשוב איך ‘מעשרים מלח’ אלא חשוב לשמור על זכויותיהם האנושיות של הבריות? זו היתה משימה לא קלה לאדם שכל כולו איש של שלום, אשר רצה להימנע ככל האפשר ממלחמות במשפחתו

זאת איפו הוא לימד את יעקב בנו שקל יותר לברוח מאדם רע מאשר לשנותו, כמו שהוא הלך מפני אבימלך. הוא לימד את יעקב שכאשר נתקלים באיש כמו עשיו הנוהג כצדיק, הזהירות צריכה להיות מאד גבוהה, ועדיף ללכת למקום אחר. “וישלח יצחק את יעקב”[פרק כח פסוק ה]. הוא לימד את יעקב שאדם כמו עשיו אשר מציג עצמו כקרבן אשר עשקו את ברכותיו, עד שצועק צעקות מרות וגם בוכה! קשה מאד להתמודד אתו. יצחק למד ליעקב שקשה מאד להתמודד עם אדם אשר הופך עצמו לקרבן של קורבנותיו – כדי להוכיח לעולם שהוא הצדיק! בדיוק כמו לבן הארמי אשר ענה את יעקב ולא חמל על בנותיו, אך כאשר יעקב ברח ממנו..לבן רדף אחריו ואמר לו[בראשית פרק לא פסוק כז]: “למה זה נחבאת לברוח…ולא הגדת לי ? ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכינור..ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי!“. מה ללבן לפרידה של שמחה? ומה ללבן למוסיקת נשמה של כנורות?? אלא: שטתו של לבן היתה דומה לשל עשיו

….הפוך עצמך לקורבן[-של קורבונותיך] – כדי לזכות במשפט” או: “מי שבוכה – זוכה”

לצערינו: בשיטה זו נוקטים אותם רשעים המחבלים בישראל בדרכים של טרור וגם בדרכים פוליטיות. הם הורסים ומחריבים, וחיים על חרבם וקשתותם, כמו עשיו הרשע, אך: כאשר דורשים מהם מעט צדק..הם הופכים עצמם בפני העולם לקורבנות!! ב

אבל: יצחק אבינו נהג בעשיו בתור אבא! הוא לא התייאש ממנו. הוא נסה לקרב אותו מתוך תקוה של אב בבנו, אולי יש תקוה שבן זה יחזור למוטב ולא יגרום לבושות וחרפות ושברון לב לו ולאמו רבקה אשר היתה שבורה מבנה עשיו

יצחק אבינו לא היה בעל שתלטן! הוא לא קבע לאשתו רבקה למי מהילדים לתת יחס, ואיך לנהוג. על כן נאמר בפרשתינו[פרק כה פסוקים כב –כח]:“ותלך לדרוש את ה’…..ויאהב יצחק את עשו…ורבקה אוהבת את יעקב!”. כאשר היא בחרה ללכת לבקש עצה מה קורה אתה הוא לא מנע בעדה, וכאשר נולדו ילדיהם, הוא לא קבע לה איך לנהוג ואת מי מהם לאהוב. אך מצד אחר: יצחק לא נגרר אחר כל דעותיה של אשתו רבקה למרות שכבד אותה מאד. ליצחק היו עקרונות משלו בחינוך ילדים, ובחיים, אשר אותם לא מכר בשביל אשה. יצחק הוא היחיד מבין האבות שלא נשא פלגשים. יצחק היה אדם עולה תמימה, נקי וטהור, אשר ברח מתאוות המדומות – כבורח מן האש

איש חכם צריך להיזהר מאד לא למכור את מהותו וחייו ועקרונות, ואורחות חיים, וערכי צניעות אשר עליהם גדל, – בעד נזיד עדשים שאיזו אשה מבשלת לו

בוודאי שמכל גדולי העולם אשר שחרו על ביתו של יצחק אבינו המפורסם, היו הרבה ‘נותנו עצות’ למינהם. בינהם עצות של חורבן והרס. ‘תזרוק את עשו מהבית’…’תתגרש’…’תקח לך עוד נשים’…’אתה צדיק בן צדיק תעשה עוד תקונים’…

אבל יצחק היה איש איתן ורציני. הוא נער מעל עצמו את ליצני הדור אשר באו בצורות ובדמויות שונות. הוא הלך בדרכו. בדרך השלום

על כן נאמר בפרשה [פרק כה פסוק כח]:“ויאהב יצחק את עשו – כי ציד בפיו!” ובתרגום:”ורחם יצחק ית עשו”. אהבה – היא רחמנות. מי שאין בו רחמים אינו יכול לאהוב. יצחק רחם על עשו, ומי יודע כמה פשעים כנגד הזולת הוא מנה ממנו על ידי כך

כאשר באו אל אחד החכמים בטענה על אחד התלמידים אשר הוא המליץ לשלבו במסגרת חינוכית פרטית יוקרתית..שהנה עדיין התלמיד מתנהג לא טוב? ענה להם: עשו קל וחומר ומה עתה שהוא תחת השגחתם של מורים מסורים ואחראים תלמיד זה אינו נוהג כל כך כשורה…מה היה אם היה משוטט ברחובות? א

ו”יאהב יצחק את עשו” – זהו מסר להורים ולמורים, שילדים ותלמידים, לא נועדו בהכרח להביא ‘שם ותהילה’ להורים או לבית הספר. מטרת ההורים והמורים הוא – לחנך, לא רק לקצור שבחים על ילדיהם ותלמידהם

ו“יאהב יצחק את עשו” – זהו מסר להרבה הורים, אשר אינם גאים בילדיהם שהם אינם בעלי מקצועות ‘מכובדות מאד מאד’ , ותמיד מזכירים לילדיהם איך פלוני ואלמוני הצליחו…ואילו ילדיהם הם מפסידנים!!! ואיזו מלאכה שבוחרים ילדיהם ההורים אינם שמחים לעולם! ילדים הם לא כלי שימוש להבאת כבוד או כסף להורים

ו“יאהב יצחק את עשו” – זהו מסר חד משמעי להורים אשר מהלכים בביתם בכעס ומרירות,[אלו הורים מכל רמות ההשכלה והדת], ופעמים אף מכים בחמת זעם את ילדיהם, במקום לקבל הדרכה ויעוץ, ולבקש עזרה איך לשפר את תכונות הילד, או את תכונותיהם שלהם

ו“יאהב יצחק את עשו” – זהו מסר להורים שעל גדול ילדים צריכים לחשוב טרם שמביאים אותם לעולם! ואין זו בושה לקבל עצה מחכמים ורופאים אם אדם כשיר לא רק מבחינה פיזית לגדל ילדים אלא גם מבחינה נפשית. לגידול ילדים – דרושה בריאות הנפש שבעתיים מבריאות הגוף! בימינו אנו שומעים חדשים לבקרים על אסונות של התעללות של אמהות ואבות בילדיהם

ו“יאהב יצחק את עשו” – הוא מסר שלא כל מי גאון בלימודים, גאון בחינוך ילדים ובבנית בית של שקט ושלוה וחיים עם מערכת יחסים עם אדם אחר תחת קורת גג אחד, ועל כן יש ללמוד איך לתת אהבה לילדים ולבני משפחה

ו”יאהב יצחק את עשו” – זהו מסר למורים שאסור להפליא בין דם לדם, ואסור להם להלל ולשבח רגע רגע שעה שעה את אותם התלמידים שזכו למח חריף, ולהשפיל את התלמידים שאין מחם חריף מספיק

ו“יאהב יצחק את עשו” שהיה גם מראהו שונה[אדמוני וכו'], שאסור למורים ולהורים להפליא בין תלמיד לתלמיד על פי מראהו, ומי שהוא שחרחר אינו זוכה לתשומת לב, כי אין שופטים אדם לפי צבע עורו

ו“יאהב יצחק את עשו” הוא מסר – שהורים צריכים להיות תומכים – ולא שופטים! א

גדלותו של יצחק היתה שהוא יכל לאהוב גם מי שהוא שונה ממנו

יצחק אבינו, היה חכם וידע היטב מיהו עשו. הוא ידע היטב שיש סיכויים קלושים מאד שעשיו יחזור למוטב כמו ישמעאל אחיו, הוא ראה שכל חייו של עשיו הם סביב חרבו וקשתו. על כן אמר לו אם ברכות אתה מבקש? מעשיך הם הם ברכותיך:”ועל חרבך תחיה!” ו

יצחק אבינו ידע שברכות יש בכוחם לפתוח שערים – אבל לא לשנות תכונות אופי של אדם, ושום ברכה לא תועיל לשנות תכונותיו ההרסניות של עשיו, משום שאלו תכונות שהוא נולד אתם, אלו לא תכונות רעות שאמץ אותם לאחר לידתו, והראיה שעוד בבטן אמו היה פרא

יצחק אבינו הכיר בעובדה שהמציאות של יעקב ועשו, הוא סמל לדורי דורות עד בא הגואל! הכרה בין רע לטוב. בין חושך לאור. בין אנשי עשיו לבין אנשי יעקב. כמו שנאמר לרבקה בבית מדרשו של שם:”שני גויים בבטנך- ושני לאומים ממעיך יפרדו!”[פרק כה פסוק כג]. על כן הוא החריש כי מה’ יצא דבר

במבט ראשוני אם נשווה את חיי יעקב אבינו לעשו, הרי שחיי עשו היו קלים בהרבה… הוא היה הולל וסובא, ואפילו מצא ‘שידוך’ בגיל ארבעים, ואילו יעקב מצא שידוך מעל גיל שמונים. אלא שהיתה בעיה אחת לעשו? – שהוא עשו! כמו שאומר הפתגם: יש אדם שיש לו הרבה ויש אדם שהוא עצמו הרבה! מעשו נשאר דור של עשוים ועשבים שוטים, אנשי מלחמה והרסנים. אבל יעקב אבינו זכה לבנות י”ב שבטים, אנשים המכירים בזכויות הזולת, אנשים שלמרות פלוגים ביניהם יודעים להתאחד ולהושיט עזרה לנזקק, אומה אשר אף בלעם אמר עליה:“מה טובו אהלך- יעקב” במדבר כד

ויצחק, הלך בדרך אביו וחזר וחפר את בארות המים אשר סתמו הפלשתים

ובמדרש שאלו כמה בארות חפר יצחק? יש שאמרו ארבע בארות חפר כנגד- ארבע מחנות של ישראל במדבר, ויש שאמרו חמש בארות חפר- כנגד חמשה חומשי תורה. וראה בעל הטורים

והנה בתלמוד [ברכות דף נו] שנינו: אמר רבי חנינא הרואה באר בחלום – רואה שלום שנאמר[פרשת תולדות]:”ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. רב נתן אמר: רואה תורה. רבא אמר: חיים

התלמוד לא אמר הרואה ‘מים’ בחלומו, אלא - באר

באר הוא סמל של עמל ויגע. בבחינת יגעת ומצאת תאמן. על האדם לעמול ולחפור כדי למצוא מים. שלום בין מחנות ישראל[שכנגדם חפר יצחק אבינו הבארות], תורה, וחיים, דורשים מן האדם הרבה, הרבה יגיעה ועמל. כמו שאמר ה’ לאדם הראשון:בזעת אפך – תאכל לחם! ואין שלום ללא הקרבה וויתורים. אכן חיי יעקב היו מלאים קשיים ומכשולים כמו שעוד נקרא בפרשיות הבאות, אבל מי שחופר – מוצא מים ולא קוצים. מי שחולם שהחיים הם חלקים כמים, יבא לידי אכזבות. החיים הם אינם כמים אלא כבאר

הפלשתים אשר מטרתם היתה למעט את האוכלוסיה של מחנה ישראל, נהגו בשיטה עקיפה להשיג את מטרתם. הם סתמו את כל בארות המים אשר שמשו למקוואות טהרה[כי אחרת מה הפריע להם המים?] על כן נאמר בפרשתינו [פרק כו פסוקים יח-כב]:”וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם…ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות – כי עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ!” וראה בעל הטורים שם

עם כל המאורעות בפרשתינו, אחד הדברים החשובים שאפשר ללמוד בפרשה הוא מרבקה אמנו, שכאשר לא יודעים מה לעשות? צריך לבקש עזרה! רבקה היתה אשה חכמה מאד, לא לחינם היא זכתה להיות מארבע אמהות של עם ישראל, ובעלה יצחק אבינו היה אדם גדול מאד מאד, אך כאשר היא נתקלה בבעיה היא הלכה לבקש עזרה:“ותאמר אם כן

למה זה אנכי ? ותלך לדרוש את ה’!”[פרק כה פסוק כב]. וברש”י: ותלך לדרוש את ה’=לבית מדרשו של שם – שיגיד לה מה תהא בסופה

הורים, ובני זוג, נתקלים לא במעט קשיים בחייהם. איך לחנך ילד חוצפן ? מה עושים עם ילד שאין לו חשק ללמודים ? מה יהיה אתנו ? ‘למה זה אנכי’ – האם להתיייאש הוא הפתרון? האם הורים יכולים להרים ידייים ? ועוד שאלות רבות. מי אני ? מה הם תכלית חיי ? מה אני עושה כאן ? האם חיי נשואין אבדו את ערכם ? האם הבאת ילדים לעולם הוא ‘סגולה’ לאושר או ‘סגולה’ לשברון לב ? א

אין זו בושה לקבל הדרכה ויעוץ, גם רבקה אמנו הלכה לדרוש עצה ותבונה, וזה לא פחת מערכה או מערכו של בעלה

נכון. בחיים יש הרבה חושך כמו עשיו. אבל יש גם אור כמו יעקב

רבקה ויצחק, השתדלו להסתכל על הצד הטוב של החיים, ולשאוב כוחות נפש מן האור שבחיים – מיעקב

שבת שלום ומבורך

____________*****________________

שתיקתו של יעקב ובריחתו מפני עשו

מיהו יהודי

מיהו יהודי ? שאלה זו אינה מעסיקה רק את חכמי זמנינו, עקב ההתבוללות ,וכו’, זו שאלה שהעסיקה את חכמי התלמוד היטב. שאלת מיהו יהודי ? העסיקה אותם עד כדי כך, שהיו שנמנעו להתחתן ! בגלל שלא ידעו היכן למצוא את היהודי ?! א

בתלמוד [קדושין דף עא:] אנו מוצאים המעשה דלקמן : עולא נקלע לפומבדיתא [עיר בבבל] לביתו של רב יהודה. ראה שרב יצחק בנו של רב יהודה “גדל ולא נסיב”! = גדל ולא התחתן. אמר לו עולא: מדוע בנך אינו נושא אשה ? אמר לא רב יהודה: וכי יודע אני מהיכן אמצא אשה מיוחסת לבני ? אמר לו עולא: וכי אנו יודעים מהיכן אנו באנו? א

אולי אנו מאותם שנאמר [איכה ה]:”נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה וכו’ וכו’…אמר לו רב יהודה: ומה אעשה ? אמר לו עולא : “זיל בתר שתיקותא” ! לך אחר מעלת השתיקה ! כלומר: אם ראית משפחה שהם שתקנים ואנשי שלום קח אשה לבנך מהם! “כי האי דבדקי בני מערבא [=כמו שהיו בודקים אנשי ארץ ישראל את יחוסו של אדם] כי מינצו בי תרי בהדי הדדי[=כאשר שנים היו רבים]חזו הי מיניהו דקדים ושתיק” [=היו רואים מי הראשון - שותק] אמרי: האי מיוחס טפי”! [=היו אומרים זהו סימן שהוא מיוחס יותר].א

לפלא הוא שסימן זה לבדיקת יוחסין – הובא ל ה ל כ ה בשולחן ערוך [אבן העזר סימן ב]. - השתיקה ! א

כלומר: בדיקת מי הוא – יהודי ? נעשית דרך בדיקת מ ה ה וא יהודי ! מה הם תכונותיו ומדותיו! אדם שניחן במדת השתיקה והשלום – הרי זה סימן מובהק ליחוס טוב! א

______________*______________

פרשת ויצא

המסר של לבן ויעקב לדורי דורות

Author: M. Moses

“ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה…והנה ה’ נצב עליו ויאמר אני ה’…והיה זרעך כעפר הארץ…וידור יעקב נדר לאמור אם ה’ יהיה עמדי ושמרני בדרך הזה…ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש,ושבתי בשלום אל בית אבי…וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, וישא רגליו וילך ארצה בני קדם…ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים…ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה..וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום…ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו? הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו…ויברח[יעקב]הוא וכל אשר לו…וישג לבן את יעקב… ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותי כשבויות חרב…ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכנור…יש לאל ידי לעשות עמכם רע…הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא …ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוהים!” בראשית פרקים כח-לב

פרשתינו עוסקת באבן היסוד של י”ב שבטי ישראל

יעקב אבינו – אחרי שנים רבות של לימודים אצל אביו יצחק[יעקב היה בן 63 בלכתו מבית אביו,ובגיל 84 התחתן] ואחרי 14 שנים אשר נטמן בבית מדרשו של עבר מבניו של שם, הבין היטב שאחרי דור המבול וסדום ועמורה, יש ליחד את משפחת אברהם ויצחק משאר האומות, ולבנות 12 שבטים אשר יהיו נחל נובע לבניית אומה המיוסדת על אבני קדושה, הגינות ,הכרה בזכויות הזולת, חיי רוחניות. אומה אשר לבסוף תקרא עם ישראל! יעקב אבינו הבין היטב שמשימה זו קשה היא מאד, היא כרוכה בקשיים מבחוץ ומפנים

הראשון אשר הכיר במשימת יעקב היה לא אחר מאשר חמיו – לבן, כמבואר בזוהר ובמדרש שלבן השתמש בכל כוחותיו [הכשפיות]להכחיד את יעקב, אבל הוא לא הצליח! יעקב נשאר איתן וחזק. הוא חי עם כוחות הישרדות עצומים עד עצם היום הזה

בתחילה, לבן ‘הזכיר’ ליעקב בן אחותו רבקה, שאז בזמנו לפני שנים רבות, אליעזר עבד אברהם סבו, בא לבקש את ידי רבקה כאשר כל טוב אדוניו בידו, והוא לבן דווקא התעשר מאד מהשידוך הזה…אך עתה הוא יעקב בא בידים ריקות לבקש את ידי בתו רחל ? עם כל הכבוד שהוא בן אחותו…אבל כסף זה כסף, ביזנס איז ביזנס, ואין לערב עסקים עם משפחה! לא לחינם רחל ולאה אמרו הן עצמן על אביהן [פרק לא פסוק טו]:“הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספינו!” . לבן הביט אל ילדיו כרכוש למכירה. לבן הלך בשיטת חייו שכסף הוא – אלוהיו, ואם אפשר לקבל מעות עבור הילדים למה לו?

אבל יעקב עמדה מול עינו משימתו להניח אבן יסוד לעם ישראל. אדרבה: כאשר הוא ראה את לבן,את עשיו אחיו, וישמעאל דודו, הוא הכיר בצורך החשוב שיש לבנות דור חדש עם ערכים טובים וישרים, לא דור של ‘לבנים’ או עשוים’ או ‘ישמעאלים

יעקב רצה שנשואיו לרחל יהיו בלב שלם של אביה לבן. העובדה שאביה הוא ארמי אין אומר שצריך לזלזל בכבודו, כי אבא זה אבא. זאת איפו שיעקב מציע ללבן לעבוד בשבילו שבע שנים, אך בתום שבע השנים לבן מחליף את רחל בלאה. לאחר שבעת ימי משתה יעקב נושא גם את רחל, ומתחייב לעבוד עוד שבע שנים.”ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה, מלא שבוע זאת[שבעת ימי המשתה]ונתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות!”[פרק כט פסוקים כו-כז].מ

מעשה זה גורם ליעקב לא לאהוב את לאה, כמו שאומר הפסוק[פרק כט פסוק לא]:”וירא ה’ כי שנואה לאה!”. וכתב בעל הטורים שם,לפי שחשדה יעקב כמו שהפקירה עצמה לאה לו, כך הפקירה עצמה לאחר

לאה יולדת ארבעה בנים[ראובן,שמעון.לוי,יהודה] וקוראת להם שמות המבטאות את צערה מכך שיעקב אוהב את רחל ולא אותה.“ותהר לאה בן ותקרא שמו ראובן-כי אמרה כי ראה ה’ בעניי כי עתה יאהבני אישי”.[פרק כט פסוק לב]. א

זהו עוד נדבך המלמד על חרם דרבינו גרושם האוסר לשאת שתי נשים, וכמו שאומר המדרש[מדרש תנחומא פרשת כי תצא. וראה תלמוד בבא קמא דף ס:]:”שתי נשים בבית – מריבה בבית!”. דבר זה היה חשוב אף ללבן הארמי אשר בתור אבא רצה להגן על זכויות בנותיו והשביע את יעקב[פרק לא פסוק נ]:”אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי…ראה אלוהים עד בני ובינך..וישבע יעקב בפחד אביו יצחק![ ולקמן נביא לקט מאמרים על החוק העברי והאזרחי האוסר ריבוי נשים]. כ

כך או כך, יעקב אבינו עבד עשרים שנה עבור ‘חמיו’ לבן, וזו היתה עבודת פרך! ל

לבן לא ‘סידר’ ליעקב אבינו משרה מכובדת של מנכ”ל על נכסיו ורכושו, כמו שפוטיפר מינה את יוסף הצדיק, ואפילו לא סידר לו עבודה של מגיד שיעור או משרה של רב בבית כנסת מקומי

לבן סדר ליעקב אבינו עבודת פרך של רועה צאן, ולא זו בלבד: כל נזק אשר היה קורה לצאן גם שלא באשמת יעקב, לבן היה מוריד זאת מהמשכורת הדלה שנתן ליעקב

כמו שיעקב אמר ללבן [פרק לא פסוק לח]:”זה עשרים שנה אנוכי עמך, רחילך ועזיך לא שכלו ואלי צאנך לא אכלתי, טרפה לא הבאתי אליך, אנכי אחטנה, מידי תבקשנה, גונבתי יום וגונבתי לילה[גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי]הייתי ביום אכלני חורב[חום]וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני!“א

ויעקב אבינו, רחוק מבית החם של הוריו, נצרך לבלות שנים רבות במחיצתו של לבן. כאן אצל לבן, יעקב אבינו מגלה מוסר-עבודה נפלא, מוסר-עבודה שיש בו מסר לדורי דורות, שכשצריך לעבוד – עובדים, וכשעובדים – עובדים בנאמנות! כי זוהי בחירתו של אדם למי לעבוד והיכן לעבוד, וגם אם הבעל הבית הוא רשע כלבן, צריך לעבוד בנאמנות

השאלות הנשאלות בפרשתינו

א. מה היו טענותיו של לבן כלפי יעקב באומרו[פרק לא פסוק מג]:”הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא!?” . הרי ככל הידוע לבן היה אמנם רשע ערום אבל לא שוטה אשר מפריך טענות שווא שבעצם יעקב אינו כלום! ואין לו כלום? וכמו כן יש להבין מה הביא את לבן לשנאה העמוקה הזאת כלפי יעקב? הרי יעקב אבינו היה עניו וצנוע. הוא לא היה רועה צאן ולא חתן מתנשא ומתגאה המעורר מריבה

ב. מה היתה טענתו של לבן כלפי יעקב[פרק לא פסוק כו]:“ותנהג את בנותי כשבויות חרב!”. כשבויות חרב? הרי הוא אשר נהג בבנותיו בחוסר כבוד שאפילו נדוניה לא נתן להן, וכמו שרחל ולאה עצמן אמרו:”הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו!” וברש”י שם: “אפילו בשעה שדרך בני אדם לתת נדוניה לבנותיו בשעת נשואין נהג עמנו כנכריות כי מכרנו לך בשכר הפעולה”.ב

ג. מה היו מלותיו שוברות הלב של לבן[פרק לא פסוק כז]:“למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי,ולא הגדת לי,ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכנור!??”. מה ללבן הארמי והאכזר לפרידה של שמחה? ומה ללבן אטום הלב למוסיקת נשמה של כנורות? הרי הפסוק מעיד את האמת שהיתה בפני לבן[פרק לא פסוק א]:”וישמע[יעקב]את דברי בני לבן לאמור לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום!”. ובמדרש פרשו, שלבן היה זומם להרוג את יעקב. ולכן ה’ אמר ליעקב[שם פסוק ג]:”שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך”. אם כן מה היתה בעיתו האמיתית של לבן

ד. בפרשתינו אנו קוראים על הולדתם של השבטים, והנה רחל מבקשת מלאה אחותה עשבים הנקרים דודאים אך לאה משיבה לה בלשון קשה מאד:“ותאמר לה [לאה לרחל]המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?!” [פרק ל פסוק טו]. והרי זו היתה רחל הצדקת אשר מסרה ללאה אחותה סמנים שנתן לה יעקב בעת כניסתה לחופה, כדי שלאה אחותה לא תתבייש, והיא לאה למעשה לקחה את יעקב בעלה?ד

ויש לבאר

ענין לבן ויעקב הוא מסר לדורי דורות. בבחינת מעשה אבות סימן לבנים. טענותיו של לבן שליעקב אין כלום, אלו טענות המבטעות – טענות של אי הכרה בזכות קיומו של יעקב! אלו טענות אשר נשמעות בכל דור ודור אשר עומדים לכלותינו,. אלו טענות הנשמעות גם בימינו אלו בשנת התש”ע! טענותיו של לבן לא היו בגדר ‘חיה – ותן לי לחיות’ אלו היו טענות שבעצם אין זכות קיום לעם ישראל. זה מה שאמר ליעקב:” הבנות בנותי הבנים בני הצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא!!!”. אלו לא היו טענות של חסרון דעת אלא טענות של חסרון באי זכות קיומו של יעקב

וכמו שאמר שלמה המלך בחכמתו[משלי]:“רחמי רשעים – אכזרי!”.ו

כך היה לבן הארמי, אשר בתחילה הודה ליעקב אשר זכה לבנים בגללו:”ויאמר אחיו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי – ויברכני ה’ בגללך”. וברש”י:’שעל ידך באה לי ברכה כשבאת לכאן לא היו לי בנים…ועכשיו היו לו בנים שנאמר וישמע את דברי בני לבן’.ו

אך: כאשר ליעקב אבינו היו נכסים משלו, אשר באו לו מיגיע כפיו, לבן החל לשונאו. המסר של לבן היה ברור – כל זמן שאני מתברך ממך ובד בבד אתה כלום אולי תוכל לחיות לצידי, כי אתה כשלעצמך אין לך זכות קיום. כמו שנאמר[פרק פסוק מג]:“ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן…וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום!”. ו

ולבן נקט בשיטת עשיו הרשע, אשר צעק ובכה מרות ושם עצמו לקרבן כאשר יעקב קבל הברכות. לבן אשר התאכזר ליעקב ובנותיו במשך עשרים שנה, רדף אחרי יעקב ושם עצמו לקרבן:“ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותי כשבויות חרב…ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכנור…!” הוא הפך עצמו לקרבן להראות לכל אנשי שער בני עירו שהוא הצדיק והישר ואבא טוב. ובני בניו של לבן גם בימינו משתמשים בשיטה זאת, הם המשוטטים בעולם ומראים עצמם קורבנות של עם ישראל

אבל עם ישראל חי וקים

זהו שנאמר בסוף הפרשה: “ויעקב הלך לדרכו – ויפגעו בו מלאכי אלוהים!”. עם ישראל הולך בדרכו, בדרך של מלאכי אלוהים הדוגלים בחיי עשיה ונתינה ולא בדרך של אנשי לבן ועשיו החיים על אבני נקמה הרס וחורבן

פרשתינו אשר היא אבן יסוד של י”ב שבטי ישראל, היא מסר לדורי דורות ולכל אדם ואדם שלמרות קשיים אשר נערמים בחייו, אם יעמוד איתן וחזק ולא יתייאש, יכול לזכות לדור ישרים מבורך

שבת שלום ומבורך ________

_____________*_________________________

ריבוי נשים

רבוי נשים היה והינו אחת הבעיות המביאות לידי קנאה שנאה ותחרות, והרס משפחות

היו שהאשימו את הנשים בעובדה זאת, לאמור מדוע אשה הסכימה להינשא לגבר שיש לו אשרה אחרת ? כלומר: אם נשים היו איתנות וחזקות לשמור על זכויותיהן, פני הדברים היו נראים אחרת

היו שהאשימו את ההורים במציאות קשה זו. היו ועדיין ישנם הורים אשר נהגו בבתם כרכוש למכירה, וגם אם היה מקרה ש’החתן’ הוא חתן חוזר ונשנה, וכל כמה שנים הוא חתן,ויש לו נשים לרוב, הורי הבת לא רק שהסכימו אלא אף לחצו על בתם להינשא לאיש זה הן מחמת ממונו או מחמת כבודו או משום שלהורים יכול לבא ריווח מזה

בפרשתינו אנו קוראים שלבן התיחס לבנותיו כרכוש. הוא אמר ליעקב מה הבעיה קח תחילה את הגדולה ואחר כך את הזאת הקטנה:”מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת – בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים”! . לבן אף לא אמר ונתנה לך ‘גם את בתי רחל’ ? אלא אמר ‘גם את זאת’. בלשון זלזול ושפל כמי שהיא רכוש הניתן למכירה

המשך יבא

………………………………………………………………………………………………….

פרשת וישלח

המסר: העולם הזה דומה לפרוזדור

Author: M. Moses

וישלח יעקב מלאכים לפניו…והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו, וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צאוריו וישקהו ויבכו…ותמת דבורה מינקת רבקה…ויקרא שמו אלון בכות[שם נתבשר יעקב שאמו רבקה נפטרה.רש"י]…ותלד רחל ותקש בלדתה…ותמת רחל…ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמונים שנה ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים” בראשית פרקים לב-לה

בפרשתינו אנו קוראים על פטירתם של ארבעה אנשים חשובים ויקרים ליעקב אבינו

א. פטירת רחל אמנו. פרק לה פסוק יט

ב. פטירת דבורה. פרק לה פסוק ח

ג. פטירת רבקה אמנו, כמו שכתב רש”י [פרק לה פסוק ח]“נתבשר שם באבל שני [בנוסף לאבל דבורה]שהוגד לו[ליעקב] על אמו שנפטרה!”ו

ד. פטירת יצחק אבינו.[אם כי יצחק נפטר 12 שנים לאחר מכירת יוסף, כתב רש"י פרק לה פסוק כט, שאין מוקדם ומאוחר בתורה].ו

בנוסף לאבידות כבדות אלו,יעקב אבינו נתקל בקשיי משפחה גדולים ומצערים מאד

א. פגישתו המתוחה עם אחיו עשו, כמו שנאמר [פרק לב פסוק ח:"וירא יעקב מאד ויצר לו!". וברש"י שם:' וירא ויצר =וירא שמא יהרג, ויצר אם יהרוג הוא אחרים

ב. מאבקו עם שרו של עשו, כמו שנאמר [פרק לב פסוק כה]:”ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר…ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו…! ו

ג. מעשה דינה.

ד. מלחמתם של שמעון ולוי בשכם. כמו שנאמר [פרק לד פסוקים כה-ל]:”ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו על ירכו…ויהרגו כל זכר…ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ …ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני ובתי!”. ובמדרש מובא שהיתה מלחמה גדולה בין יעקב ובניו ליושבי הארץ החיו סביבם כאשר שמעו שהרגו את אנשי שכם, כמו שנאמר [פרק לה פסוק ה]:”ויסעו ויהי חתת אלוהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב..!”ו

ה. ומעשה ראובן ובלהה. שנאמר [פרק לה פסוק כב]:”וישמע ישראל!”ו

ו. התרחבות מלכות עשו ואלופי עשו המוזכרים בסוף פרשתינו, לא גרמו נחת ליעקב, ואף היו איום על קיומו כמו שנאמר [פרק לו פסוק לא]:”ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל…ואלא שמות אלופי עשו…!” שמונה מלכים ו11 אלופים היו לעשו. ובפרט שמעשו יצא אלוף מגדיאל , וכתב רש”י שם פסוק מג:”מגדיאל=היא רומי!”. אותו רומי אשר עתידה לגרום להרס וחורבן לישראל

השאלות הנשאלות

א. אלו כוחות נפש ענקיים היו ליעקב אבינו לשרוד את כל הקשיים הנוראים האלו

ב. יש להבין מדוע בוני האומה לא חיו בפאר וכבוד, כמו שבדרך כלל חיים מנהיגים של מדינות למרות שאנשי מדינתם עניים

ויש לבאר

הנה חיי דוד המלך היו דומים במעט לחיי יעקב אבינו. דוד המלך נרדף על ידי אחיו, עד ששמו אותו לרועה צאן במקומות מסוכנים ‘בתקוה’ שיהרג על ידי חיות רעות, כמבואר במדרש באריכות, כמו שאמר דוד המלך:”מוזר[זר]הייתי לאחיי נכרי לבני אמי!”. גם לאחר שהוא נבחר על ידי שמואל הנביא הוא נרדף על ידי שאול המלך, עד שנסה להורגו בחנית שלש פעמים

הנה באחד הרדיפות שלו אחר דוד המלך להורגו, היה דוד על ההר וקרא לעבר שאול המלך במילים כנועות:” ויאמר דוד – לשאול : למה תשמע את דברי אדם לאמור הנה דוד מבקש רעתך ? …אחרי מי יצא מלך ישראל ? אחרי מי אתה רודף ? אחרי כלב מת אחרי פרעוש אחד…ויהי ככלות דוד לדבר את הדברים האלה – אל שאול..ויאמר שאול : הקולך זה בני דוד ! וישא שאול את קולו ויבך !!! שמואל א פרק כד

אותו שאול גבור החיל, שהיה משכמו ומעלה, גבר חזק ללא חת, מקבל את תוכחת דוד שאדם בסך הכל מה ? : אחרי מי אתה רודף ? …. ושאול גבור החיל, נושא את קולו ובוכה:

” וישא את קולו – ויבך”!

שאול המלך ניצב על פרשת דרכים : אינו יודע באיזה דרך לבחור ?ו

מצד אחד = ניצבת משפחתו ! - חיי בתו הנשואה לדוד

ומצד שני = חבריו ויועציו ! יועציו המעוטרים בלבוש של אוהבים, וגם צדיקים, אשר נושאים באמתחתם אלף אלפי סבות של קודש, ומטפטפים שעה אחר שעה באזני שאול מלך ישראל, {שנבחר למלך הראשון של ישראל בגלל ענוונותו}- ש’מצוה’ להרוג את החתן שלו דוד, ולהרוס בכך את חיי בתו, ומשפחתו… והם הצליחו במשימתם! שאול המלך החל לחוש,שחיי האדם הם זירת מלחמה,ועליו להרוג ולהשמיד כל מי שהוא חושב שעומד בדרכו, עד שנסה במו ידיו להרוג את דוד, שלוש פעמים !ו

ולא זו בלבד: הוא נתן הוראה על פי פסק הלכתו של ראש אב בית הדין דואג האדומי, להרוג עיר שלימה של כהנים, כולל אלפי נשים וילדים, רק משום שנתנו לחם ומים לדוד !!! [ראה מדרש]. ו

עתה: הוא ניצב פנים בפנים מול חתנו דוד ! ונוכח לראות עד היכן הרחיק לכת ! הוא מבחין מה כוחו של לשון הרע ורכילות, עד שהיה מוכן להרוג ! עומד הוא לפני חתנו דוד ובוכה. בוכה הוא על עצמו… איפו אני? איפו רגשות שלי?בוכה הוא על משפחתו שבושו במעשיו. בוכה הוא על אומה שלימה שהתביישו בו….עד שקרא את דוד בני !!!ו

בפרשתינו אנו רואים שיעקב שולח מתנות לעשו, וגם השתחוה לו שבע פעמים, להראות שפניו לשלום

יעקב אבינו חי עם הבנה ברורה מאד – שאדם בסך מה, ועולם הזה הוא הבל הבלים! וכמו שאמר שלמה המלך בחכמתו הנפלאה:”הבל הבלים אמר קהלת – הכל הבל מה יתרון לאדם בכל עמלו?!”[קהלת פרק א].ו

יעקב אבינו הבין היטב כדי לשרוד את החיים האלו, צריכים להגיע להכרה שלא רק שאין לדאוג – אלא אין על מה לדאוג. יעקב אבינו הבין שאדם לא בא לעולם הזה לקצור נחת שעה שעה יום יום, עי אין מת ואפילו חצי תאוותו בידו

זאת איפו הסיבה שכאשר שמע את אשר קרה לבתו דינה הוא החריש.:”ויעקב שמע…והחריש יעקב!” וזו בדיוק הסיבה אשר החריש עשרים שנה כאשר עבד בבית לבן הארמי. שיטת חיי יעקב אבינו והסתכלותו על העולם היתה שונה משל בניו שמעון ולוי

דומה לכך אנו מוצאים אצל אהרן הכהן אשר היה אוהב שלום ורודף שלום כאשר שני בניו היקרים נפטרו הוא לא הגיב:”וידום אהרן!”. יש כאב שאפשר להביע בדמעות, אבל ישנה דרגה כל כל גדולה של כאב אשר יכולה להתבטות רק בשתיקה

זה שנאמר בפרשתינו[פרק לג פסוק ד]:”וישקהו ויבכו!”. יעקב בכה על כך בני אדם מסוגלים לבנות תוכניות של הרס וחורבן, הוא בכה שיש אנשים החיים בתחושה שבאו לעולם הזה לקחת כל מה שאפשר ולהשמיד כל מי שעומד בדרכם או מי שפגע בהם מעט או מי שהם רק חושבים שפגע בהם. יעקב אבינו בכה משום שהבין שהעולם הזה הבל הבלים

זאת הסיבה שכאשר רחל נפטרה צעירה מאד, לא כתוב אצל יעקב שבכה כמו שכתוב אצל אברהם אבינו שבכה והספיד את שרה. זאת היתה בכית דממה של יעקב

זהו שנאמר [פרק לב פסוק ח]:“וירא יעקב מאד ויצר לו”. הוא היה בדאגה רבה על כל המצב הזה של מלחמה. היה צר לו שאנשים צריכים להביע את עצמם בחרבות ולא במילים. כאב לו שאנשים נלחמים זה בזה מלחמת חורמה ללא התבוננות שאדם בסך הכל מה?ו

ועשו למרות רשעותו קבל את תוכחת יעקב אבינו. הוא הלך מפני יעקב. הוא לא נשאר להראות שהוא צודק. כמו שנאמר[פרק לו פסוק ו]:“ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו…וילך אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו!”. ובמדרש מובא שבזכות זה שמנע מריבה והלך לדרכו, עשו זכה למאה מדינות, ולמלכים!!. בזכות השתיקה

המסר של יעקב אבינו היה ברור, שאם בעת אי הבנות עם הסובב אותנו נבחר בדרכי כניעה ונועם ואפילו מתנות, כאשר הוא נהג עם עשו אחיו, נוכל למנוע מעצמינו הרבה, הרבה עגמת נפש! כי מי יודע מה היה קורה אם יעקב אבינו היה יוצא בחרבות וחיצים נגד עשיו, ולא בדרכי שלום

וכמו שמובא במדרש יעקב אבינו לא פסל גם את הזכויות של אויביו, הוא היה ירא שזכויותיו של עשיו של כבוד אב ואם ושל ישיבת ארץ ישראל יעמדו לו לעשו לנצחו

אמנם: יעקב נזוק מעט :“ותקע כך ירך יעקב !”. פעמים שונאים מצלחים לשבור את ליבו של האדם, אך אין לאדם ליתן לאויביו לשבור את רוחו. יעקב לא אבד את עשתונותיו אלא עמד על רגליו :“ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל!” [פרק לב פסוקים כו-לא]. כאשר הוא פינה מליבו את הכאב ואותות היאוש – השמש זרחה והוא נתרפא

כי בעת מלחמה אין לאדם להקטין את שונאו שאינו כלום ומצד אחר להעריך את עצמו עד שמים שהוא הצדיק הבלעדי בספורו. יעקב אבינו היה איש מעשים. הוא ראה את תמונת החיים בעין אמיתית. הוא לא היה ישן בהקיץ. לא שם מבטחו רק על ברכות והבטחות, ובוודאי לא בעורכי דין או באנשי מלחמה! הוא ידע ושיננן לעצמו היטב”שמעשיך ירחקוך – ומעשיך יקרבוך”! המעשים של האדם הם המפתח למאורעות חייו. מי שבוחר בדרכי מלחמה,משפטים, וצרות, אין לו לבסוף להאשים את העולם או את בורא העולם, ולעולם אין לזלזל גם בזכויותיו וכוחותיו של הצד השני שאנו מתעסקים

ברכות והבטחות הם טובות כאשר אדם עושה עצמו כלי לקבלם, והכלי הוא שלום

יעקב אבינו עבר קשיים אלו בחייו כדי להטביע לבניו לדור דור תכונות של הישרדות, ענוה, ושל רדיפה אחר שלום

יעקב אבינו הוא גבור הפרשה. הוא גבור משום שהוא הצליח למנוע מלחמה עם עשו, וכמו שהפתגם אומר:מנצח המלחמה – זה שמונע אותה

להיפך משמעון ולוי אשר סברו שגבור- הוא זה מי שגובר על יריבו ‘‘ועושה צדק’ עם מי שהרע לו…יעקב סבר אחרת, שבעולם הזה אין ערובה לאדם להצליח במלחמה. ואדם צריך ללמוד גם לשתוק, זה מה שאמר[פרק לד פסוק ל]:”ויאמר יעקב לשמעון ואל לוי עכרתם אותי…ונאספו עלי והכוני..!”ו

כמו שאמר שלמה המלך[משלי]:”יש בוטה כמדקרות חרב…ולשון חכמים מרפא…שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו…צינים ופחים בדרך עקש…אל תצא לריב מהר, פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך… כי שבע יפול צדיק וקם!”ו

שבע יפול צדיק וקם זה יעקב אבינו אשר השתחוה שבע פעמים לעשו. אבל בזכות זה שנהג בדרכי שלום הוא זכה לתקומה

אין ספק ששתיקה והשכנת שלום הוא הליך קשה מאד, אבל מלחמות והשלכותיהן קשות יותר

אבל עם מתנות, הניתנות מהלב, אפשר למנוע משפטים ובושות וחרפות. כמו שאמר איש חכם: במקום לשלם אלפי דולרים לעורכי דין…אני מעדיף לקנות לאשתי וילדיי מתנות כדי לשמור על השלום בית, אם מתנות ודבורים מהלב ריככו את עשו בוודאי יש בכוחם לרכך ליבה של אשה הרעה ביותר או איש רע

זה מה שאמרו חכמינו בתלמוד:’גדולה לגימה – שמקרבתֱ’...מקרבת לא רק אנשים זרים, אלא גם אנשים אשר חיים איתנו

זהו כלל חשוב מאד לאבות חד הוריים אשר ילדיהם באים לבקרם. בכדי לעשות בקור ילדים מוצלח יש לאבא לתת מתנות ולהיות נדיב. ילדים לא יבואו לבקר את אביהם אשר אפילו אין לו אוכל בבית או אבא אשר רב אתם על כל הוצאת דולר

שלום לא עושים עם דרשות וניתנת מוסר! שלום בית עם האשה או עם הילדים או עם השכנים והחברים עושים על ידי נתינה. נתינה עם הכנעה! יעקב אבינו השתחוה שבע פעמים לעשו במשך כמה דקות, אבל הוא מנע על ידי כך מלחמה אשר יכלה להימשך ימים ושנים

שבת שלום ומבורך

____________________________________*______________________________

WHAT IS HANUKKAH ? מהו חנוכה

ארבע מאות ושמונים שנה לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון על הר המוריה אשר בירושלים עיר הקודש

בית המקדש הראשון היה קיים ארבע מאות ועשר שנים, עד שנחרב על ידי נבוכדנצר מלך בבל

שבעים שנה לאחר החורבן, בני ישראל חזרו ובנהו את בית המקדש השני, בתמיכתו של כורש מלך פרס

מלכות כורש נמשכה לאחר בניית בית – המקדש שלושים וארבע שנים, עד שהיוונים תפסו את השלטון בישראל, ומלכו 180 שנים

יחס היוונים כלפי היהודים היה אכזר ונורא. מחלוקות בתוך שלטון היהודי המקומי … גם הם לא תרמו לשקט בחיי הקהילה היהודית, היו אנשים אשר לא זכו לכבוד ולמשרות רמות…אשר לחצו על היוונים לשלוט על חיי היהודים. הקנאה, והכבוד הוציאו אותם מן העולם היהודי והאנושי, למרות אמונתם ודתם, והם היו המתיוונים

היוונים דגלו בשלטון של דיקטטורה! הם אסרו על היהודים לחיות על פי אמונתם ודתם. אך לא זו בלבד!! הם החלו [בעזרת תושבים מקומיים כגון הערבים והכותים] לעשות פרוגרמים ביהודים, ופשטו ידם בממונם, ובבנות ישראל

עם ישראל היה נתון בסכנת השמדה,רח”ל. לר רק פיזית אלא מוסרית ורוחנית. בניהם ובנותיהם אשר הם עמלו לגדלם בדרך הישר והקדושה, נגדעו על ידי תרבות היוונים -אשר כפו הליכי חיים זרים ומשונים של חיי הפקרות, אשר היוו סכנה נוראה לתרבות היהודית של צניעות וקדושה

בנוסף לכל פשעי האנושות של היוונים כלפי היהודים, חללו היוונים את המקום הקדוש של העם היהודי ממנו שאפו כוחות נפש ורוח טהורה. הם חללו ועשו מעשים נוראים בבית המקדש . מטרתן היה להשפיל ולזלזל בערכים של העם היהודי, והם בחרו את בית המקדש שהיה סמל של התקשרות של היהודי לבוראו

והיהודים בכו וזעקו אל בורא עולם שיושיעם! שיושיעם לא רק מן היוונים אלא גם מן המתיוונים

ה’ ריחם על עם ישראל, וקובץ של בני כהנים אשר נקראו:”חשמונאים”, אזרו עוז וגבורה, ונלחמו בצבא הענק של היוונים, והיהודים נצחו, וכך גורשו היוונים מן הארץ

כאשר נכנסו בני הכהנים לבית המקדש, נזדעזעו לראות את ההרס והחורבן שעשו היוונים בבית המקדש. נר התמיד אשר תמיד היה דלוק בבית המקדש, היה כבוי! נר התמיד של סמל הקיום היהודי יכל להידלק רק בשמן טהור! נר של עם טהור יכל להידלק רק על ידי שמן טהור

ידיהם הלא טהורות של היוונים טמאו כל השמנים. החשמונאים מצאו רק פח קטן של שמן שהיה סגור וחתום, אבל הוא מספיק רק ליום אחד, אבל עשה ה’ נס ונר התמיד בבית המקדש דלק בשמן זה שמונה ימים. זה היה אות וסימן לעשות ימים אלו להלל והודיה, להדגיש לדורי דורות שעם ללא ערכים של קדושה וצניעות אין לא ערך, ואמנם עם צריך לחיות חיי עצמאות אבל לא חיי הפקרות כמו היוונים! זה היה סמל ותזכורת גם למתיוונים אשר בכל דור ודור אשר תומכים באוייב של העם היהודי, ואשר עלולים להביא הרס וחורבן על אחיהם

לאחר שסלקו החשמונאים את היוונים מארץ ישראל, מלכות החשמונאים נמשכה 103 שנים [ראה תלמוד ע"ז דף ח, שבת דף כא, טור שולחן ערוך או"ח סימן תר"ע ובבית יוסך שם].ו

לאחר מכן מלך הורדוס גם כן 103 שנים, והוא שפץ את בית המקדש, למרות שהוא הרג את כל משפחת החשמונאים.[ אכן כן, יש אנשים שמצד אחד יכולים לבצע פשעים כלפי האנושות ומצד אחר לבנות בתי כנסיות].ו

אך: לא ארכו הימים,עד שהרומאים תפסו את השלטון בישראל, בגלל שנאת חינם בעם היהודי,. והרומאים החריבו את בית המקדש השני, לאחר שהיה קיים רק 420 שנה. אנו מזכירים מידי יום ויום את חורבן בית המקדש, כי הוא היה אבן שואבת לאנשים פשוטים קשיי יום, למרות שאנשי השלטון ראו בו אבן שואבת לכבוד ושררה-ואשר הם הביאו לחורבנה, כמבואר במדרש

חנוכה שהוא מלשון “חינוך” בא להזכיר שהכל תלוי בחינוך! הורים שרוצים למנוע מילדיהם הסתכויות במשפטים, וצרות צרורות, צריכים לשים דגש על חינוכם. מי שחי בארצות הברית רואה את ההבדל העצום של הילדים היהודים המתחנכים בבית ספר יהודי, לילדי אומות העולם

אפשר לומר :“מה טובו אהלך יעקב – משכנותיך ישראל!” כאשר משכונות יעקב הם על פי ערכי ישראל -אזי – מה טובו אהליך. אהל – הוא סמל לביתו ומשפחתו של האדם

אש הנרות בא להדליק את אש הנשמה שבתוכינו כמו שנאמר(משלי כ’ פסוק כז’).:“נר ה’-נשמת אדם!” להדליק את הרגשות שלנו , כי פעמים אדם מאבד את רגשותיו הן כלפי עצמו והן כלפי אחרים

הנרות באים להזכיר שאמנם בחיים יש נוהגים על פי הכלל ” ביסנז איז ביסנז!” ללא רגשות! אשר אפשר גם דרך העסקים שאנו עושים מיד יום, להכניס קצת רגשות ורחמים כלפי הזולת, כי בני אדם אינם רק גוף, לבני אדם יש נשמה ורגשות! ואסור לאדם לגרום לכבות נשמתו של האחר כמו המתיוונים. מלה חמה מהלב יש לה כח עצום להדליק ולהאיר את הנשמה של האחר. מלה טובה יש לה כח לעודד נפשות כואבות אשר קשיי החיים הביאו לכיבוי אור נשמתם. חנוכה הוא סמל הבנין. להיפך ממה שהיוונים חשבו יום יום איך להרוס! אדם צריך לחשוב איך לבנות ולהדליק, לא לכבות את האור של אחרים. חיי חברה ומשפחה דורשים מן האדם התחשבות בנשמתם של אחרים. ימי חנוכה הם ימים נפלאים הבאים להדליק את אור נשמת האדם. אור אשר נותן יד לאדם להקימו מעצבותו ומן היאוש בו הוא שרוי עקב החיים אשר פעמים גורמים חושך בנשמתו של האדם. אסור לאדם להתייאש! אדם צריך להביט אל נרות חנוכה ולהבטיח לעצמו שמהיום הוא מקבל על עצמו להדליק את האור שבחיים. להביא קצת שמחה לו ולמשפחתו. זה הזמן לקום ולתעודד, ולהסיר את הדמעות מן הלחיים, כי למרות החושך הנורא של ימינו, יש הרבה אור, ומי שמחפש את האור ימצאהו

חנוכה שמח ומלא אורה

__________________________________________________________________

פרשת וישב

המסר: לא לשמור בלב

Author: M. Moses

בגיל 108 יעקב אבינו חזר לבית אביו יצחק. אמו רבקה נפטרה בדרכו הביתה עתה בארץ מגורי אביו בקש לישב בשלוה, אך אז הוא נקלע לעוד דרמה קשה מאד, והפעם אלו הם לא אנשים מבחוץ כגון לבן ועשיו, אלו הם בניו! בנים אשר עבורם הוא עמל מאד ועבד בפרך עשרות שנים אצל לבן

עתה יעקב חש כמו הורים רבים, שהילדים אשר עמלו מאד למענם, מביאים יגון ואנחה! בפרשת וישלח קראנו ששמעון ולוי לא הלכו בעצת אביהם והם הרגו את עיר שכם למורת רוחו של אביהם, בפרשתינו אנו קוראים שוב ששמעון ולוי רוצים להרוג את יוסף אחיהם. בדיוק מזה פחד יעקב אבינו, כי מי שמתרגל להרוג ולתאכזר כלפי זרים לבסוף יתאכזר כלפי אחיו

זאת הסיבה שהתלמוד[ברכות] מביא שרבי יוחנן הקדים שלום גם לנכרי! כי מי שנוהג בחוסר דרך ארץ כלפי הזר אין ספק שינהג כן גם כלפי בני עמו. כי שמתרגל לשנוא אינו מבחין בגבולות בין זרים לאחים

הבעיה של יעקב ובניו לא היתה חוסר חינוך, או חוסר שליטתו על מעשי בניו. זו היתה בעיה מהותית ועמוקה מאד: בני יעקב יצגו דור חדש, ודעות חדשות, וככל הידוע אדם שחש שהוא צודק בדעותיו והשקפותיו…קשה מאד מאד להוכיח לו שהוא טועה

בו בזמן שיעקב דגל בשיטת השלום, וההבלגה. כמו שנהג בבית לבן וכמו שנהג כאשר שמע מה שקרה לדינה, בני יעקב דגלו במדת הדין! הם סברו ששלום ללא עוז אינו שלום. שלום עושים עם כח ומלחמות. כמו שנאמר:”ה’ עוז לעמו יתן – ה’ יברך את עמו בשלום!” עוז-הוא מדת הדין. בני יעקב סברו שאם יוסף רודף אותם השכם והערב ומביא את דבתם רעה, הוא צריך לשלם על כך! אין משנה מי הוא? אם זה אחיהם אם זה שכם בן חמור. רק שהם טעו בדבר אחד, הם טעו בכך שמי שמשליך אש על אחרים גם הוא עצמו נכוה! הם לא ראו את הנולד של מעשיהם,שגם בניהם ומשפחתם יגלו למצרים על ידי כך.מי שבוחר במדת הדין ובמלחמות הוא הורס גם את עצמו. להיפך מיעקב אבינו אשר דגל במאמר:”איזהו חכם – הרואה את הנולד!”. אם גרוע עכשיו, יכול להיות שבעתיים גרוע אם מגיבים ומאבדים עשתונות. יעקב אבינו דגל בפתגם המפורסם:”בחיים היה חכם – ולא צודק” , לעומת בניו אשר דגלו בשיטה: בחיים היה צודק! ותעשה צדק! ונקמה זה צדק! ועוד פתגמים אין סוף. כי מי שרוצה למצוא מאמרי חז”ל להצדיק את מלחמתו באחרים תמיד ימצא! ומי שמתרגל לשנוא לבסוף ישנא את משפחתו ואף את עצמו

פרשת וישב היא אחת הפרשיות הקשות ביותר בתורה

שעבוד מצרים החל מכאן. מתוך הבית. בדיוק כמו חנוכה אשר היוונים צברו כוחות מהמתיוונים – מהיהודים שעזרו להם. צרות מתחילות מן הבית

במשפטים, אנו עדים היטב לכך היטב. תובעים וחוקרים מקבלים את המידע הטוב ביותר לבסס את תביעתם לא מן השונאים של האדם, אלא בעיקר ממשפחתו ומחבריו של האדם

יעקב אבינו חש שהמשפחה אשר עמל בכל נפשו לבנותה קורסת

הוא גם שמע היטב על מעשה יהודה בנו בכורו [שהיה אב בית דין] עם תמר. הוא לא ציפה למכות קשות אלו. עד עתה הוא נחל אכזבות מחמיו לבן ומאחיו עשיו, עתה זה בתוך הבית., וכאשר ביתו- מבצרו של האדם קורס, מה כבר נשאר לו לאדם

ומעשה אבות סימן לדורות. הורים נוחלים אכזבות מילדיהם בבחינת ‘צער גידול בנים’ ופעמים ילדים נוחלים אכזבות מהוריהם בבחינת ‘ צער גידול הורים’. משפחת יעקב היא סמל לדורות של אי הבנות בין הורים לילדיהם, ואי הבנות וקנאה ותחרות בין אחים

פרשתינו באה ללמדינו יותר מכל

> שכאשר כואב! צריך לדבר! מי ששמור בלב את כעסו, עלול לבא לידי מעשים גרועים עד כדי הריגה. גברים מקנאים בנשים והורגים. נשים מקנאות בגברים והורגות[ראה סטטיסטקה של אלימות נשים,אשר עולה מידי שנה]. אילו היו מדברים, היו מרככים את קנאתם וכעסם, ואולי אפילו היו עושים שלום

הבעיה של אחי יוסף ושל יוסף היה שהם לא דברו! יוסף הביא דבתם רעה ללא שדבר אתם ושאל אותם האם אכן הם פני הדברים כאשר הוא רואה או שטועה הוא בשיפוטו,טרם שהוא רץ אל אביו ומביא דבתם, ומצד שני אחי יוסף כאחים בוגרים היו צריכים לקבוע אתו שיחה, ולהביע את כאבם ממעשיו. אולי יוסף היה חדל ממעשיו, וכל הדרמה הזאת היתה נמנעת

זהו יסוד עצום בחיי אדם: לא לשמור בלב! זאת איפו הפסוק אומר:”לא תשנא את אחיך – בלבבך!” השנאה הולכת ונערמת כאשר שומרים בלב

זהו יסוד היסודות של שלום בית

אם גבר היה קובע שיחה עם אשתו ומביע מה כואב לו מחיי נשואיו, ואשה במקום לאגור קנאה ושנאה היתה קובעת פגישה עם בעלה בשעה מסוימת [כן אפשר לקבוע פגישה עם הבעל] להראות על חשיבות הענין, ומביעה את מורת רוחה מהנהגות בעלה, הרבה גרושין ומשפטים וצרות צרורות שלהם ושל ילדיהם היו נמנעים

שבת שלום ומבורך

_________________________________________________

פרשת מקץ

המסר: לתמוך בשאיפות הילד

Author: M. Moses

ו”יהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם…ויאמר פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו…ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על ידי יוסף וילבש אותו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו!” בראשית פרק מא

פרשת מקץ היא פרשה עם מסר ענק, והוא: שחלומות בלתי אפשריים יכולים להתגשם! בפרשת וישב [פרק לז פסוק יא]קראנו שיעקב אבינו האמין שחלומותיו של יוסף יתגשמו:”ויקנאו בו אחיו – ואביו שמר את הדבר!” וברש”י שם:”היה[יעקב] ממתין ומצפה מתי יבא!” – החלום. יעקב אבינו תמך בשאיפות של בנו יוסף למרות שלא היו מציאותיות. להיות מלך מצרים האמפריה של אז, זה לא היה קל כמו להיות נשיא ארצות הברית של ימינו. אבל יעקב האמין שכח מחשבתו ואמונותו של אדם הוא עצום

במדרש [ילקוט שמעוני פרשת לך לך] שנינו: “רב אמר,שלש תרדמות הן: א. תרדמת שינה[לצבור כוחות],כמו שנאמר[בראשית פרק ב]:”ויפל ה’ אלוקים תרדמה על האדם-וישן!”, תרדמת מרמיטה [מין חיה שינה הרבה]…ותרדמת שטות, שנאמר[ישעיה פרק נט]:,כי נסך ה’ עליכם – רוח תרדמה!”. תרדמת שטות זהו אדם המהלך – ישן!ו

ישנם שאיפות וחלומות של שטות, של אדם אשר אינו חי את המציאות, הוא משליך את המצוי משום שחולם על הרצוי, הוא חולם על גן שושנים פורח ומלבלב, בו בזמן שגן ורדים פורח ליד חלונו…זוהי שינה מסוכנת אשר עלולה להביא את האדם למפולת וצרות, כמו שנאמר[בראשית פרק טו פסוק יב]:”והי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברהם והנה אימה חשכה נופלת עליו!” ,וכתב רש”י:”רמז לצרות וחושך של גלויות!” . ישנה תרדמה אשר עלולה להביא את האדם לידי גלויות צרות ומשפטים. האיש חולם שהאשה ההיא תהיה טובה יותר, והאשה חולמת שהאיש ההוא יהיה בעל טוב יותר ואבא טוב יותר לילדיה. יוסף הצדיק היו לו שאיפות, אבל הוא לא עצר את שעון החיים בגלל חלומותיו, הוא חי את המציאות :”ויען יוסף את פרעה לאמור, בלעדי אלוהים יענה את שלום פרעה!” הוא קוה לטוב ביותר – אבל ציפה לגרוע ביותר. על כן 12 שנים הוא שרד בבית האסורים. הוא לא נפל ליאוש ותרדמה, ובגיל שלושים הוא נעשה משנה למלך מצרים, עד סוף ימיו בגיל 110. שמונים שנה של מלכות בגלל אי יאושו

שאיפותיו שהוא בן מלך והוא ראוי להיות מלך, שמרו על קדושתו וטהרת נשמתו, הוא לא נפל בפח היוקשים של אשת פוטיפר. אילו היה נופל בפח יוקשים זה, הוא היה מאבד שמונים שנה של מלכות בשביל רגע של חולשה

רק מי שיש לו כוחות למלוך על עצמו, על תאוותיו ועל יצריו, יכול למלוך על אומה

אדם השקוע בחומריות הוא רק רואה משברים. כמו שנאמר בפרשה[פרק מב פסוק כו]:“וישאו את שברם – על חמוריהם!“חומריות מביאה לידי משברים, כי אין אדם מת ואפילו חצי תאוותו בידו. השבטים חשו היטב היטב שאותם רגעים של נקמה ביוסף הביאו אותם למצב קשה – ליפול בידי בריות[פרקים מב מד]:” ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו,על כן באה אלינו הצרה הזאת…ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני,מה נדבר ומה נצטדק…הננו עבדים לאדוני!” . אטימות לב מבעיות במשפחה,אם זו זעקת האשה, או זעקת ילדים, עלולה להביא את האדם ליפול בידי בריות. רגע אחד של כעס או של תאוה, עלולים להביא את האדם יהיה מי שיהיה למשפטים, ולהיות עבד של בעלי דין, או עורכי דין למינהם, או שופטים, להתחנן על נפשו בפניהם

לא לחינם אמר דוד המלך [שמואל ב פרק כד פסוק יד]:”צר לי מאד,נפלה ביד ה’ כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה!” . בפרשתינו אנו רואים היטב איך שגלגל חוזר בעולם, ואנשים אשר זממו להרוג את יוסף ניצבים לפניו כנועים. אלא שמזלם היה שהם זכו לבעל דין נוח, אשר לא רק שלא נקם בהם, אלא שמעולם לא שוחח עמהם או עם אביו יעקב מה עשו לו אחיו, כמבואר במדרש. אבל ניסים אינם רואים בכל יום. אסור לאדם להביא את עצמו למצב שיפול בידי בריות. תוצאה של איבוד עשתונות =הוא נפילה בידי בעלי דין, ופעמים לזה בדיוק מחכים בעלי דינו של האדם, כדי שיפסיד במשפטו

יוסף הצדיק הוכיח שוב את כח מלכותו על עצמו, כאשר פגש את אחיו. הוא מלך על יצר הנקמה, למרות שהיו לו מספיק סבות לכך ובוודאי היה מוצא הרבה מדרשי חז”ל לכך!! אבל הוא נהג במלכות. המסר של יוסף הצדיק היה פשוט: מי שדורש כבוד מלכים – צריך לנהוג כמלך! זה לא המראה! זה לא הלבוש! ובוודאי לא מרכבת המשנה או רכב הפאר! אלו המעשים של האדם. איש שדורש כבוד מלכים מאשתו ומילדיו עליו לנהוג כמלך, הן במעשיו, והן בסגנון דבורו,וכו’. כמו כן: אשה הדורשת כבוד של נסיכה, היא צריכה לנהוג כבת מלך. וכמו שאמרו חכמינו[פרקי אבות]:”איזהו מכובד – המכבד את הבריות!”. עדינות נפש ודבור בנחת מביאים שלום ואהבת הבריות ולא להיפך

ובספרים כתבו על הפסוק :“ויהי – מקץ” אין ויהי אלא לשון צער[תלמוד מגילה], ואין קץ אלא קיצו של אדם! ובעת הגעתו לעולם הבא, שואלים אותו שלש שאלות[תלמוד שבת], נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, צפית לישועה. וזה רמוז במלה “מ ק ץ” משא ומתן, קביעת עיתים, צפיה

אדם שמצפה בחייו לישועה, יודע את ערך חייו, ואינו עושים מעשים שבלתי יעשו מתוך חוסר ערך עצמי. ישועה באה למי שמצפה לה. התקוה הוא הכרטיס לזכיה בישועה

תמיכה של אדם בשאיפותיו או בשאיפותיהם של ילדיו וקרוביו הם היסוד לקבלת טוב

אמונתו של יעקב אבינו בחלמותיו של יוסף, נתנו ליוסף כוחות נפש עצומים לשרוד את השנים הקשות, ולהגיע לגדולה

אסור שהורים יביטו אל ילדיהם כטפשים אשר אינם מסוגלים להגיע לגדולה והצלחה

אסור להורים לכבות את שלהבת אש התקווה של ילדיהם, גם אם הם נראים כחלומותיו של יוסף. כי חלומות? לפעמים מתגשמים

שבת שלום ומבורך

*****************************************

פרשת ויגש

המסר: שלום בית

Author: M. Moses

ו”יגש אליו יהודה…כי עבדך ערב את הנער…כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי…ולא יכול יוסף להתאפק…ויתן את קולו בבכי…ויאמר אני יוסף אחיכם…ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה,כי האלוהים, וישמני לאב לפרעה…ומושל בכל ארץ מצרים…ויאמר ישראל…עוד יוסף בני חי…וירא אליו ויפול על צואריו ויבך…ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך? ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה…ויברך יעקב את פרעה…ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחוזה בארץ מצרים במיטב הארץ…ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף!” בראשית פרקים מד-מז

אם בפרשיות הקודמות קראנו מאורעות קשים של חיי יעקב אבינו, הרי בפרשתינו אנו קוראים על רגעים של נחת שהיו ליעקב אבינו

פרשתינו עוסקת בשלום בית,התפייסות,אחוד משפחות של יוסף עם אביו ואחיו, והיותר מכל פרשתינו עוסקת בדבר עצום שכל אחד ואחד מאתנו זקוק לו מאד, – והוא ללמוד לתת לאחרים אפשרות לפתוח דף חדש בחיים מתוך התפייסות ושלום

אחי יוסף הכירו בטעותם, אם כי בפרשתינו אין אנו רואים תגובתם לדברי יוסף, מתוך בושתם, אבל בפרשה הבאה ויחי אנו רואים שהם פנו ליוסף ואמרו [פרק נ פסוק טז-יז]:”ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוהי אביך,ויבך יוסף בדברם אליו…ויאמר להם יוסף התחת אלוהים אני?…אלוהים חשבה לטובה…להחיות עם רב..וינחם אותם יוסף וידבר על לבם!”ו

הנה יוסף לא זו בלבד שמחל לאחיו, אלא אף דבר על לבם בדברי נחומים שמכל דבר רע יש להביט בטוב שנצמח ממנו

המסר של יוסף היה ברור, אסור לאדם להביט אל הרגעים הקשים של חייו, ולהפוך עצמו לקרבן, וללכת מעיר לעיר ובית לבית לזעוק שהוא עשוק וקרבן, למרות שיש לאדם סבות מספיקות לכך, כאשר היו ליוסף. על האדם להביט על הרגעים הטובים, ועל הטובות הרבות שיש לו עתה גם ממאורעות קשים של חייו

יוסף הצדיק הבין שכאשר מבקשים סליחה מאדם צריך לסלוח! אסור לאדם להיות אכזר ואטום לב. יוסף הצדיק הבין שהשער לסליחה,- הוא שאדם צריך להתבונן גם בטעויותיו שלו אשר הביאו אותו למצב הנוכחי. יוסף אשר התבגר, הבין שאז בהיותו נער הביא את דבת אחיו אל אביהם וגרם לפרוד על ידי כך. אדם אינו יכול לסלוח אם הוא חי בתחושה שהוא הצדיק ואחרים הם הרעים

ו”ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו!” יוסף לא רק שסלח והלך לדרכו, אלא כלכל את אחיו. ובמדרש מובא שיוסף מעולם לא אמר לאביו איך הוא נתגלגל למצרים

יוסף הצדיק אינו נקרא ‘צדיק’ משום גאונותו בש”ס ופוסקים ודברי חסידות, או משום מראהו החרדי, או משום יחוסו ליעקב יצחק ואברהם. יוסף נקרא ‘צדיק’ בגלל הנהגות אלו – של התגברות על יצר התאוה והנקמה. וכמו שאמר הבעל שם טוב שגדלותו של אדם נמדדת לפי אהבת הבריות שבו, וזה מתחיל מן בית, עם בני המשפחה. עם האחים[אשר לצערינו פעמים נעשים אויבים זה לזה בגלל ירושה וכדומה],עם האשה, עם הבעל, והשכנים

יוסף הצדיק לא חי בעולם צדקות של הזיות וחלומות ושל התבודדות מבני אדם,הוא חי את המציאות :”והנה עינכם רואות…כי פי מדבר אליכם!”[פרק מה פסוק יב]. הוא הביט בעני אחיו ודבר אתם ישירות מלב אל לב. הוא אמר להם דברים ברורים וחד משמעיים והוא שאין זמן למלחמות! אין זמן לקנאה ושנאה! הוא הסביר להם היטב שכל אדם עושה טעויות, אבל אם עשינו טעויות בעבר אין אומר שצריך לחזור עליהם שוב! וזה שאמר להם כאשר הלכו להביא את יעקב [פרק מה פסוק כד]:”ויאמר אליהם –אל תרגזו בדרך!” וברש”י שם, לפי שהיה דואג יוסף שאחיו יריבו בדרך זה עם זה על דבר מכירתו. המסר שלו לאחיו היה ברור: החיים קצרים כדי לבלותם בויכוחים

יוסף למד מטעויותיו. אם בנערותו היה מביא את דבת אחיו אל אביו אפילו על דברים שרק חשד בהם שעשו, עתה הוא בחר בשתיקה ושלום. הוא לא ספר ליעקב אביו מה עשו לו אחיו, ולא עשה זעקות, מהומות, ומשפטים מכך. הוא הבין שאין ערך לחיי אדם, וכל מלכותו ועושרו, אם אין שלום בתוך משפחתו, ומה שהיה היה. על כן יוסף השתבח באחיו[פרק מו פסוק לא]:“ויאמר יוסף אל אחיו…אעלה ואגידה לפרעה ואומרה אליו אחי ובית אבי…באו אלי!“ו

יוסף הצדיק הבין שמי שמדשדש בעבר וראשו עסוק במלחמות, אינו יכול לראות עתיד של רוגע ומנוחה

בחיי היו היום אנו רואים, זוגות מתחתנים מתוך התלהבות אהבה ושלום, זוכים לילדים, אך לאחר חמש או שש שנים ישנם זוגות שמתחילים לבחול זה בזה, עד כדי בעיות וויכוחים יום יומיות, אשר לבסוף נגמרים בקול נפץ גדול של גרושין. האיש נעשה קר ואטום או אלים וכעסן, והאשה נהפכת למחרחרת ריב ומדון, מהלכת בתחושה של עשוקה ומנוצלת,רצה היא מבית לבית לספר את ספור חייה עם בעלה ‘הרע’ מתוך תחושה שהיא הצד הטוב והוא הצד הרע, ואינה מבינה שאנשים אין להם כוחות נפש לשמוע ספורים שליליים ודרמות, והם גם אינם מאמינים לספורים אלו. וכך בני זוג מגיעם אל שערי בתי המשפט למיניהם

כל צד מנופף בניירות משפטיות,ושם מבטחו ב’עורכי דין’ שינצחו את דינו,כאשר יצטרכו לעמוד בפני שופט…בשר ודם

וכל זאת תוך בזבוז ממון רב. ממון אשר שני הצדדים יכלו לעשות בו שלום בית ולחיות יחד באמצעים טובים יותר, או: להתגרש בכבוד,ולמנוע מעצמם ומילדיהם הרבה,הרבה עגמת נפש

וכך:בדמעות על לחי,ולב שבור איש ואשה נפרדים! חיים הם תחת קורת גג אחד בלב נפרד, או: מתגרשים הם בקול נפץ אדיר

פתאום נכנס בליבם – שכחה!ו

שכחה מאין באו,ולאן הם רצים ללכת ?ו

שכחה מן המציאות הקשה השוררת בעולם

שכחה מן העובדה שאך אתמול שלשום נשבעו אמונים זה לזה

שכחה מכל החסדים והטובות שכל צד עשה למען השני

שכחה מן העובדה שהם זכו לילדיהם היקרים,-זה בזכות זה

שכחה מן המציאות שרק ממון שבא בדרכי שלום יש בו ברכה

עתה ניצבים הם בשערי בתי המשפט להילחם מלחמת חורמה זה בזה. כל צד משתמש בעצות ותחבולות אשר מקבל מיועצים למינהם,או מ”חבריו אוהבי נפשו”..ו

מוכנים הם להקריב את שנותיהם היפות כדי למנוע מנוחת נפש מן הצד השני. פתאום אותו האדם אשר חיו אתו במשך שנים רבות מצטייר בעיניהם כאויב אשר מצוה להורסו. פתאום: המטרה של גרושין אשר יכולה להיות בצורה מכובדת,מקדשת ומטהרת מאלף אלפי סיבות קודש את כל האמצעים

והילדים? הילדים הרכים כאשר מניחים הם את ראשם על כר לישון,משחזרים כל מה ששמעו וראו אצל הוריהם וחשים מבולבלים

נפשם נקרעת בין עולמה של אמא לבין עולמו של אבא.אמנם בשביל האמא כעת האבא הוא סתם אדם זר…אך להם הוא אבא לעולמים ! נפשם רכה היא כדי להתמנות על ידי הוריהם לשופטים…לשפוט מי אשם יותר אבא או אמא?!ו

הם אינם חפצים ב’מתנות פיצוי’ על עגמת הנפש אשר נגרמת להם מידי יום מחמת הוריהם. הם בסך הכל רוצים לחיות במקום שיש בו השראה של בטחון והגנה

וכך: גלגל המריבה מתגלגל לו והולך…עד שקשה לעוצרו. ומתוך קול שאון המלחמה הזאת אין ברור מיהו בר מזל ומי לא. מי הזאב ומי הקרבן. מי הצדיק ומי הרשע

פרשה זו לא נכתבה כשיעור הסטוריה מה קרה ליוסף ויעקב. פרשה זו באה ללמדינו שמעשה אבות סימן לבנים

המסר של פרשיות חשובות אלו הוא – שבכל דור ודור, בכל משפחה ומשפחה, יהיו אי הבנות וטעויות. בין אחים, בין הורים לילדיהם, בין איש ואשתו, ובין אדם לחברו. אין מן הנמנע שבני אדם אשר חיים חיי ישוב שלא יהיו הבנות ביניהם. האדם הוא בשר ודם. הוא כואב. הוא כועס. הוא בוכה וזועק על העוול שעשו לו. אבל יוסף הצדיק אבי אבותינו הטביע בנו את הכוחות הנפש לדעת מתי לעצור למרות שזה כל כל קשה. הוא הטביע בנו לדעת גם לשכוח, לסלוח, ולפתוח דף חדש בחיים

שבת שלום ומבורך

_______________************************__________________

בסייעתא דשמייא

ספר שמות

פרשת שמות

ואלא שמות בני ישראל הבאים מצרימה…ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף…ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם…ומשה היה רועה את צאן יתרו…וירא אליו מלאך ה’ בלבת אש מתוך הסנה…ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה,וירא ה’ כי סר לראות, ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה,ויאמר משה משה , ויאמר הנני,ויאמר אל תקרב הלום,של נעליך מעל רגליך…ויאמר ה’ ראה ראיתי את עני עמי…ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים, ויאמר משה אל האלוהים מי אנכי כי אלך…ויאמר משה אל האלוהים הנה אנוכי בא אל בני ישראל…ואמרו לי מה שמו מה אומר אלהם…ויאמר אלוהים אל משה אהיה אשר אהיה…ויאמר משה אל ה’ בי אדוני לא איש דברים אנוכי…ויאמר ה’ אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנוכי ה’,ועתה לך ואנוכי אהיה עם פיך..וישב משה אל ה’ ויאמר אדוני למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתני? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה! והצל לא הצלת את עמך! ויאמר ה’ אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו!!!”ו פרשת שמות

המסר: להשליט את השכל על הרגש

משה רבינו למרות שגדל כנסיך בבית אמפריה המצרית, הוא ראה בסבל אחיו עם ישראל

והבין שהמציאות צריכה להשתנות

אלא שכאשר ה’ אמר לו לך הוציא את עמך, משה בא בשאלות, כמו שכתב רשי”י

א. מי אני

ב. האם יש ערך לגאולה זאת של עם זה

יש להבין מה היתה במחשבתו של משה רבינו, אשר שלא כדוגמת אברהם אבינו אשר חש מיד לעשות את ציווי ה’ אף להרוג את בנו, משה רבינו בא בשאלות לבורא עולם

ויש לבאר

הנה: משה רבינו יסוד החכמה הביט היטב בספר בראשית ונגש לספר שמות

משה רבינו הביט בדורות אשר קדמו לו, החל מאדם הראשון, דור המבול, סדום ועמורה, ועד יעקב אבי סבו לוי אב עמרם אביו, והוא הבין שדברים צריכים להשתנות

משה רבינו הבין שיש הבדל בין עם חופשי לעם עצמאי ומתוקן, בין עם מופקר לבין עם עצמאי עם ערכים ותרבות

משה רבינו ראה בסבל אחיו, הוא ראה אותם משועבדים, עבדים לבשר ודם הרודים בהם בפרך, אך האמין שגאולה פיזית בלבד אין לה ערך. הוא לא רצה שההסטוריה הזאת תחזור על עצמה! לא שעמים אחרים ישתעבדו בעם ישראל, ולא שבני ישראל ישעבדו זה את זה!!!ו

משה רבינו ראה את עם ישראל באשר הוא, ורצה להבין בשכל מה מטרת הגאולה הזאת

הוא ראה שדווקא אחיו שראה בסבלותם, הלכו לפרעה לבקש שיהרוג את משה, אשר על כן הוא ברח ממצרים והתנתק משום כך ממשפחתו. זהו שאמר משה:”אכן נודע הדבר!”ו וכמו שכתב רש”י שם. הוא לא היה מנותק מן המציאות, הוא ידע שיש לו עסק עם עם קשה עורף, כמו שאכן הוא חווה על בשרו במדבר, והוכיחם ואמר:”שמעו נא המורים!” וכתב רשי” שם: המורים- אנשים קשי עורף החושבים עצמם שהם מורים וגדולים ויודעים ומבינים הכל ואינם זקוקים לעצות והדרכה!ו

הוא ראה מדוע בכלל התגלגל עם ישראל למצרים בגלל שנאת אחים ליוסף הצדיק

אלא שמעלתו של משה רבינו היתה שהוא לא הפך עצמו לנביא זעם כנביאים אחרים

משה רבינו היה נביא שהביא תקוה לעם ישראל, וגם נלחם למענו עם בורא עולם ואמר אם אינך סולח לעם הזה מחני נא מספרך

משה רבינו הביט אל היתרונות של עם ישראל. אמנם הוא ראה עם עקשן, אלא שהוא גם ראה שעקשנות זו יש בא יתרון גדול, – והוא שעם ישראל בגלל עקשנותם הם לא שינו את שמם ומלבושם ולא התערבבו בגויים. הוא ראה עם גאה בערכיו. הוא ראה עם שלא ניסה לשנות את שמו היהודי כדי להיות כמו אחרים. הוא ראה עם שלא התבייש במראהו היהודי. הוא ראה עם שלא התבייש להיות יהודי. הוא ראה עם אשר למרות הפלוגים שבו, לא מכר את האידואלוגיה שלו, והעדיף להיות עבד ולא נכרי החי בכבוד ורווח

משה רבינו הביט אל היתרונות של עם ישראל והסכים למסור נפשו למענו

זה שאומר המדרש[שמות רבה ל ד]:”על שלשה דברים משה רבינו מסר נפשו: על עם ישראל, על התורה, ועל הקמת מערכות משפט ומשטר!” ומשם כך הם נקראו על שמו

משה רבינו רצה להכיר טובה לעמו אשר ממנו הוא בעצם בא

משה רבינו היה איש של הכרת הטוב. זאת הסיבה שהוא התחתן עם צפורה, כמו שאומר המדרש [ילקוט ראובני פרשת שמות, וראה ספר הישר פרשת שמות רנח-רנט]:כשברח משה מפני פרעה למדין, שמו יתרו בבית האסורים עשר שנים, וצפורה היתה מכלכלת אותו תוך שהיא מסכנת את חייה, כשיצא משה מכלאו אמר אשה זו כלכלה אותי עשר שנים במסירות נפש ואשא אשה אחרת?ו [וראה במדרש ששלשה היו עשר שנים בבית האסורים אברהם אבינו,יוסף הצדיק שנוספו לו עוד שתי שנים, ומשה רבינו].ו

משה רבינו הבין לא רק שאין עם ללא מנהיג, אלא גם שאין מנהיג ללא עם. הוא הכיר בכך שהוא זכה להנהיג את עם ישראל בזכותו של עם ישראל, ולא משום זכותו, ועל כן אמר מי אני

משה רבינו היה יסוד החכמה. זה היה בטבעו להבין דבר לפני שעושים. משה רבינו חי עם קו חיים שיש להשליט את השכל על הרגש. אין למהר לעשות דברים כי תוצאת הפזיזות היא חרטה! מי שחייו נשלטים על ידי רגשות הוא עלול לבא לידי טעויות אין סוף

זאת איפו בשבילו לשאול שאלות לא נחשבו כפירה או אי הכרה בכוחות הבורא

משה רבינו רצה שעם ישראל יצא לחלוטין מן השעבוד לגאולה, לא רק פיזית, אל גם נפשית ורוחנית

משה רבינו לא רצה שעם ישראל יצא משעבוד מצרים לשעבוד אחר-שעבוד של תאוות, או שעבוד של עצמו של פלוגים ומלחמות פנימיות כמו סדום ועמורה ודור המבול

משה רבינו אשר ראה עבדות, הכיר בזכות קיומו של כל אדם ואדם לחיות. אדם לבן או שחור, איש עני או איש מסכן, ילד או אשה. ילדים אינם רכוש של הוריהם שנתנים למכירה, ונשים אינן רכוש שאפשר לקחת אותם מהרחוב או למכור אותם

משה רבינו הבין שאי אפשר לבנות עם מתוקן ובריא ללא חוקים ומשפטים

משה רבינו היה לא רק סמל של ענוה וסבלנות, אלא היה ראשון מחוקק החוקים בצווי הבורא, לתת חוקים חד משמעיים בדיני משפחה, בדיני ממונות, ובדינים פלילים

כמו שכתב הרמב”ם [הלכות אישות]עד מתן תורה אדם היה פוגש אשה בשוק ולוקחה לביתו. לאחר מתן תורה ניתנו חוקים ברורים בדיני משפחה. משה רבינו הבין היטב שעם יציב מתחיל מן הבית. רק עם שיש לו ערכי משפחה יכול לשרוד. אחרת אין ערך לגאולה, הפקרות אינה גאולה אלא הרס וחורבן

משה רבינו הביט אל עם ישראל באשר הוא וראה שיש הרבה, הרבה מאד לשנות, עד שאולי לא ניתן לשנות. ובדיעבד ה’ הסכים עמו,ויוצאי מצרים אשר חזרו ונהגו בעקשנות כלפי ה’ ומשה רבינו, מתו במדבר. כי כדי להכנס לארץ ישראל ולבנות מדינה אפשר רק אם מבינים שיש לכבד חוקים ןמשפטים ואת המנהיגים, ופעמים לצורך התחלה טובה יש להתחיל הכל מחדש,עם אנשים חדשים, ודור חדש

וכמו שאמר שלמה המלך[קהלת פרק ז]:”טוב אחרית דבר – מראשיתו!” – רק כאשר ההתחלה טובה – יש ערובה שההמשך יהיה טוב

המסר של משה רבינו היה ברור אדם בן חורין הוא אינו אדם החי בכבוד גדול, או אדם הלבוש מלבושים שונים ומתיימר להיות איש אלוהים, או אדם אשר על קירות ביתו ומשרדו תלויים דיפלומות או הסמכות למינהם

משה רבינו היה רועה צאן החי עם שכל וחכמה. הוא הבין שאדם בן חורין – הוא אדם ששולט בעצמו, בבחינת ‘איזהו גבור הכובש את יצרו’, משה רבינו הבין היטב, שאדם אשר חי תחת שליטת רגשותיו בלבד, עלול לאבד את כל עולמו שטרח ויגע לבנות. משה רבינו הבין שמי שמשועבד לתאוותיו הוא אינו בן חורין אלא להיפך אדם זה עלול לראות ימים קשים של משפטים, צרות, חרפות ובושות, כמו שרואים מידי פעם אנשים גדולים מאבדים את כל עולמם בגלל שנפלו בפח יוקשים של יצרם

זאת איפו שמשה רבינו מצא נחומים בחיקו של בורא עולם. הוא לא הרבה לו נשים ופלגשים, כאחרים בהסטוריה היהודית. הוא הבין שתאוות עולם הזה הם תאוות מדומות ואין אדם מת ואפילו חצי תאוותו בידו, ולמרות שבני משפחתו אהרון ומרים דברו בו סרה על שטת חייו, הוא לא נפל ברוחו, אלא בורא עולם עמד לצידו והוכיח את אלו שדברו בו סרה כאב המגן על בנו

על כן חיי משה רבינו היו מלאים אורה, וגם בעת זקנותו לא נס ליחו ואור פניו לא מש ממנו. הוא לא חבר שירי תוגה וקינות ובכיות, כגדולים אחרים אשר למרות שהיו להם נשים לרוב, היו להם חיים מרורים, עד שחברו פסוקים בגנות נשים

משה רבינו היה אדם בעל בטחון. בטחון הנובע מתוך שמחה וקדושה. הוא התייצב לפני מלכים לבקש על חירות עמו. הוא היה סבלן ועניו. הוא היה אדם שיש בו כחות להיות מנהיג חיובי ולעמוד בפני מורדים כמו קורח ועדתו. אלו תכונות הנובעים מתוך חיי צניעות, כי מי ששטוף בתאוות עולם הזה חייו מלאים תוגה,חרטה, עצב, ושברון לב

משה רבינו הבין שלא די לו לאדם לעבוד את בוראו ולחיות חיים מתוקנים עם הבריות מתוך ‘אהבת’ הבורא, אלא משום שישנם חוקים ברורים וחד משמעיים הניתנים לכפיה על ידי מערכות המשפט והמשטר

לא לחינם אמרו חכמינו[פרקי אבות]: הוי מתפלל בשלומה של מלכות – שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו

והפסוק במשלי[פרק כט] אומר:”מלך במשפט יעמיד ארץ – ואיש תרומות יהרסנה!”ו

במבט לאחור אחרי אלפי שנים, אנו רואים שהחוקים והמשפטים שנתן משה רבינו מיד עם גאולת ישראל ממצרים[מצרים-סמל המצרות והעבדות פיזית ורוחנית], משמשים אור ומקור עד ימינו אלה לחוקים ומשפטים לכל מדינות בעולם

זה היה משה רבינו, ואלו הערכים שעל פיהם הוא חי. לא לחינם מכל הנביאים והמנהיגים של עם ישראל ה’ בחר דווקא בו לדבר אתו פה אל פה כאב אל בן. כי מי ששקוע בעניני עולם הזה למרות שכוונותיו הם טובות ‘לעשות תיקונים’ וכו’ וכו’… אינו יכול להתעלות עד מרום

דורינו זה, עם כל החסרונות שבעלי חסרונות יבקשו למצא בו, הוא דור האמת! הוא דור שאינו מתלהב משררתו או גאונתו או מלבושו של האדם. אלו הם לא המלבושים או משרתו הרמה של האדם המשרים אוירה של אימון וכבוד בלב הבריות, אלו הם תכונותיו של האדם

אכן כן: כדי להתעלות מגשמיות עולם הזה, אין צורך להיות איש מפורסם ובעל שררה וכבוד. אדם יכול להיות רועה צאן כמשה רבינו, ולהיות מרומם מתאוות עולם הזה,רחוק ממשפטים ושוטרים, וחרפות ובושות, ולהיות אדם השומר על שלימות משפחתו, ועל קדושת חייו, ולא להיות כפתי המאמין לכל דבר ולכל ציוץ של זרים מבחוץ אשר מטרתם להרוס את משפחתו של האדם. זאת אפשר לראות בחיי יום יום – איך אנשים פשוטים קשיי יום, העובדים קשה מאד לכלכל את ילדיהם, ולשלם דמי בית ספר של ילדיהם כדי לקבל חינוך יהודי טהור, – אשר זכו לבנות משפחות לתפארת

שבת שלום ומבורך

*****************

סבת שעבוד עם ישראל בספרי המפרשים

הנציב מוולוז’ין ב”העמק דבר” מסביר את “ותמלא הארץ אותם” – שבני ישראל לא ישבו רק בארץ גושן, אלא הם התיישבו בכל ארץ מצרים. בני ישראל רכשו דירות בכל מקום פנוי שמצאו, ולכן במכת בכורות היה צריך הקב”ה לפסוח על בתי בני ישראל, כי הם התערבו עם המצרים בכל מקום. זו הסיבה לשנאת המצרים. במקום להיות נבדלים ויושבים בארץ גושן, הם רצו להיות דומים למצרים במגוריהם, בלבושם ובהתנהגותם, עד שלא יהיה ניכר בהם שהם יהודים. לדעת הנציב, זו הסיבה גם ש”בכל דור עומדים עלינו לכלותינו” בגלל שאנו רוצים להיות ככל הגויים, ולא להיות נבדלים ומיוחדים. נושא זה הוא יסוד בתורת הנציב, שחי כידוע בתקופת ההשכלה ולחם כנגד המגמה של ההתקרבות לאומות העולם, לתרבותם, לאורח חייהם ולהתבוללות בתוכם. אנו מוצאים יסוד זה גם במקומות אחרים כמו לדוגמא בספר במדבר שכתוב “הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב”. כותב הנציב “אומה רגילה כשהיא נמצאת בגלות היא מתערבת עם המגלים, וכך הם משיגים אהבה וכבוד. עם ישראל לעומת זאת, כשהוא “לבדד” ואינו מתערב עם המגלים אז הוא “ישכון” במנוחה ובכבוד, ואם הוא ינסה להתערב “בגויים” הוא “לא יתחשב” – הוא אינו נחשב בעיניהם בכלל לאדם, ומותר ואפילו חובה לשעבדו”. ראינו ששני המפרשים מגדירים שישראל בעצם חטאו כאשר הם התערבו בגויים והלכו בדרכיהם. ההבדל בין הסבר המדרש ב”שמות רבה” להסבר הנציב, שהמדרש רואה את העונש כזה שבא ישירות מהקב”ה, ואילו הנציב מתוך התבוננות בדורו, רואה את העונש כטבעי בכך שזו תוצאה חברתית הכרחית, כי הגויים שונאים את היהודים המתפרצים לתוך חיי הכלכלה והתרבות שלהם. בנוסף לפרושים אלו, יש מדרשים אשר מסבירים את ייסורי הגלות לא כעונש אלא כאקט חינוכי. כתוב במשלי “חושך שבטו שונא בנו” – כל המונע שבטו מבנו, סופו שבא לידי תרבות רעה ושונאהו. דוד שלא ייסר את אבשלום בנו, גרם לו לצאת לתרבות רעה עד שביקש להרוג את אביו ושכב עם פילגשיו, ובגללו נהרגו אלפים מבני ישראל. בהמשך הפסוק במשלי כתוב “ואוהבו שחרו מוסר” – זהו הקב”ה שאוהב את ישראל ולכן הוא מייסרו. כתוב שלוש מתנות טובות נתן הקב”ה לישראל וכולם נתנו בייסורין – תורה, ארץ ישראל, וחיי העולם הבא. תורה – שכתוב בתהילים “אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו”. ארץ ישראל – שכתוב בדברים “כי כאשר ייסר איש את בנו, ה’ אלוהיך מייסרך” ומיד בהמשך “כי ה’ אלוהיך מביאך אל ארץ טובה…” חיי העולם הבא – שכתוב במשלי “כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות ומוסר”. מכאן, שהמשמעות והכוונה בגלות ובייסורין הנלווים לו, שזה לשם זיקוק וטיהור. לכן נאמר בדברים “ויוציא אתכם מכור הברזל במצרים, להיות לו לעם נחלה”. מסביר רש”י על המקום “כור הברזל כדי לצרף בו מתכות יקרות כזהב וכסף מסיגים”. כך אש הייסורין נועדה לשם זיקוק וטיהור.

מי ייתן ויסתיים תהליך הזיקוק והטיהור שעם ישראל עובר במשך רוב שנות ההיסטוריה ובתקופה האחרונה, ונזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן

************************************

**********************

*

פרשת וארא

המסר: הכרת הטוב

וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו,אני ה’,וארא אל אברהם אל יצחק ואח יעקב…ויט אהרן אל ידו על מימי מצרים…ויאמר ה’ אל אהרן נטה אצ מטך והך את עפר הארץ…וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטא ויכבד את לבו הוא ועבדיו!” [פרשת וארא]ו

ההבדל בין משה רבינו העברי לבין פרעה המצרי היה גם בעצם תכונות האופי ואורחות חיים בה חיו

בו בזמן שפרעה ומצרים גדלו על ערכים של הכרה בזכות העצמי בלבד, אני! בשבלי! ואי הכרת הטוב, משה רבינו גדל עם ערכים של הכרת הטוב

זאת אנו רואים עוד מלפנים, כאשר יוסף פתר חלומותיו של שר המשקים נאמר[בראשית פרק ]:”ולא זכר שר המשקים את יוסף – וישכחהו!” ו

כך הדבר אצל העם המצרי אשר יוסף טרח לכלכם בשנות הרעב והביא לכלכלת ושגשוג המדינה ומלא את אוצרות פרעה בזהב וכסף , שכחו המצרים את יוסף:”ויקום מלך חדש אשר לא ידע את יוסף!” הוא לא רצה לדעת ולשמוע את טובותיו של יוסף

וגם כלפי ה’ אמר פרעה:”מי ה’ אשר אשמע בקולו!”ו

להיפך מכך משה רבינו. משה רבינו היה איש של הכרת הטוב. עד כדי כך שאף כאשר ה’ בורא עולם ציוה אותו ללכת להושיע את עם ישראל, הוא הלך אל חמיו יתרו ובקש את רשותו ללכת:”וילך משה וישב אל יתרו חותנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים, ויאמר יתרו – לך לשלום!” [שמות פרק ד פסוק יח]. משה רבינו השכיל להבין שמי שפתח לו דלת ביתו ונתן לו לחם לאכול, אי אפשר להפנות לו עורף וללכת ללא רשותו, גם אם המטרה היא קודש! וגם אם ישנם אלף אלפי סבות קודש, האדם צריך להישאר אדם! כי דרך ארץ – קדמה לתורה!ו

משה רבינו הבין, שגם כאשר אדם מדבר עם בורא עולם בכבודו ובעצמו וממתעטף בטלית תכלת וזועק שמע -ישראל,-אין לו להטיח הפתילים בפניהם של אחרים! או: גם אם אדם חש להציל חיי אחרים, אין לו בפזיזותו או בחמתו ואש ‘הקדושה’ האופפת אותו,- לרמוס ולדרוך כל מי שנקלע בדרכו. כי המטרה – אינה מקדשת את האמצעים

הכרת הטוב של משה רבינו היתה כל כך עמוקה, שגם לדומם הוא הכיר טובה, והוא לא הכה את היאור אשר שט עלי מימיו כאשר היה תינוק, ולא הכה את העפר אשר טמנו בו את האיש המצרי שהרג בשם המפורש. כי מי שמתרגל לא להכיר טובה לדומם לבסוף לא יכיר טובה גם לחי

על הקפידה על אי הכרת הטוב מצינו בתלמוד בבא מציעא שבאחד הדיונים בהלכה של רב יוחנן שהיה רבה הראשי של ישראל לבין החברותא שלו ריש לקיש שרב יוחנן קרבו ולימדו תורה ואף השיא לו אשה את אחותו , אמר ריש לקיש לרב יוחנן מה הועלת לי? ולמרות שרב יוחנן רק הקפיד בלבו,ריש לקיש נפטר מהעולם. זאת היתה קפידה של אדם שאתה מקרב ומוסר את נפשך למענו, ואחר כך אותו אדם אומר מה כבר עשית לי???!

על כך אמרו [תלמוד ברכות]: אורח טוב אומר כל מה שעשה בעל הבית – למעני עשה! אורח רע אומר כל מה שעשה בעל הבית בשבילו עשה, ומה כבר עשה בשבילי שאכיר לו טובה

בתורה אנו רואים שבורא עולם מקפיד מאד על ענין הכרת הטוב, וציוה את עם ישראל [דברים פרק ]:לא תתעב מצרי – כי גר היית בארצו!”ו

ענין הכרת הטוב הוא כל כך עצום, עד שאמרו בתלמוד [סנהדרין דף צד]:בקש ה’ לעשות חזקיהו משיח. אמרו לו מלאכים: כמה טובות עשיתי לו ולא אמר לפניך אפילו שירה אחת ואתה מבקש לעשותו משיח? ומשום כך לא זכה לתפקיד חשוב זה. זאת למרות שהיה גדול בתורה ובחכמה רבה, ודורו היה דור מיוחד שאפילו ילדים קטנים היו בקיאים בתורה, כמובא בתלמוד שם. כי התכונה הראשית של מנהיג הוא – הכרת הטוב. אדם ששוכח מאין הוא בא, ומעלים עיניו מאנשים אשר גמלו לו חסד כאשר היה נצרך, אינו יכול להיות מנהיג

בחיי היום היום אנו נתקלים בתופעות לא קלות בין איש לאשתו, בין חברים, בין ילדים להוריהם

אנו דורשים שלום בית! אבל שלום בית אמיתי ויציב, יכול להיעשות רק כאשר כל צד מכיר בטובה שהשני עשה למענו. מי שחי בתחושה שהוא מנוצל ומקופח, ועושה שלום בחריקת שיניים עד ש’יעבור הזעם’…אין זה ‘שלום’! זה הפסקת אש! עד שיהיה זמן נח יותר להילחם שוב

בורא עולם בחר במשה רבינו להיות מנהיג ונביא, לא משום שמשה למד בישיבה חשובה ומפוארת, ולא משום שהוא גדל בבית של חסידים ואנשי מעשה, ולא משום שהוא התחתן עם בת של אדם מפורסם או בת של איזה ‘מרה’ דאתרא. אצל בורא עולם אין שקר, שוחד, ומשחקי כבוד. אדון עולם בחר במשה רבינו בגלל תכונות הנפלאות והאצילות שהיו למשה רבינו. כי מי שנותן את התורה, קודם כל הוא עצמו צריך לקיימה

מי שכותב את הפסוק:”ואהבת לרעך – כמוך!” הוא בעצמו צריך להיות איש בעל תכונות טובות. הוא צריך להיות איש האוהב כל אדם, ללא הבדל אם הוא עני או עשיר, אם הוא מעדה זו או אחרת, או אם הוא גאון ומשכיל או איש פשוט העובד קשה לכלכל את משפחתו

משה רבינו היה איש אוהב את הבריות. כאשר הוא פגש אדם הוא לא שאל אותו:”מאיזו עדה אתה”??? ושופט אותו לפי עדתו. הוא לא שאל אדם: כמה אתה מרויח? ולשפוט אותו ולכבדו לפי ממונו. זאת איפו שהוא נשא לאשה את צפורה. הוא יכל למצא שדוך חשוב בקרב אחיו. אבל הוא בחר בצפורה בגלל שהיא כלכלה אותו עשר שנים כאשר היה בבית האסורים[ילקוט ראובני פרשת שמות].ו

גם חמיו יתרו זכה להיות חלק מעם ישראל בגלל מדותיו הנפלאות של הכרת הטוב. על כן הוא אמר לבנותיו[שמות פרק ב]:”ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים…ויאמר אל בנותיו,ואיו למה עזבתן את האיש,קראן לו ויאכל לחם!”ו

ומרים הנביאה, משום שהתייצבה מרחוק לראות מה יקרה עם אחיה הקטן משה שהיה בתיבה באגם, כאשר לקתה במדבר, משה רבינו עקב את עם ישראל שבעה ימים בשבילה עד שתתרפא, משום הכרת הטוב. כי גלגל חוזר בעולם, ומי שעושה טובה היום טובתו תחזור אליו

על חומרת אי הכרת הטוב שנינו במשנה [תלמוד מסכת יומא דף לח ]:”ואלו לגנאי, של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב…ועל אלו נאמר שם רשעים ירקב!”ו

ומה היה חטאם שעליהם נאמר פסוק קשה זה? אלא: משום שלא הכירו בטובת ה’ אשר נתן להם חכמה ושכל ללמוד דברים מיוחדים, והם לא רצו ללמד אחרים מה שה’ חנן אותם. מי שאינו חולק את חכמתו עם אחרים הרי הוא אינו מכיר במי שנתן לו חכמה. כי ה’ נותן חכמה לאדם כדי ללמוד וגם להחכים אחרים הזקוקים לעזרה וסעד

יסוד היסודות של אהבת הבריות, ושל כבוד אב ואם הוא הכרת הטוב!!ו

על כן זועקת התורה ואומרת בעשרת הדברות הבססיות:”כבד את אביך – ואת אמך!”ו

ילדים צריכים לראות את כל העמל והיגע הרב אשר הוריהם עושים למענם. כמה חובות ודאגות מוטלים עליהם. אולי? ההורים הם אנשים פשוטים, אולי הם אינם בקיאים בש”ס ופוסקים, אולי הם אינם מומחים במחשבים, ואולי הם יותר מידי דואגים, ואולי הם אינם מושלמים, אבל הם ההורים של האדם! מי יכול להעיד על עצמו שהוא מושלם? מי יכול להעיד על עצמו שלא עשה טעויות? אסור לאדם להתבייש בהוריו או בבני משפחתו. משה רבינו אדון הנביאים, לא התבייש בחמיו יתרו, ולא זו בלבד אלא שיצא לקראתו בכבוד גדול,כמו שנקרא בפרשיות הבאות

אהבת הורים[טובים] לילדיהם היא גדולה מאד אלא שלפעמים היא מוסתרת, כי פשוט יש אנשים שאינם יודעים להביע את אהבתם

הנה דוד המלך כאשר שמע שבנו אבשלום אשר מרד בו מת, בכה דוד וזעק שמונה פעמים[ספר שמואל ב פרק יט]:”בני אבשלום , בני בני אבשלום..!” ומאן להינחם

ואחד מחכמי התלמוד [רב זעירא,מובא בירושלמי מסכת פאה פרק א] שהיה יתום, היה בוכה ואומר : הלוואי היו לי אבא ואמא והייתי קורא להם!!!ו

ובתלמוד [תענית דף כג] מובא שרב מני בן רב יונה,אחד מחכמי האמוראים, היו מצערים אותו אנשי בית הנשיא. הלך ובכה על קבר אביו וזעק:’אבא אבא הני מצערו לי’! [-הם מצערים אותי],יום אחד חלפו אותם אנשים לידי קבר אביו, ונדבקו הסוסים שלהם לאדמה, ולא זזו משם עד שהבטיחו לא לצער את בנו. הרי שאהבת הורים היא לעולמים

אך: באותה מדה, הורים צריכים להכיר טובה לילדיהם. הורים החיים בתחושה שאינם צריכים להכיר טובה ולומר תודה כאשר הילדים עוזרים להם, הם טועים. הורים צריכים להיות תומכים ואוהבים, ולהשרות בביתם אוירה של שלווה ובטחון. הילדים אינם רק זקוקים לאוכל וכביסה…הילדים זקוקים להורים שיסמכו עליהם, יכירו בכשרונותיהם, ושיהיו תומכים ולא שופטים

הם אינם זקוקים להורים אשר מדמים אותם השכם והערב לילדים של אחרים – איך הילדים של פלוני ואלמוני הם מוצלחים ואילו ילדיהם הם כושלים. הורים שמדכים את נפש ילדיהם, עלולים לראות ימים קשים, של משפטים, עגמת נפש, ובושות ודמעות

מידי שנה אלפי ילדים בורחים מבית הוריהם, משום שאין נפשם סובלת לחיות באוירה של מתחים, כעס, והשפלה פיזית או נפשית

הורים יכולים לשלוט בלב ילדיהם על ידי חום ואהבה, אבל הם אינם יכולים לשלוט בגוף ילדיהם על ידי דיכוי

המסר של משה רבינו הוא ברור וחד משמעי: דרך ארץ – קדמה לתורה!ו

שבת שלום ומבורך

**********************************************************************

פרשת בא

המסר:עקשנות מובילה להפסדים

ויאמר ה’ אל משה בא אל פרעה…ויקרא [פרעה] למשה ולאהרון…ויאמר קומו צאו מתוך עמי…ויסעו בני ישראל…כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף,וגם ערב רב עלה אתם…ויהי בעצם היום הזה הוציא ה’ את בני ישראל מארץ מצרים!”. פרשת בא

לאחר שבע מכות שהביא ה’ על ארץ מצרים, בפרשתינו אנו קוראים על שלש מכות נוספות אשר באו על המצרים,ארבה,חושך,ומכת בכורות

אך: המאורע הקשה ביותר בפרשתינו הוא ללא ספק הוא המכה אשר באה על היהודים במכת חושך, אשר על פי המדרש 80% מכלל היהודים מתו במכת חושך, וכדי שהמצרים לא יהללו את אליליהם שגם הוא מכה ביהודים, מתו במכת חושך

לאחר 210 שנים, העם היהודי במצרים ללא מנהיג , אבד את יהדותו. היו אנשים אשר כבר התבוללו היטב בתוך העם המצרי,נשאו נשים מצריות וזכו לתפקידים רמי מעלה,נשים יהודיות נשאו בעלים מצרים,והיו גם אנשים שבכלל לא הבינו מה משה רבינו רוצה מהם,הם כבר התרגלו לאדון העריץ, אשר נתן להם פת לחם, ולא רצו שנויים, וגם לא האמינו שיהיו שנויים, והם כולם מתו במכת חושך. גם בורא עולם הבין שישנם מצבים שאי אפשר לשנות בני אדם, אף לא על ידי נסים, אותתות ומופתים. מי שהאור בלבו נדם,לא ניתן להדליקו שוב, מי שאוחז בעקשנות שהוא הצודק, והוא היודע, והוא מבין טוב יותר מכולם, אף יותר ממשה רבינו וגם מאלוהים, אין ספק שיבא לידי הפסדים ואבוד חייו

עקשנות היא אחת המדות הגרועות ביותר שיש. העקשנות מביאה את האדם לידי אכזריות נוראה, לא רק כלפי זרים, אלא אף כלפי בני משפחתו של האדם

על מדת העקשנות, אנו רואים בספר יהושע אשר החרים לא לבנות את העיר יריחו, וחיאל החליט שהוא כן יבנה את העיר, ולמרות שילדיו מתו זה אחר זה, לא רצה להבין שעונשו הוא מחמת הפרת החרם, ועל ידי כך להציל את חיי ילדיו הנותרים, הוא המשיך לבנות ולבנות, עד שכל ילדיו נפטרו. זה שנאמר עקשנות מביאה – לידי אכזריות

העקשנות היא הביאה חורבן לא רק על המצרים, אלא גם על יוצאי מצרים, אשר ה’ קרא להם עם עקש ופתלתול. שבמקום שיבחר בדרכים ישרות ונאמנות, בחר בקצורי דרך, ותחכומים, ולבסוף הם מתו כולם במדבר

על פי הפסוקים בפרשה, שש מאות אלף גברים לבד ילדים ונשים וזקנים עלו ממצרים, אם נחשב את כולם, מספרם יבא לכשני מליון, אם לא יותר[בפרט לפי המדרש שהיו יולדות ששה בכרס אחת]. הרי ש80% מן היהודים שמתו במכת חושך היה מספרם לפחות 8 מליון בני אדם

המראות הנוראות מרעידת האדמה בהאיטי הם קטנים, לעומתהמראות הנוראות של 8 מליון יהודים הרוגים במכת חושך

במדרש רבה ובילקוט שמעוני מובא באריכות על פרשתינו

מה שקרה לישראל במכת חושך, זה היה נתוח כואב למשה רבינו אשר מונה לתפקיד של יציאת ישראל ממצרים, וקשה מאד לבורא עולם. הרי גם כאשר המצרים האכזרים טבעו בים, ומלאכים בקשו לומר שירה, אמר להם בורא עולם: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?ו

הבריות שוכחים, שבורא עולם אינו רק אבא השומע ומאזין,וממלא בקשות של בני אדם, בורא עולם הוא גם שופט הארץ. ושופט יושב גם על מדת הדין. בלי אלוהים אף אחד לא מוגן. רעידות האדמה מראות ששום כלי נשק אין בכוחו להציל את האדם. שום מדינה בעולם אינה בטוחה. למה? איך? מדוע? אלו שאלות שניתן לשאול עד אין סוף! אבל זו מציאות. ומציאות קשה מאד. לא לחינם אמר משה רבינו:”ואנחנו מה!”.אם אדם מאמין או לא, זה אינו משנה את פני המציאות

זו מציאות שלא רק יהודים מאמינים בה,אלא כל ברואי עולם

מי שחושב שמה שקרה בהאיטי זה בגלל שה’ לא אוהב שחורים הוא טועה! רעידות אדמה קורות בכל כמה דקות בכל מקום בעולם. בקליפורניה ישנם עשרות רעידות אדמה ,נמוכות, בכל חודש, ובני אדם מרגישים בהם,וכבר התרגלו לכך, וגם בארץ הקודש ישנם מיד פעם רעידות אדמה

אז מה עושים שואלים אנשים?ו

לעשות,אין מה לעשות! אבל אפשר ללמוד לקח מכך! והרבה הרבה לקח!- לערך חיי אדם

המראות הקשות של רעידות האדמה, צריכות להביא את העולם לאחדות!!!ו

כמו שאמר שלמה המלך בחכמתו:”והחי יתן אל ליבו!”ו

במקום שבני אדם יהיו עסוקים במלחמות, בצבירת נשק בשווי של בליוני דולרים, אימותים,נקמות, אכזריות של פושעים ופוליטקאים למינהם במדינות לא מעטות, התעללות בנשים וילדים ואנשים חפים מפשע…אולי הגיע הזמן שבני אדם יהיו בני אדם! אולי הגיע הזמן שהמדינות יעשו שלום, ואת הכסף שהם משקיעים במלחמות ישקיעו בשקום מדינות, ויתנו לחם לרעבים, אולי הגיע הזמן שנעריך חי אדם יותר מכסף ותאוות בשרים. אולי הגיע הזמן שבני אדם יהלכו ברחוב ללא שמישהו אורב להם. אולי הגיע הזמן שילדים יחיו בבטחון ושקט ושלווה

כאשר דמעות זוגלות מעינינו במראות הקשים מהאיטי איך בני אדם מושלכים לאשפתות, נחשוב על חיי אדם. מה הם בכלל? ונדע להעריך את האנשים החיים סביבנו. נלמד להעריך את האשה, את הבעל, את הילדים, את ההורים, את השכנים. נעשה מאמצים עיליים לעשות שלום בית ולא גרושין. נעשה מאמצים לעשות פשרה עם בני אדם ולא לרוץ לבתי משפט ולחפש נקמות. החיים קשים גם ללא כל המלחמות הפנימיות האלה. לפחות צרות שיש בידינו למנוע, נמנע. נושיט יד לשלום גם למי שזועק וכועס, בתקוה שביום מן הימים גם הוא ילמד שאדם בסך הכל מה

שבת שלום ומבורך

***********************************************************************

***************************

פרשת בשלח

המסר: דברי חכמים בנחת נשמעים

והיה בשלח פרעה את העם …ויקח משה את עצמות יוסף עמו…והנה מצרים נוסע אחריהם,ויראו[ישראל]מאד ויצעקו בני ישראל אל ה’…ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה’ אשר יעשה לכם היום…ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון…ויאמר ה’ אל משה מה תצעק אלי ? דבר אל בני ישראל ויסעו! ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה…ויושע ה’ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים…אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת…מרכבות פרעה וחילו ירה בים…אז נבהלו אלופי אדום…ויאמר ה’ אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים…ויבא עמלק וילחם עם ישראל…ויאמר ה’ אל משה כתוב זאת זכרון בספר…מלחמה לה’ בעמלק מדור דור!!!ו

פרשתינו היא פרשה העוסקת לא רק בהפסקת שעבודם של בני ישראל, אלא גם בצעדת עם ישראל למדינה עצמאית, וככל הידוע כפי מה שרואים בימינו אלו, שלברוח מעבדות הוא אלף אלפים קל יותר מאשר לבנות מדינה

חמשה דברים עם ישראל חווה על עצמו מיד בצאתו ממצרים

א. מלחמה. כמו שנאמר בפרשתינו[פרק יז פסוק ח]:”ויבא עמלק וילחם עם ישראל!” ו

ב. צבא. כמו שנאמר בפרשה[שם פסוק ט]:”ויאמר משה אל יהושע – בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק…והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל…וכאשר יניח ידו וגבר עמלק”ו

ג. זהירות משאננות, והצורך בכוננות תמידית למלחמה. כמו שנאמר בפרשה[פרק יז פסוק טז]:”כי יד על כס יה מלחמה לה’ בעמלק מדור דור!” וכן נאמר בספר דברים פרשת כי תצא [פרק כה]:”זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך…ואתה עייף ויגע…תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח!”ו

ד. בעיות משפטיות. אשר על פי המדרש כל הזהב והכסף שלקחו המצרים אתם על מרכבותם – פלט הים ליבשה ועם ישראל החל לאוספם…אלא שאז נוצרו בעיות משפטיות ממוניות בין בני האדם, מה שייך למי וכמה,וכו’ וכו’ עד שמשה רבינו העמיד להם לישראל במדבר למעלה משבעים אלף שופטים ושוטרים, כדי שישליטו סדר וחוק בעם[ מדרש רבה וילקוט שמעוני]ו

אלא שלמרות שבני ישראל אימצו היטב את הצורך בבניית צבא,וכוננות צבאית, ואף התגברו על עמלק וחילותיו, עם ישראל נתקל בבעיה קשה, קשה מאד, בעיה שכמעט לא מצא, ולא מוצא עד ימינו אלו, דרך איך להתמודד אתה, והיא בעיית החינוך והתרבות!ו

משה רבינו אשר טרח מאד למען ישראל, וקבל על עצמו תפקיד קשה מאד זה של הנהגת עם ישראל, ללא שקבל משכורת ענקית או מכונית פאר, ללא שרדף אחר כתבות ופרסום וכבוד בעתונים ארציים ותוכנייות אירוח שונות של מנהיגים ואנשי מעלה

הוא עזב את אשתו וילדיו, והבית החם של חמיו יתרו, ועבר לחיי מגורים שונים במדבר בתוך אוהל, כמו שנאמר[במדבר פרק טז]:”ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה!”. [ הוא אפילו לא יכל לגור בתוככי עם ישראל משום שדברו בו לשון הרע ורכילות,כמובא במדרש, ובמסכת סנהדרין [דף קי.]ו

ובני ישראל ? מה השיבו לו ? :”ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר, מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים!” ושוב הדבר חזר על עצמו בפרשה[פרק טו פסוק כד]:”וילונו העם על משה לאמור מה נשתה!” ושוב הם אמרו[פרק טז פסוק ג]:”ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותינו במדבר…בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע…וירב העם עם משה…ויצעק משה אל ה’ לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני!”ו

הבעיה של עם ישראל היתה לא עצם התלונות, משה לא דגל במשטר דורסני שבו אין לאדם זכות להביע את כאב לבו, הבעיה היתה איך הם הביעו את עצמם! זו היתה בעיה חינוכית של חוסר הכרת הטוב “מה כבר עשית למעני” ” מה אני חייב לך”!!ו

אלו היו הבעת תלונות הכורכות בהם השפלה וחוסר הכרת הטוב. גם אם אדם יש לו סבות טובות לכעוס או להתלונן, אסור לו לאבד את צלם האלוהים שבתוכו, ולההיפך לחיה דורסנית, ולהפוך אחרים לקורבנות. ובוודאי לא להשליך בוץ ואבן בפנים של מי שגמל אתו חסד, למרות שהוא חושב שהוא טועה במדה מסוימת

משה רבינו הבין שישנם קשיים רבים לבנות את ארץ ישראל, בעיות בטחון, תשתית, וכו’. עם בעיות אלו אפשר להתמודד, אבל עם בעיה חנוכית שלילית אי אפשר להתמודד! כי קל יותר לשנות איי חרבות לערים מודרניות ולבנות מגדלים גורדי שחקים, מאשר לשנות תכונות בני אדם

ובמשנה [תלמוד סנהדרין קח] שנינו:דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא!?ו

יציאת מצרים יכולה להתפרש מצד אחד כחירותו של עם ישראל והליכה לקראת עצמאותו, אך בכאב רב אפשר לראות את יציאת מצרים כהליכה של עם לקראת ימים קשים ונוראים של פלוגים. פלוגים אשר באו לידי ביטוי גם בתוך הים ביבשה, שנעשו 12 שבילים בים ל12 השבטים, כל אחד בדרכו,כל אחד לפי אורחות חייו, כמו שנאמר :”לגוזר ים סוף – לגזרים!”. פלוגים שגרמו לחורבנות בתי המקדש, והביאו למלחמות רבות

פרשת בשלח נקראת בסמוך לטו בשבט. טו בשבט על פי המשנה[ראש השנה] הוא ראש השנה לאילנות. כבר נכתבו ספרים חשובים רבים על חיי האדם שנמשלו לעץ, כמו שנאמר[דברים]:”כי האדם עץ השדה!”ו

דרך גדילת האילנות תלויה מאד בהשקעה אשר השקיעו בעליו לגדלו. עץ אשר טופל בעין יפה, וגם נסמך על ידי קרשים מצדדיו שיגדל ישר, הרי שיגדל וישא פירות לנחת בעליו

בחיי יום היום אנו רואים שאין הבדל בין מראהו או דתו או עדתו או לאומו של האדם, ההבדל הוא בחינוכו של האדם

אדם שגדל בבית של הורים אצילים ותרבותיים אשר כל דבורם בנחת, ילדיהם יהיו כמותם

ובפרשתינו, אומר הפסוק{פרק טו}:”ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים המים…וילונו העם על משה לאמר מה נשתה? ויצעק אל ה’ ויורהו ה’ עץ וישלך אל המים וימתקו המים, שם שם לו חוק ומשפט...כי אני ה’ רופאך!” . אדם [הנמשל לעץ] אשר משליך את חייו אל המים, – מים המשולים למדת הרחמים ורוגע הנפש, ושם לו חוקים ומשפטים בחייו, ויודע מתי לדבר ומתי לשתוק, מתי ללכת ומתי לעצור, יראה רפואה ושקט בחייו! מי שחייו מבוססים על אש ומדת הדין אין חייו חיים. זה הרמז אשר היה לעם ישראל במדבר אשר לא פסקו להתלונן על ה’ ומשה

המסר של משה רבינו לעם ישראל היה ברור! עם ישראל נקרא ‘ישראל’ שר ועליון, משום מדת הרוממות שבו. עתה שיצאו ממצרים – סמל המצירות וצרות עין, הם צריכים להתעלות,וכל איש ואיש יהיה שר ועליון על עצמו, לשלוט בעצמו ברגעים קשים של החיים, גם כאשר נדמה שאין מים לשתות ולחם לאכול. זה שנאמר בפרשתינו:”וידבר ה’ אל משה לאמר, שמעתי את תלונות בני ישראל,בין הערביים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה’…ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו..!”.ו

המסר של ה’ היה, זה לא החקלאי שעושה את החיטים, וזה לא האופה שעושה את הלחם. לחם יכול לבא מן השמים, ומים יכול לצאת מן הסלע. אדם יכול לראות פרנסה וישועה ממקומות שלא צפה, וממקורות שלא ראה מימיו, ומאנשים שמעולם לא העלה על דעתו שיעזרו לו. על כן בפרשתינו ה’ צוה לבני ישראל את מצות השבת, להודיע שזה לא העסק והחנות או המשרד המפואר אשר עושים את הכסף, אלא כח עליון. ולא חשוב כמה מרויחים, אלא כמה אכן נהנים מן הכסף. זה שנאמר[פרק טז פסוק כז}:"ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט, ולא מצאו...ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם...ראו כי ה' נותן לכם השבת, על כן הוא הוא נותן לכם ביום השישי לחם יומים, שבו איש תחתיו,אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, וישבתו העם ביום השביעי!". וכאשר אנשים אספו מן, יותר מכפי חלקם, הוא הבאיש.:"ויותירו אנשים ממנו עד בוקר ויורם תולעים ויבאש...וילקטו אותו בבוקר בבוקר,איש לפי אכלו,וחם השמש ונמס!".אדם אינו יכול לקחת בכח מה שלא מגיע לו!ו

הוא שאמרו בתלמוד [יומא דף לח]:”מכאן אמר בן עזאי,בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה!”. וברש”י שם: ‘בשמך יקראוך=לא ידאג אדם לומר פלוני יקפח פרנסתי,כי על כרחך בשם יקראוך לבא ולשב במקומך’.ו

בפרשתינו אנו רואים, שתלונות אינן דרך לקבל דברים. אולי כאשר אדם זועק וכועס מקבל עתה מה שבקש, אבל זו קבלה זמנית. בני ישראל אכן קבלו מיד מה שבקשו דרך תלונות ומהומות, אבל זה עלה להם יקר שה’ כעס עליהם,ולא הכינסם לארץ ישראל כמו שנאמר[דברים א]:”וישמע ה’ את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר, אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה!”.ו

המסר של בורא עולם היה ברור מאד, יציאה פיזית ממצרים לבד אינה מספקת, יש צורך בנתוק נפשי מן העבדות, והכרה בצורך המידי ב ש י נ ו י !!! מי שמפחד משינויים ישאר עבד כל ימי חייו! עבד לאחרים. עבד נפשי בדרך חיים שהוא אינו שמח בו, ועבד למשקעים הנפשיים שבלבו

על כן זעק ה’ ואמר למשה רבינו[פרק יד פסוק טו]:“מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו!”. הגיע הזמן לשינוי! ושינוי הוא להביט הלאה, ולא להביט אחורה אל המצרים – אל הדברים המיצרים והכואבים שהיו לו לאדם. מה שהיה היה. היינו עבדים. עשינו טעויות. עכשיו אנחנו בעידן חדש של התחלה חדשה. הגיע הזמן לחשוב חיובי ולא שלילי. הגיע הזמן לחשוב איך לבנות את ארץ ישראל ולא איך להילחם במצרים. הגיע הזמן להשליך אל הים את כל הכעסים והמשקעים הנפשיים ולעלות קצת חיוך על הפנים. הגיע הזמן של :“ויסעו”!ו

ובתלמוד מצינו שחכמינו דימו שני דברים לקריעת ים סוף

א. מציאת זיווגו של אדם

ב. פרנסה. [מסכת פסחים] קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף]ו

כמו שאמרו חכמינו בתלמוד [מסכת סוטה דף ב. ]: ‘קשה זיווגו של אדם – כקריעת ים סוף!’ו

אלא שיש להבין

מה היה בקריעת ים סוף אשר דומה למציאת זיווג וחיי נשואין ופרנסה? וכן, יש להבין מדוע לא נאמר קשה “מציאת” זיווגו של אדם?ו

ויש לבאר, שקריעת ים סוף היתה מלווה בהתלבטיות רבות של בני ישראל. היו שאמרו ניתנה ראש ונחזור למצרים, ודברו דופי במשה רבינו. היו שאמרו נלחם במצריים אשר רודפים אותנו, והיו שאמרו נקפוץ לים ללא פחד, כמו שה’ אומר לנו. הדברים דומים במציאת זיווג, וחיי נשואין

הנה: אנשים טובים באים במטרה טובה לבנות משפחה, טורחים ועומלים למצוא שידוך, טורחים ועומלים לעשות חתונה, טורחים כל כך לשכור איזו דירה קטנה כדי לישב קצת בשלווה. אלא: שתמיד, תמיד, ישנם בעלי לשון הרע ורכילות, הבאים בדמויות שונות ומשונות כדי להרוס את השידוך, או להרוס את החתונה, או להפריד בין איש לאשתו. פעמים הרסנים אלו באים בדמות של חברה או חבר, פעמים בדמות של בן משפחה, ופעמים בדמות רוחנית של איזה רב או מגיד, כמו קורח ועדתו, הרסנים אשר ‘דואגים’ כביכול לטובת האשה או האיש, ובדחילו ורחימו נלחמים להרוס קשר בין בריות, כמו שרואים בחיי יום יום פעמים לא מעטות

הדברים דומים, גם בפרנסתו של האדם. אנשים מתלבטים שוב ושוב באיזו עבודה לעבוד, איזה מקצוע לבחור ללמוד, מי אני? מה הם תכונותי? מה אני עושה כאן? מה אני שווה בכלל? לאיזו עבודה תכונות האופי שלי מתאימות?וכו’ וכו’. אך: גם לאחר התלבטיות קשות אלו של האדם, למרות שהשקיע שנים רבות בלמודים ורכישת מקצוע, אדם נתקל בבעיה – של תחרות בין עובדים המדברים לשון הרע באדם כדי שיפוטר מעבודתו… או שהאדם נתקל במעסיק אכזר אשר אינו נותן אף כבוד אנושי מנימלי לאנשים העובדים במשרדו או בעסקיו. ואז האדם כורע ברך אל מול פני מציאות חיי העולם הזה, אז האדם רואה במוחש שהוא חי בעולם שונה מאד מאד ממה שציפה. זהו שאמרו חכמינו:’קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף!’ עם ישראל העדיף להשליך את עצמו לים, וליפול בידים של בורא עולם, ולא ליפול בידים של בשר ודם – של המצריים

על כן נאמר: “קשה זיווגו של האדם כקריעת ים סוף”! ולא נאמר קשה ‘מציאת’ זיווגו. כי לא רק עצם מציאת הזיווג קשה, אלא כל ענין הזיווג קשה הוא מאד מיום הראשון ועד 120. כל יום ויום של חיי הנשואין הוא מבחן בפני עצמו

בפרשתינו אנו קוראים, שעם ישראל היה זקוק לצרכים שלו במדבר. ובורא עולם מילא את חסרונם. ענני ככוד היו להם לצל,מגן, ומסתור. בגדיהם לא בלו, והיו נקיים תמיד, ועוד נסים רבים נעשו להם. הם לא היו זקוקים למזגנים שיצננו להם את חום המדבר הלוהט, והם לא היו צריכים לשלם אלפי דולרים דמי שכירות,משכנתא,מסים,חשמל,או דמי בית ספר לילדים. הכל היה ערוך ומוכן להם

אך: יחד עם זאת עם ישראל נצרך לחוק וסדר.משה העמיד להם לישראל במדבר עשרות אלפי שופטים ושוטרים. כי אנשים יכולים לראות נסים או לעשות נסים…אבל כמה דקות אחרי הנסים הם יכולים להיות שונים וזרים למי שעשה את הנסים. אי אפשר לנהל חיי חברה בנסים.אי אפשר לבנות עם מתוקן או משפחה על סמך נסים. אין סומכים על הנס אמרו חכמינו [פסחים דף מד]ו

דורינו זה, אשר רחוק מחיי מדבר. דור שיש בו הוצאות כלכליות כל כך רבות, קשיי חינוך כל כך גדולים ונוראים, האדם חייב להיות ערוך כלכלית ונפשית במדת האפשר לחיי נשואיו

לא לחינם בסדר התלמודי אנו רואים שמסכת גיטין קודמת למסכת קדושין

אדם שעיניו בראשו,טרם בואו לבנות משפחה, יביט ויראה עד כמה בעיות כלכליות החריבו משפחות, אולי ישב בבתי משפט שונים ויראה עד כמה כעסים והשראת אוירת נכאים בבית, גורמים לצרות צרורות במשפחות, ויתן אל לבו להבין ולהשכיל שלא המדרש עיקר – אלא המעשה

בפרשתינו אנו רואים שחיי עקשנות ותלונות אינן מביאים לסוף זוהר

פסוקים אלו הם מסר לכל אדם ואדם, בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו:דברי חכמים – בנחת נשמעים! אדם שאינו שמח במעשים והנהגות שאנשים החיים סביבו עושים, יביע את עצמו בכבוד ובנחת,אם אכן רצונו שאלו האנשים יטו אזן לדבריו ויביאו הענין לתשומת לבם, ואולי גם ישנו את הנהגותיהם לטובה. מה שברור שבמקלות וכעסים רק מפסידים. אם עם ישראל במדבר ידע לבקש את חסרונותיו בהכנעה ובנחת לא רק שהיה מקבל את חפץ לבו,אלא שהיה זוכה לראות את ארץ ישראל בתפארתה

הקשר של ט”ו בשבט לפרשתינו הוא ברור. – עם ישראל יצא ממצרים, עם תחילה חדשה כילד המתחיל את חייו, לעומת זאת משה רבינו היה כאבא אשר נלחם למענם, ולמד עליהם זכות גם כאשר חטאו בעגל הזהב, דוגמת אילן קטן אשר זקוק לסעד ועזרה שיגדל ישר וישא פירות מתוקים…

אך: לא כל אילן ופרח משקים אותו דבר. כל צמח יש לו תכונות משלו איך לגדול טוב. חקלאי טוב,הוא זה שלומד את תכונות הצמחים לדעת את דרך גידלתם

כך הדבר כלפי ילדים. אין דרך חינוכו של כל ילד וילד דומה. אין שיטת חנוך אחידה לכולם. ותפקיד ההורים ללמוד את תכונות נפש ילדיהם כדי שידעו איך להתמודד אתם

כך או כך: הורים צריכים להיות סעד וסמך לילדיהם. בבחינת מה שנאמר:,אני עשיתי – ואני אסבול”!ו

איש שמביא ילד לעולם צריך לדעת שמוטלת עליו החובה לפרנס את ילדיו. אין אדם רשאי לשבת בטל בביתו, ולשלוח את אשתו ‘היקרה’ שתעבוד בשתי משרות עבודה מבוקר ועד ערב, כדי שתשלם דמי השכירות של הבית ודמי בית הספר של ילדיו, וגם תקנה לו סגריות וקפה בדרך. מי שמביא ילדים לעולם, במחשבה שאחרים יפרנסו את ילדיו, או שגמחי”ם וארגוני צדקה, יאספו ממון מאחרים כדי ליתן לו, והוא ישב בביתו ויקרא ספרים וידרוש דרשות, הרי שיראה ימים קשים מאד בחיי משפחתו, ואין זה ממדת הרחמים

כמו ששנינו [תלמוד כתובות דף מט]: באושא התקינו שיהיה אדם מפרנס את בניו ובנותיו כשהם קטנים. כי הוה אתו לקמיה דרבי יהודה: אמר להו,יארוד ילדה ואבני מתא שדיא. כלומר: כאשר היה מגיע תיק משפטי בענין מזונות בפני רבי יהודה, אמר להם בדרך משל,התנין ילד, והשליך את ילדיו על הצבור לפרנסם. וכאשר בא תיק משפטי בענין מזונות של אב שסרב לשלם מזונות לילדיו לפני רב חסדא, אמר שיכריזו בצבור שאבא זה גרוע מן העורבים שיש להם רחמים על גוזליהן, והוא, אין בו רחמים

ונשים הבאות לבית דין וזועקות שחפצות להתגרש משום שהבעל אינו עובד או מעולם לא עבד, טוב היה אם היו חושבות על כך טרם נשואיהן!! החופה אינה כור היתוך! בני אדם אינם משתנים לאחר החופה. ובני אדם אינם מתחילים לעבוד לאחר החופה. מי שיש לו מוסר עבודה, הוא עובד גם טרם נשואיו. מי שכל חייו חי בחינם טרם נשואיו, קשה לצפות שמיד לאחר נשואיו יעבוד בעבודה קבועה, ויחלוק את כספו עם אשתו וילדיו

בימינו שבעיות משפחתיות אינן מעטות, ראוי לכל אדם חכם לשים ליבו על כך

בארץ ישראל [2009]יש כעשרת אלפי גרושין בשנה, ולמעלה ממליון תיקים משפטיים נפתחים מידי שנה בענינים שונים,מהם בדיני ממונות, אישות, ופליליים

אורחות חיי האדם השונות זה מזה, בנוסף לקשיי החיים, מביאים את האדם לא פעם אל שערי בתי המשפט. אז בידי האדם [התובע] לבחור בדרכי מלחמה, במחשבה שעל ידי תלונות, כעסים,, ועורכי דין ינצח את דינו, ויקבל מה שדורש! או לבחור בדרכי גישור ופשרה, ולסיים הענין בפחות נזקים וצרות ועגמת נפש. משפטים [שאינן הכרחיים] יוצרים לאדם, שונאים, ובעלי מלחמות, אשר ידושו וירדו לחייו. בפרט בתביעות משפטיות שבין איש לאשתו

עם ישראל במדבר הוא זעק, כעס, והתלונן וקבל מה שדרש, אבל באופק חכו להם תוצאות של הנהגותיהם

על זה אומרת המשנה בפרקי אבות:”איזהו חכם – הרואה את הנולד!” הוא כלל גדול בשדוכים,לדעת מאין באת, ולאן אתה הולך

ענינו של דבר: מי שמחליט להביא ילדים לעולם, חייב להיות הן בעל אפשרות כלכליות לפרנס את ילדיו, והן בעל תכונות נפשיות בריאות להגיש להם עזרה נפשית וללמד עליהם זכות, סבלנות ושמחת נפש של הורים דרושה לילדים שבעתיים מכסף וממתקים, בפרט ילדים בגיל מעל גיל 10

מה שברור, שהורים הנוהגים בדרך ארץ ובכבוד, ומדברים בנחת, וישרו בביתם אוירה של רוגע ושלוה שיראו דור ישרים מבורך

כמו ששנינו המעשה בתלמוד [תענית דף ה]: נפגשו רב יצחק ורב נחמן ושוחחו בדברי תורה שעה ארוכה. כשנפרדו, ביקש רב נחמן: יברכני, רבי

השיב לו רבי יצחק: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצילו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו

אכל מפירותיו, ושתה ממימיו וישב בצילו, וכשביקש לילך אמר: “אילן, אילן! במה אברכך

אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין. שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה

שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא, יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך

אף אתה, במה אברכך? אם בתורה, הרי (יש לך) תורה. אם בעושר, הרי עושר. אם בבנים, הרי בנים…

אלא יהי רצון, שיהו צאצאי מעיך (ילדיך) כמותך

שבת שלום ומבורך

*******************************

************

פרשת יתרו

המסר: קבלת אחריות

וישמע יתרו…את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל…ויאמר יתרו ברוך ה’…ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב…ויאמר משה…כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין לרעהו…וישמע משה לקול חותנו…ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם…ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם…ומשה עלה אל האלוהים ויקרא אליו ה’ מן ההר לאמור:כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל…והיתם לי סגולה מכל העמים…ממלכת כהנים וגוי קדוש. ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד,ויחרד כל העם. וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור: 1. אנוכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. 2.לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני. 3. לא תשא את שם ה’ לשווא. 4.זכור את יום השבת לקדשו. 5.כבד את אביך ואת אמך למען יאריכו ימיך. 6.לא תרצח. 7.לא תנאף. 8.לא תגנוב. 9. לא תענה ברעך עד שקר. 10.לא תחמוד בית רעך,לא תחמוד אשת רעך,ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך. וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק”! שמות פרקים יח – כ

לאחר שנה,מאז בא משה אל פרעה, -של נסים אותות ומופתים, ודרמות קשות, אשר חווה לא רק העם המצרי אלא גם עם ישראל אשר מליונים ממנו מתו במכת חושך, ולאחר מלחמה קשה עם עמלק, והמחזה של קריעת ים סוף, עם ישראל ניצב אל מול הר סיני,אשר נקרא על שם כל הניסים [סיני=אותיות נס י-י], נחרד אל מול הקולות, הרעמים, האש, והברקים אשר על הר סיני:”והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה’ באש…ויחרד כל ההר מאד!”[פרק יט פסוק יח]. “וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים!” …מלותיו של ה’ היו כל כך ברורות עד שכל מילה היתה נראת ברקע של אש והיתה נראית ולא רק נשמעת, עד שיצאה נשמתם של ישראל, וקמו לתחיה מחדש,כמו שמבואר במדרש.

אלא שיש להבין

מה לכל המראות,הברקים, והרעמים לנתינת התורה? הרי עם ישראל כבר חווה נסים רבים, ועם ישראל היה מודע לכוחותיו של בורא עולם, כמו שנאמר בפרשה הקודמת :”ויאמינו בה’ ובמשה עבדו!”. ומדוע עשרת – הדברות לא ניתנו לעם ישראל בשקט ושלווה, במוסיקת רוגע, או בשירת מלאכים שקטה ברקע

ויש לבאר

הנה במדרש רבה [פרשת לך לך ]שנינו: “אמר רב,שלש תרדמות הן: תרדמת שינה[שבו כל אדם ישן לצבור כחות],ותרדמת נבואה[שה' מדבר עם הנביאים כשהם ישנים],ותרדמת מרמיטה[מין בעל חי שישן הרבה],. תרדמת שינה שנאמר[בראשית פרק ב]:”ותרדמה נפלה על אברם!”, ותרדמת מרמיטה שנאמר[שמואל א כו]:”ואין רואה ואין יודע,ואיו מקיץ,כי כלם ישנים, כי תרדמת ה’ נפלה עליהם!”. ורבנן אמרי[וחכמים אומרים]:אף תרדמה של שטות! דכתיב[ישעיה כט]:”כי נסך ה’ עליכם רוח תרדמה!”

חיי עולם הזה מביאים פעמים את האדם לידי תרדמה. פעמים זו תרדמה של שכרון חושים שאדם חש שהוא בא לעולם יציב ונצחי אשר יש צורך לקחת מכל הבא ליד, לצבור הון ורכוש,להילחם בכל מי שעומד בדרכו, ולהיות במרכז הענינים. ופעמים, זו תרדמה של יאוש, שבו אדם חש שהוא מפסיד את החיים, כל מה שעושה אינו מצליח,בעיות פרנסה, בעיות משפחה, בעיות בריאות,חוסר ערך עצמי, כאב ועגמת נפש, מהליכות חיי עולם הזה. נתקף הוא בשאלות יום יומיות, מי אני? מה הם תכלית חיי האדם בעולם הזה? חש הוא בודד במערכה קשה זו של החיים, עד שנופל לתוך תרדמה של יאוש, תרדמה בהקיץ!!!ו

ועל כל זה בורא עולם נתן תשובות

הוא נתן קולות וברקים להעיר את הישנים בהקיץ. ואמר בקול ברור בלהבות אש:”אנוכי ה’ אלוהיך!!!”. לא אמר “אלוהיכם” בלשון רבים, אלא בלשון יחיד: אני ה’ אלוקיך. – של כל אחד ואחד באשר הוא. אני האבא של כל אדם ואדם. לי לא חשוב “מי” אתה, אלא מה אתה!

הוא אמר לבני ישראל דברים ברורים,אתם עכשיו בדרך חדשה, וחיים חדשים. על כן פרחה נשמתם של ישראל וקמו לתחיה, וכל החולים[כולל החיגרים והעוורים]נתרפאו במעמד הר סיני, זאת היתה התחלה חדשה! כי אי אפשר להתחיל חיים חדשים עם זכרונות מהעבר. אי אפשר לשמוע את דבר ה’ כאשר אדם נתון ביאוש וחוסר אונים

המטרה היתה ברורה:”ואתם תהיו לי ממלכת כהנים – וגוי קדוש!”[פרק יט פסוק ו]. מטרתו של עם ישראל הוא להיות אור לגויים, לשפוך אור וקדושה בחיי האדם, להתעלות על תאוות עולם הזה, כי רק על ידי כך אדם מגיע לשמחה. זהו שאמר ה’ מפורשות בעשרת הדברות:”לא תעשה לך פסל וכל תמונה…לא תשחווה להם ולא תעבדם!”. אל לו לאדם להיות עבד של החיים! אל לו לאדם להיות כבול לכללים שונים ומשונים של תדמיות הנולדות חדשים לבקרים! אל לו לאדם לחיות חיי אחרים, אלא את חייו שלו מה שהוא, כי מי שחייו הם חיכוי של חיי אחרים הרי הוא עבד ולא בן חורין! אדם צריך לעבוד בעבודה שהוא אוהב, ולא בעבודה שאחרים אוהבים או מחליטים בשבילו. אדם צריך להתחתן עם מי שהוא אוהב,לא עם מי שהוא צריך למטרות כלכליות,חברתיות,או אחרות

הוא שאמר ה’ מיד לאחר נתינת התורה[פרק כ]:”ויאמר ה’ אל משה, כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם!”. צווים אלו ניתנו לטובתו של האדם. אל לו לאדם להרוס את חייו וחיי משפחתו בשביל כסף וזהב! אל לו לאדם לריב עם אחיו ואחיותיו על פיסת קרקע של ירושה. אסור לבני זוג לשכוח השבועה אשר נשבעו תחת החופה להגן זה על זה, להיות פתאום אויבים וזרים זה לזה משום אלוהי זהב וכסף

פסוקים אלו נכתבו בסוף פרשתינו בסמיכות לפרשה הבאה “ואלה המשפטים“!.לרמז שמי שמוכן למכור את כל האדאולגיה של חייו,את גופו,את נשמתו, בשביל זהב וכסף הרי שיראה משפטים. כמו שרואים בחיי יום יום. אנשים בעלי מקצועות חשובים מאד אשר טרחו שנים רבות לרכוש מקצוע ולבנות את חייהם, לצערינו זורקים לטמיון במו ידיהם את כל עמלם בשביל ממון. אלו הם: אלוהי כסף וזהב

עשרת הדברות אלו הן כללים שאסור לו לאדם לשכוח

המסר של בורא עולם היה חד משמעי: מפי עליון לא תצא הרעות[איכה פרק ג פסוק ח]: ואמר רב רבין[מדרש תנחומא פרשת ראה]: כשעמדו ישראל בסיני…אמר להם ה’,לשעבר הדורות היו לוקין על עוון של אחד מהם, מכאן ואילך אין הדור לוקה על אחד, הוי אומר:מפי עליון לא תצא הרעות והטוב!”.ו

אלא:מעשיך יקרבוך – ומעשיך ירחקוך!. אלו הם מעשיו והחלטותיו של האדם להגיע אל האושר או אל התוגה

כלל זה אמרו התנא עקביא בן מהללאל,כאשר שכב על ערש דווי, בקש ממנו בנו שידבר עם החכמים שיקרבו אותו אליהם…אמר לו אביו: מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך [משנה מסכת עדויות פרק ה]ו

זה שענה הלל הזקן לאותו אדם שבא אליו ובקש ממנו ללמדו את כל התורה על רגל אחת?? אמר לו הלל: מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך! אם תכיר בזכות הקיום של אחרים תמנע מעצמיך הרבה עבירות [מסכת שבת

מעמד הר סיני היה מעמד של קבלת אחריות, לאחר דור המבול וסדום ועמורה ושעבוד מצרים, בורא עולם אמר לבני אדם שהגיע הזמן שכל אדם ואדם יקבל אחריות על מעשיו.האדם אינו יכול להשליך עצמו על הדור, על אחרים. האדם אינו יכול לתלות את כשלונותיו באחרים

כי עם תירוצים אולי אפשר לחיות אבל לא להתקדם

בקולות וברקים ה' העביר מסר לעולם,שאמנם החיים הם כגלגל – אבל בידי האדם הוא היכן לגלגם! ומי שמגלגל את חייו במקומות הלא נכונים, ללא סדר חוק ומשמעת,ומסיר אזנו לשמוע קול עצה ותבונה,אל לו לבסוף לבא בטענות אל העולם או אל בורא עולם

מעמד הר סיני היה בו מסר לכל אדם ואדם, שהגיע הזמן להתעורר מתרדמת החיים. הגיע הזמן למצא פתרונות לבעיות, ולא לישב ולדאוג על מה שאין. אדם הצריך עבודה יש לו לחשוב מי יכול לעזור לו למצוא עבודה, ויגעת ומצאת – תאמן. מי שבאמת יגע למצא עבודה ימצא. מי שזקוק למצא שידוך, במקום שיתכנס אל תוך עצמו, וישב ויחשוב שהעולם חרב בעדו,ואין איש עוזר לו, ילך לאנשים שיכולים לעזור לו, יש הרבה אנשים טובים המוכנים לעזור, הרי העולם לא היה קיים אם בני אדם לא היו עוזרים זה לזה

המסר של בורא עולם במעמד הר סיני היה: שאנו צריכים להיות בונים ולא הורסים. תומכים ולא שופטים, לתמוך בעצמינו ובאחרים, ולא לשפוט אחרים או את עצמינו. אסור לנו לחיות עם חוסר ערך עצמי, או עם חוסר ערך אחרים החיים אתנו

על כן אומר הפסוק:"כבד את אביך – ואת אמך למען יאריכו ימיך!" מי שמכבד ותומך בהוריו נפשית [וגם כלכלית כאשר מצבם קשה], ושומע לקול עצה ותבונה של הוריו, בהכנעה וענווה, ימנע מעצמו הרבה עגמת נפש, צרות ומשפטים, וממילא יאריך ימים. כי הדאגות הם שורש למחלות רבות

זה שאמר שלמה המלך[משלי פרקים א - ה ]:”שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך…בני אם יפתוך חטאים…אם יאמרו לכה אתנו…כיס אחד יהיה לכלנו, בני אל תלך בדרך אתם…פן תתן לאחרים הודך,ושנותיך לאכזרי…ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך,ואמרת איך שנאתי מוסר…ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני…הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש”!ו

על כן אנו קוראים בתחילת הפרשה כאשר יתרו הביא אתו את צפורה אשת משה ואת בני משה נאמר[פרק יח פסוקים ג-ד]:”ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם…ושם האחד אליעזר”. לא אמר הפסוק ואת שם ‘השני’. אלא ואת שם האחד. ללמדינו שכל אדם ואדם הוא אחד ומיוחד. כל אדם הוא עולם בפני עצמו,ובמקום לשפוט זה את זה,ראוי ללמוד לתמוך זה בזה, כי כל אדם נולד עם כשרונות המיוחדים לו כדי להשתמש בהם לשרוד עולם זה

חובת קבלת אחריות של אדם על מעשיו, הוא גם ובעיקר כלפי המנהיגים. מי שמנהיג את משפחתו, ומי שמנהיג את מדינתו

השפעת מעשיו של מנהיג הם גדולים מאד

על כן שנינו[מדרש תנחומא פרשת ויגש]:שני בני אדם ראו כבוד גדול מה שלא ראה אדם בעולם,ואלו הם: יתרו ויעקב אבינו

: יתרו כשבא אצל משה נאמר בפרשתינו: “ויצא משה לקראת חותנו” – דרשו חז”ל שיתרו נתקבל בכבוד גדול. אמרו: יצא משה אחריו נדב אביהוא ושבעים מזקני ישראל ואחריהם כל בני ישראל. משה יצא ראשון והיווה דוגמא אישית לאחרים

ויעקב כשבא אצל יוסף נאמר (בראשית ויגש מו כט) “ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו”, כשראו כולם את מעשה יוסף הצטרפו עבדי פרעה וזקני ביתו וזקני מצרים

גם בני ישראל במדבר היוו דוגמא לדורי דורות

בני ישראל זעקו ואמרו בלב אחד:”נעשה – ונשמע!” זו היתה זעקה לדורי דורות להם ולבניהם אחריהם, יש ללמוד לשמוע עצה וחכמה כדי להגיע לעשיה

זאת היתה זעקה בתוך המדבר השומם, אחרי מאות שנים של עבדות ושעבוד, מול הר סיני במדבר,ללא בנינים ובתים מפוארים ברקע, ללא ארץ, וללא צבא אדיר ומשוכלל, וללא טלפונים ומצלמות להעביר בשדור ישיר את מעמד הר סיני. זאת היתה זעקה של כל אחד ואחד מעם ישראל אשר התיחד עם בוראו. איש איש – וגורלו! איש איש – וקשיי חייו! תוך הבנה עמוקה בלב שכל העולם הזה הבל הבלים ללא אחיזה ברוחניות. אלו היו רגעים שכל אחד ואחד הבין היטב שהמשחק בעולם הזה של קנאה,שנאה ותחרות, אין לו ערך! כי אין אדם מת ואפילו חצי תאוותו בידו

זאת היתה זעקה של “נעשה ונשמע” – זעקה של תקוה, של “כן! אני יכול!”. אפשר לצאת ממצרים לא רק פיזית אלא גם רוחנית. עם ישראל בדקות נשגבות אלו של מעמד הר סיני העביר מסר לכל אדם ואדם, שגם אם אדם חש בודד בחייו כמי שנמצא במדבר, וגם אם אדם בטוח שאין לו תקוה וכל השערים סגורים בפניו, יש לו לזעוק: “כן! אני יכול!“. אני יכול לצאת מתוך המדבר החשוך הזה שבליבי ולמצא את הדרך אל האור. כן! אני יכול להצליח! כן! אני יכול לעמוד על הרגלים שוב,למחות את הדמעות, ולראות את אור השמש זורח, למה? כי: אני ה’ א ל ו ה י ך ! בורא עולם הוא אבא של כל אחד ואחד ישירות, ללא מתווכים וללא פרקליטים. אם תאמין בו הוא יאמין בך

שבת שלום ומבורך

****************************

פרשת משפטים

המסר: בני אדם אינם רכוש

מיד לאחר קבלת עשרת הדברות בהר סיני,עם ישראל החל לקבל פרטים של חוקים ומשפטים

עם ישראל הבין את גודל חשיבותם של חוקים ומשפטים, – שהם צורך חיוני לקיום העולם. משה רבינו אשר היה ראש אב בית דין ושפט את ישראל יחד עם הסנהדרין ואלפי שופטים אשר העמיד להם לישראל, העביר שני מסרים ברורים לבני ישראל ולעולם כולו: א. אדם חייב לממש את זכויותיו המשפטיות בבית משפט. ב. בני אדם אינם רכוש. כי אם כל אדם ואדם יעשה דין לעצמו, ואם בני אדם ישלטו בבני אדם וישתעבדו בהם או יסחרו בהם כרכוש, ישרור בעולם תוהו ובוהו,כימי המבול,סדם ועמורה,ומצרים, וכמו שאנו רואים עד עצם היום הזה בכמה מדינות ושבטים בעולם

אלא שיש להבין

מדוע החוקים הראשונים שנתן משה רבינו בשם ה’, עסקו בדיני עבדות? הרי ישנם צווים רבים בתורה. כן יש להבין, מדוע אחרי המעמד הנשגב של הר סיני שבו בני ישראל שמעו קול אלוקים מדבר אליהם, היה צריך לתת להם חוקים בדיני עבדות ונזיקין, במקום לדבר אל בני ישראל דברים נשגבים ורמים,אולי עניני קבלה,וכו’?ו

ויש לבאר

עם ישראל היה עבד וקורבן במשך שנים רבות,זה עתה הוא יצא ממצרים אל עולם חדש, ועלול היה לא לשכוח את ‘חוקי העבדות’ אשר חווה על בשרו. מי שהיה עבד עלול להפוך אחרים לעבדים. מי שהיה קורבן עלול להפוך אחרים לקורבנות. כמו שרואים בחיי היום היום, שבעלי דין עומדים לדין על מעשים נוראים שעשו,ומתרצים את מעשיהם שהם עקב היותם קורבנות של אחרים, הן אם העובדות נכונות הן אם הם פרי המצאתם או פרי המצאת פרקליטם, אין לאדם זכות להפוך אחרים לעבדיו או לקורובנותיו

אחרי שעבוד ישראל במצרים, נושא העבדות היה הראשון על הפרק לדון בו.עצמאותו של אדם וזכות קיומו הם הכללים הראשונים שאדם חייב להיות מודע להם

זכותה של אשה לא להיות מוכה ומושפלת על ידי בעלה,אינו משום ש’גם’ היא בת אדם, אלא משום שהיא בת אדם!אשה אינה רכושה של בעלה,או של הוריה! זכותם של ילדים לא להיות מוכים על ידי אמהות אכזריות או אבות אכזרים הוא משום שיש להם זכות קיום עצמאי,זכות קיומם אינו תלוי בידי הוריהם,והם אינן רכוש של הוריהם או של ארגונים שונים ומשונים אשר תפקידם לקחת ילדים מהוריהם בטענות שונות ומשונות כדי לספק ילדים לאנשים שאין להם ילדים

לצערינו נדמה שמסרים אלו לא נתקבלו אצל בריות מסוימות

משה רבינו שהיה אדון כל הנביאים, ראה שעתיד עם ישראל אינו זוהר במיוחד. לאחר ימי משה רבינו,עם ישראל עבר ימים קשים מאד של מלחמות, תקופת השופטים הלא מזהירה, חורבנות בתי המקדש, מסעי הצלב האכזריים, השואה האיומה, …והוא גם ראה את דורינו זה

משה רבינו ראה שהימים המרים של שעבוד מצרים אינם הסוף. הוא ראה מליוני יהודים במשך דורות אשר נשפך דמם כמים רק משום היותם יהודים. הוא ראה צער,דמעות, וכאב, והמסר שלו היה שאם עם ישראל בתוך תוכו יכיר זה בזכות קיומו של זה,ויהיה אחדות בעם, עם ישראל יהיה קיים לעד

זאת הסיבה שהוא ראה שבניית עם מתוקן מתחיל מן הבית, בדברים שבין אדם לחבירו. לא לשעבד זה את זה. לא להונות זה את זה. הזקת מישהו,תגיד סליחה טעיתי, ותפצה אותו ותסיים הענין בשלום. אדם שם מכשול בכניסה למדריגות או ברשות הרבים ומישהו נכשל בהם וניזוק,או שרכב ניזוק מהם, תשלם לו:”וכי יפתח איש בור…ונפל שמה שור או חמור,בעל הבור ישלם!”[פרק כא פסוק לד]. אדם התחייב לשמור רכושו של אחר,או שאל חפץ מחבירו,והחפץ נזוק או נעלם,תשלם לו:”כי ישאל איש מעם רעהו ונשבר…ישלם!”[פרק כב פסוק יג]. מישהו זקוק להלוואה אל תנצל את מצבו הקשה לביישו או להלוות לו בריבית:”אם כסף תלווה את עמי את העני עמך,לא תהיה לו כנושה[לרדוף אותו ולביישו משום החוב],לא תשימון עליו נשך[ריבית]]!” [פרק כב פסוק כד].ו

במילים אחרות: אדם חייב לקחת אחריות על מעשיו,כי רק על ידי כך יחיה בשלום עם אחרים, ויהיה שלום כללי בעם, וחוזק בפני אומות העומדים לכלותינו

זה שנאמר [דברים פרק טז]:,שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך…למען תחיה וירשת את הארץ!”.ו

מערכות משפט ומשטר למרות חסרונותיהן,הם הכלי היחיד העוזר לבני אדם לשמור על צלם האלוקים שבתוכם

על זה נאמר[פרקי אבות]:הוי מתפלל בשלומה של מלכות – שאילמלאי מוראה איש את רעהו חיים בלעו

זאת איפו הסיבה שלמרות שבני ישראל חוו את המעמד הנשגב של הר סיני, משה רבינו החל לתת להם חוקים בדיני עבדים ונזקין. כי אדם יכול לשמוע קול אלוקים מדבר אליו,אך לאחר מכן עלול להפוך את החיים של שכנו לגיהנום. אדם יכול לבא לבית הכנסת ולזעוק “שמע ישראל” ולהתנענע ולומר פסוקים ומזמורים,ולקרוא סגולות ותפילות, ולאחר שסוגר הספר הוא נהפך לחיה דורסת. חס ושלום אם מישהו אמר לו איזו מילה.חס ושלום אם מישהו חייב לו ממון ולא החזיר בזמן. חס ושלום אם מישהו העיר לו שיש לדבר בדרך ארץ וכבוד. ואם הוא בעל עסק הוא יכול להיות מעסיק אכזרי וכעסן,המביט אל פועליו כעבדים אשר נבראו לשמשו,אשר אינם ראויים אף למילה אחת של כבוד או עדוד. כל זאת תוך אי הבנה שהסגולה הטובה ביותר לחיים טובים הוא כבוד הבריות!ו

הוא שאמר הנביא ישעיה[פרק נט]:”הן לא קצרה יד ה’ מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע,כי עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם…דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם…על כן רחק משפט ממנו…ותהי האמת נעדרת!”ו

ובפרק נח שם נאמר:”למה צמנו ולא ראית,ענינו נפשינו ולא תדע…הן לריב ומצה תצומו…הלא פרוס לרעב לחמך,ועניים מרודים תביא בית,כי תראה ערום וכיסתו,ומבשרך לא תתעלם, אז יבקע כשחר אורך…והלך לפניך צדקך…אז תקרא וה’ יענה!”

המסר של משה רבינו וישעיה הנביא ברור: אדם חייב ליישם מה ששמע בהר סיני או בבית המדרש – בחיי יום יום. נכון, בני אדם אינם מלאכים, בני אדם עושים טעויות, בני אדם כועסים, בני אדם חפצים להביע מה שכואב להם בדרכים שונות, אבל בני אדם חייבים ללמוד גם לומר סליחה טעיתי! בני אדם חייבים ללמוד מתי לעצור את המלחמה או מה שעלול להיתפתח למלחמה. לשלם נזקין שעשו, ולפתוח דף חדש. כי אי תשלום נזקין,פרושו גרירת האדם למשפטים,שנאה,וצרות. על כן אומר הפסוק בפרשתינו מספר פעמים:”שלם ישלם!”ו

אמנם: בעיון בפרשתינו אנו רואים שלשה פסוקים קשים ביותר, אשר מתארים מצב חשוך לא רק של הימים ההם,אלא גם בימינו אלו בשנת התש”ע אלפי שנים לאחר מתן תורה

א. “וכי ימכור איש את בתו לאמה…אשר לו יעדה…ואם לבנו יעדה כמשפט הבנות יעשה לה,אם אחרת יקח לו,שארה,כסותה,ועונתה לא יגרע!”[פרק כא פסוקים ח ט]ו [לא רק מעשה ידיה של הילדה היו לאדון הרודה אלא גם גופה].ו

ב. “וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת!”[שם פסוק טז. העוסק בסחר בני אדם]ו

ג.“כל אלמנה ויתום לא תענון,אם ענה תענה אותו,כי אם יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו,וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים!” [פרק כב פסוקים כא –כב. העוסק בניצול חלשים].

תאור המצב הנורא של סחר בבני אדם, ושל חזקים השולטים בחלשים,הוא נורא. זה היה מצב של אז [כמו שאנו קוראים בתנ"ך,וכמו שאנו קוראים בהסטוריה של חורבן בית המקדש הראשון],אשר מלכים, שרים,כהנים, וכל מיני פקידי ממשלה עברו ברחובות,וכל מי או מה שחשק לבם לקחו,אם זה רכוש, או ילדה קטנה אשר הפכוה לשפחה ולאשה בנוסף לעוד כמה נשים שהיו להם

תאור המצב שבו הורים מוכרים את ילדיהם לעבדים משום חוב כספי או משום תאוות ממון הוא מזעזע,אשר לצערינו קיים גם בימינו במדינות חשוכות וגם נאורות

אפשר להתנחם בכך שישנם ארגונים חשובים אשר מעוררים את השלטונות על כך, והשלטונות בארצות הברית ובמדינת ישראל החלו לפעול בענין,ולהעמיד לדין את הפורעים העוסקים בכך

משה רבינו העמיד להם לישראל במדבר למעלה משבעים אלף שופטים ושוטרים כדי שישמרו על חברה מתוקנת, זאת למרות שלא היו אז כל הטכנולוגיה ועסקי המסחר של ימינו

במדינת ישראל מידי שנה נפתחים למעלה ממליון תיקים משפטיים בבתי משפט השונים,ובארצות הברית למעלה מ26 מליון תיקים משפטים נפתחים מידי שנה

בהתחשב בכל אמצעים הטכנולוגיים, האינטרט, והוצאות הכלכליות של דורינו, אפשר לומר שאנו נמצאים בדור לא רע. בני אדם מבינים שבית המשפט אינו בהכרח מקום למלחמות,אלא מקום לסיום מריבות על ידי פסק דין ברור והחלטי בדינם. בני אדם אינם עושים דין לעצמם כמו שנהוג אצל מדינות ושבטים מסוימים בעולם, אלא פונים לבית משפט, גם זו עובדה חשובה מאד הראויה להערכה

דורינו זה למרות שדורשי חסרונות מבקשים למצא בו, הוא דור נפלא

אלפי שנים לאחר יציאת מצרים…עם ישראל זכה לבנות מדינה. מדינה עם מערכת שלטון,משפט,ומשטר,בתי ספר ומוסדות חינוך לתפארת, אפשר לומר תודה לאל שאין אנו חיים בדור שבו כל מלך,שר,או כהן דת,עובר ברחוב ולוקח לו את ילדינו. תודה לאל שאין אנו חיים בדור שהורים מוכרים את ילדיהם. תודה לאל שאין אנו חיים בדור של עבדות ושעבוד. תודה לאל שהגויים יראים היטב היטב מעם ישראל,ואינם עושים הרג ושמד ביהודים כמו שעשו במשך אלפי שנים

בדורינו זה ניתן לראות מאות ארגוני צדקה העוזרים ליתומים ולאלמנות וחסרי יכולת

נכון אנחנו לא מושלמים. נכון, אנו שומעים חדשות מחרידות מידי פעם,אבל אין זה בא ללמד על הכלל

פרשתינו אשר מטרתה להעביר את המסר הידוע:“חיה – ותן לאחרים לחיות” הוא כלל שעם ישראל יותר מכל אומות העולם משתדל מאד לאמץ

על כן בסוף פרשתינו ה’ אמר לעם ישראל:”שלש רגלים תחוג לי בשנה…הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך…ואל משה אמר עלה אל ה’…ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה…ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה!” [פרקים כג-כד].ו

ה’ העניק לעם ישראל חגים ומועדים, אשר מטרתם להזכיר לבני אדם את צויי ה’ בין אדם לחבירו,ואחדות משפחות. כמו שאנו רואים בימינו שבני אדם טורחים מאד מאד שיהיה חג נאה לאחרים,ועושים חסדים גדולים זה עם זה, ומשה עלה אל האלוקים והעלה אתו במדרגה את כלל עם ישראל,כי כאשר המנהיג עולה העם עולה יחד אתו

זאת היתה עליה לדורי דורות, שעם ישראל נבחר להיות סמל השלום ועזרה לזולת

ישראל אשר בך אתפאר

שבת שלום ומבורך

****************************************************************************

פרשת תרומה

המסר: לשתף אחרים באחריות

וידבר ה’ אל משה לאמר,דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו…ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם…” [שמות פרק כה]ו

לאחר יציאת מצרים,קבלת התורה, ונתינת משפטים,ולאחר שבני ישראל היו נצבים לפני משה ובית דינו לפתוח תיקים משפטים, עד שמשה רבינו העמיד להם למעלה משבעים אלף שופטים ושוטרים, היה צורך לפרש מילים למעשים

עם ישראל היה זקוק למעשים אשר ישרישו את מעלת הבנין ולא החורבן. עם ישראל היה זקוק למעשים אשר יביאו לאחדות בעם, למעשים אשר יטילו אחריות על הצבור כולו. למעשים אשר יביאו לשיתוף עבודה צבורית. המסר היה ברור, לא די לו לאדם להיות חיובי ואיש צדקה, אדם חייב ללמוד איך לעבוד עם אחרים. אדם חייב ללמוד איך לתת גם לאחרים מקום להתפאר, ולחוש שעשו מעשה טוב, בבחינת העין טובה של ‘אתן וגם יתנו אחרים! לא די לו לאדם להיות איש משכיל וגאון בלימודים,או עשיר מופלג,החי עם עצמו, אדם חייב ללמוד להעריך ולכבד כשרונותיהם של אחרים,ולעבוד אתם בשותפות, כי אחרי הכל כשרונות הם מתנה משמים,ומי שמכבד כשרונותיהם של אחרים הרי הוא מכבד את בוראו, ומודה לה’ שיש אנשים אשר משקיעים עמל רב בדברים חיוביים,וחפצים לתרום לאחרים. זה שאמר משה רבינו ליהושע:”מי יתן וכל העם יהיו נביאים!” . מדות העין טובה והענווה שהיו למשה רבינו,הביאו אותו לדרגות מיוחדות אשר רבים לא זכו להם

בניית המשכן היה כרוך במעשה חושבים של בני האדם. זאת מלאכה שה’ הטיל על בני האדם לחשוב בעצמם איך לבנות, בלי שהוא יעשה להם עוד נס ויוריד להם בנין מוכן מן השמים, כמו שהוא ברא את העולם

במדרש תנחומא שנינו: סימן ח

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן?

ביום הכיפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל.

ושם הובא רמז הרמוז במזבח ובעצי השיטים

מזבח ר”ת: מהו מזבח.

מ’מחילה

ז’ זכות,

ב’ ברכה,

ח’ חיים.

שטים,

ש’ שלום,

ט’ טובה,

י’ ישועה,

מ’ מחילה.

אכן כן

שיתוף אחרים באחריות הוא סגולה עצומה לשלום בית בין איש לאשתו ובין הורים לילדים

איש ואשה אשר סומכים זה על זה ומשתפים זה את זה באחריות הבית,הרי מביעים את התחושה שהצד השני הוא שייך ולא זר. יש הבדל עצום אם אשתו של האדם אומרת לבעלה בליגלוג:’הרכב שלך ישן ולא עובד” לבין אשה אשר אומרת לבעלה ברצינות:’הרכב שלנו צריך תיקוןֱ’ ונוטלת אחריות ומשתפת את עצמה במצב הנוכחי. יש הבדל עצום בין המילים ‘הילד שלך טפש ואינו לומד’ לבין המילים:’הילד שלנו זקוק לעזרה’ו

הורים אשר סומכים על ילדיהם, מעבירים תחושה לילדים שהם בני אדם,ולא צעצוע של ההורים. הורים אשר אומרים לילד אתה לא יודע אפילו להדיח כלים או אתה לא גדול מספיק כדי לשוחח איתך, הרי הם מעבירים מסר לילד שהוא לא שייך

פעמים ילדים נהפכים לטובים,על ידי שהוריהם מטילים עליהם אחריות. נכון, כל ילד הוא עולם בפני עצמו, אך אין זו בושה להורים, גם אם הם משכילים וגאונים, לקבל הדרכה מבעלי מקצוע איך לבנות את משפחתם

על כן אנו מוצאים בתלמוד שרב הונא ורב אשי,מגדולי האמוראים,כאשר ישבו לפסוק דין,היו מצרפים אתם את חכמי המקום שיהיו שותפים בדין.[תלמוד סנהדרין דף ז:].ו

המסר של בניית המשכן הוא שבניית ביתו ועולמו של האדם אינו נעשה ממעשים רמים ונשגבים, אלא ממעשים פשוטים

המזבח הנועד להקרבת קורבנות,מלמד שאדם חייב להקריב מעצמו. מזמנו,מביטול רצונותיו, ופעמים אף מאורחות חייו,כדי לבנות בית של שלום. ללא הקרבה אין שלום. אשה עקשנית אשר אם החליטה להרוס את משפחתה אין אדם יכול לשנות את דעתה,או איש עקשן אשר אינו מוכן לעזוב את מעלליו, עלולים לראות ימים קשים של משפטים. הם עלולים לראות ימים של דמעות,כאב,ועגמת נפש. לא לחינם נסמכה פרשת משפטים לבנין המשכן

וכבר אמרו חכמינו: המגרש אשתו –אף המזבח מוריד דמעות. הוא מוריד דמעות לא רק על עצם הגרושין,אלא על הדרך בה בני זוג מתגרשים

בנין המשכן לא היו הקרשים ועורות התחשים. המשכן בא לנטוע ולהשריש בלב העם את מעלת השלום. המשכן בא להעביר מסר, שבניית אומה מתוקנת,בריאה ,וחזקה,מתחילה מן הבית לא מן הצבא. אם החינוך בעם הוא מתוקן,יש סכויים מרביים לבנות אומה חזקה

אומנם המשכן היה בנין זמני,אבל התורה הקדישה מאות פסוקים העוסקים בבנין המשכן[כשלוש מאות],כל כל הרבה פסוקים לא נכתבו אף על בריאת העולם בפרשת בראשית

אבל המסר של המשכן לא היה זמני! זהו מסר לדורי דורות. זה היה מסר קיומי לבני ישראל מיד לאחר שיצאו ממצרים, שאדם הקם בבוקר צריך להעסיק את מוחו איך לבנות ולא להרוס! אדם המהלך ברחוב צריך להעסיק את מוחו במחשבה איך לתרום לאחרים מכשרונותיו ולא איך לעשות חוכמות איך לקחת מה שיש לאחרים! אדם צריך לחשוב איך לשמור על שלימות משפחתו, ומשפחתם של אחרים, ולא לעשות מעשים של הרס וחורבן

כי כאשר יש מקום בלב, יש מקום לאחרים. כמו ששנינו בתלמוד[סנהדריו דף ז.]:”ההוא דהוה קאמר ואזיל[אותו אדם שהיה מהלך ואומר.אלו אנשים שהיו הולכים ממקום למקום ואומרים פתגמים חכמים לבריות]-כי רחמתין הוה עזיזא [=פרוש רש"י שם:'כשאהבתינו היתה עזה ביני לבין אשתי]אפותיה דספסירא שכיבן[על רוחב הסייף היינו ישנים. כלומר: אפילו במקום קטן היינו מאושרים]השתא דלא עזיזא רחמתין[=עכשיו שאין אהבה]פוריא בר שיתין גרמדי לא סגי לן[אפילו מטה ענקית אינה מספיקה]. ולמדו זאת מפרשתינו. – אמר רב הונא קראי כתיבי[פתגמם זה הנ"ל הוא בפסוקים],מעיקרא[בתחילה] כתוב[שמות כה]:,ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת” [וארון היה בסך הכל תשעה טפחים והכפרות טפח,ובכל זאת ה' השרה שכינתו במקום קטן זה. אך בית המקדש אשר נבנה על ידי שלמה המלך,כמו שנאמר במלכים א פרק ו]:”והבית אשר בנה המלך שלמה לה’ ,ששים אמה ארכו, ועשרים רחבו, ושלושים אמה קומתו…” וכתיב[ישעיה פרק סו.כאשר חטאו ישראל]:”כה אמר ה’ השמים כסאי והארץ הדום רגלי,איזה בית אשר תבנו לי…!”כלומר: שהשכינה לא מצאה מקום אף בבית גדול זה,לאחר שחטאו ישראל

שמירה על זכות קיומם של אחרים הוא המסר החשוב של המשכן ובתי המקדש

על פי החדשות הנוראות אשר אנו קוראים מידי יום, נדמה שישנם מעט אנשים בדורינו זה אשר זקוקים מאד לאמץ מסר חשוב זה

שבת שלום ומבורך

———

הוספות

פרשת תרומה: “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם!”ו

אבותינו אברהם יצחק ויעקב מצאו את בוראו עולם בכל מקום, הם התפללו אל ה’ בבית או בשדה

אך: דור הולך ודור בא

דור הגיע שהעולם נעשה טרוד בעניני עולם הזה. נעשה קשה לאדם למצא רגע של שלווה כדי לשפוך את שיח לבו השבור לפני בוראו,בבחינת:”לב נשבר ונדכה ה’ לא תבזה!”ו

בנית המשכן, לא היה מעשה הסותר את הימצאותו של ה’ בכל מקום. המשכן נבנה לתועלתו של האדם הפשוט,כדי שימצא מקום להתייחד עם בוראו. הדור של אבותינו אשר חשו את מציאות ה’ בכל מקום חלף הלך

רחובות הומות האדם אשר נעשו למקום מסחר,או לחילופי מהלומות על מקומות חניה,גם הם אינן מועילים לו לאדם לזכור שיש בורא עולם

הפתגם בפרקי אבות,אם אין קמח אין תורה,נהפף לאם אין כסף אין חיים

החשבונות המגיעים לביתו של אדם החי בישוב, מזקיקים את האדם לעמול שבעתיים מאשר בדורות קודמים כדי לפרנס את עצמו ומשפחתו,ואם יש לו לאדם ילדים בגיל הנשואין,הרי שהוצאות הגדולות הופכות לדאגה רבה להורים, ובלית ברירה הכסף נעשה מעיין החיים…ונעשה קשה לאדם למצא רגע של שקט עם בוראו, לא בבית ולא בשדה

על כן אמר ה’:ועשו לי מקדש – ושכנתי בתוכם. הצורך בהקמת משכן,ובתי כנסיות הנקראים מקדש מעט, היה הכרחי לו לאדם,כדי שימצא מקום לדבר עם בוראו ישירות, ללא מתווכים,כבן המדבר אל אביו

אמנם: בתי כנסיות אין להם קדושה מצד עצמם. האבנים הם אותם אבנים אשר בונים בהם בתי קרקס ובתי משתה, בני האדם הם אשר מקדשים את המקום, הרי אפילו ספר תורה יש לו קדושה רק מצד האדם הכותבו,על כן נאמר בתלמוד,וכך נפסק להלכה[יורה דעה סימן רפא] שספר תורה שכתבו מין[הכופר בתורה]ישרף! ספר תורה אינו יצירה גרפקאית,ספר תורה מקבל קדושתו מצד בני האדם. כמו כן בתי כנסיות. קדושתם אינה משום חלונות יחודיים או קישוטים מרהבים שבו. קדושתו היא מצד בני האדם המתפללים בו,כמו ארץ ישראל אשר אין לו קדושה מצד עצמו[כמבואר ברמב"ן על החומש] אלא מצד היושבים בו

זה מה ששנינו בתלמוד[תענית דף כא.]:”רבי יוסי אומר,לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו! שכן מצינו בהר סיני,שכל זמן שהשכינה [היתה]שרויה עליו אמרה תורה[שמות פרק לד]:”גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא”. נסתלקה שכינה ממנו,אמר תורה[שמות לט]:”במשוך היובל המה יעלו בהר!”,שכל אחד היה רשאי לעלות על ההר

מתפללי בית כנסת אשר משתמשים בבית כנסת למקום של אחדות ושלום,וחיזוק לבבות שבורים,או מקום למילה חמה לאנשים בודדים,או עשיית חסד לאנשים שאין להם ארוחה חמה, אין ספק שהשכינה שרויה בתוכם

על כן פרשתינו נקראת פרשת תרומה ולא פרשת המשכן. כי המשכן עצמו אין לו ערך ללא תרומה. השכינה לא שרתה במשכן משום יופיו, אלא משום השיתוף והאחדות של הצבור לבנותו. לכן בימי בית המקדש שהאחדות פקעה מהעם, לא היה ענין לה’ במקדש

כך או כך: בתי כנסת בימינו יש להם תפקיד חשוב לא רק למקום תפילה,אלא גם מקום לשלום בית

על פי הסקרים רוב המריבות בין איש לאשתו הם בעיקר בסופי שבוע,כאשר בני הזוג אינם עובדים, ופתאום! הם נפגשים פנים אל פנים. הליכה של איש לבית כנסת, להסתופף בצילו של אדון עולם,יש בה סגולה נפלאה לבעל אשר חפץ למנוע כעסים ומריבות בביתו, לא רק כמפלט בריחה מן הבית, אלא משום שאיש החי גם בעולם רוחני,ולא שקוע כל כולו בתאוות, הוא מוצא חן בעיני אשתו ובני משפחתו, כי חן ה’ על יראיו

שבת שלום ומבורך

*****************************************************************************

פרשת תצוה

המסר:נקיון וסדר

ואתה תצוה את בני ישראל…ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת…ואלה הבגדים אשר יעשו,חושן,ואפוד,ומעיל,וכתונת תשבץ,מצנפת,ואבנט…ועשו את האפוד זהב,תכלת,וארגמן…מעשה חושב…ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת…ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת…ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוהים![שמות פרקים כז-כט]ו

לאחר שבני ישראל נצטוו על בנית המשכן, בא בורא עולם להבאיר,שעצם המשכן עצמו אינו סיבה שישכון בתוך בני ישראל, ועצם נוכחותם של בני אדם לפניו,אינה מספקת שיטה אוזן לתפילתם, אלא חשוב איך בני אדם נצבים לפניו! הכלל בחיים מי שנותן כבוד מקבל כבוד הוא חד משמעי בפרשתינו! סדר ונקיון הגוף הוא יסוד הכרחי להשראת השכינה. אין די בכך שהכהן אשר עומד להתפלל בעד עם ישראל יפליג בכוונות עיליות,או יעשה יחודים ונענועים! יש חובה לאדם לתת כבוד לבוראו,ולהתייצב לפניו בגוף נקי ובגדים נקיים

לא לחינם כתב הרמב”ם[הלכות תפילה] שאחד התנאים לקבלת תפילה הוא גוף נקי. סדר ונקיון אינם דבר ‘מוסרי’ או רק כדי להיות אזרח נעים,סדר ונקיון אלו הם חוקים שאדם חייב לאמץ לעצמו מקטנותו,ויש להורים להדריך את ילדיהם בנועם על כך

העובדה שחושן המשפט היה בכלל ‘הבגדים’ של הכהן גדול,אשר היה על ליבו,[ולא היה מונח על איזה שולחן מפואר]ואשר מעשהו היה סמל לכל האומה כולה, הרי הוא רמז ברור וקשר ישיר לבגדיו של האדם למשפטים!!!ו

חושן המשפט אשר בא לכפר על עיוות הדין[מדרש,וברש"י],יש בו ענין לעורר אותנו לא רק שאל לנו להיות פזיזים ולעוות הדין,אלא גם אסור לנו לגרום לאחרים לבא ליד מצב שישפטו אותנו לרעה לפי בגדינו ומעשינו

אחד הדברים החמורים ביותר אשר מובלים לשחיקה במערכת הנשואין,הוא אי שמירה על נקיון וסדר

אסור לאיש או לאשה לחשוב שלאחר החופה הם רשאים לנהוג,או להתלבש איך שחפץ לבם,ולזלזל בכללי הגיינה ונקיון

פעמים בני אדם זועקים במר נפשם היכן האהבה? היכן ההבטחות?אך כאשר

הם עושים חשבון נפש,הם נוכחים שהם הם במעשיהם גרמו לבן זוגם לבחול בהם. אדם אינו יכול לדרוש מבני אדם שיאהבו אותו,ובד בבד לנהוג איך שחפץ ליבו. מי שמכבד את עצמו,ואת האחרים החיים סביבו אין ספק שיקבל כבוד והערכה. מי שמזלזל בעצמו על ידי שלובש בגדים לא נאותים,או שמתנהג שלא בדרך ארץ,אינו יכול לדרוש מאחרים שיכבדוהו. אולי זה בגדר עיוות הדין?! אבל אין לדיין מה שעיניו רואות! בני אדם ושופטים אינם צריכים להיות בעלי רוח הקודש,הדין נעשה לפי מה שרואים

נקיון וסדר הוא כלל חשוב בשלום בית. אין די בכך שלאיש או לאשה יש לב ‘זהב’ , יש חובה לבני זוג להבין מעלת מדות אלו,וחשיבותם

כאשר שאלו אשה מבוגרת מאד עם נכדים ונינים,איך היא החזיקה מעמד לחיות חיי נשואין כל כל הרבה שנים עם בעלה? היא השיבה: בעלי אינו גאון,בעלי אינו גבור לאומי, אבל הוא אדם עצמאי שיש לו ערכים עיליים של נקיון! הוא נוהג בדרך ארץ בבית,אוכל בדרך ארץ,אינו משתמש במילים גסות,ומהלך בבית,לא רק בצבור, בבגדים נקיים,בלי שאתחנן בפניו שיעשה זאת

התנהגותו של אדם בחדרי חדרים,יש להם השפעה עצומה על חיי נשואיו,ואל לו לאדם להיפגע,או לכעוס,או לענות בשאלות[למה אתה לא?מי מדבר?וכו'],כאשר הבן זוג מבקש בנועם שישמרו על כללי נקיון הגוף וכללי נקיון וסדר בבית. ומאידך גיסא אדם שנתקל בבעיה כזאת,אל לו לשמור כעסים בלבו[פעמים מתוך בושה להעיר לצד השני לנהוג בדרך ארץ] עד שביום מן הימים הוא כועס,או בורח מן הבית,או רץ לבית דין להתגרש! יש לאדם לקבל הדרכה ויעוץ איך לפתור בעיות אלו,בצורה מכובדת,כדי שיתקבלו דבריו. ברם: התוכחה הטובה ביותר של אדם לאחרים[אשתו,או ילדיו],הוא שהאדם עצמו במעשיו ישמש דוגמא לצד השני,עד שהצד השני יבין חשיבות מעלת הנקיון. אדם שהוא עצמו אינו שומר על כללים אלו,ונוהג בהפקרות בביתו,אינו יכול לדרוש מן הצד השני,או מילדיו, לנהוג כבן אדם

פרשת תצוה סמוכה לפורים, וכמו שאנו קוראים במגילה אפילו אחשוורוש העניק שמנים ותמרוקים לנשים אשר באו להינשא לו

מחויבותו של איש להעניק מוצרי טיפוח ותמרוקים לאשתו,הם מעוגנים בחוק העברי,כמו שנפסק בשולחן ערוך אבן העזר,והם בכלל החיוב של מלבושים נקים שאיש חייב להעניק לאשתו. וכבר נכתבו ספרים חשובים ויקרים מאד –בענין הדרכה לנשואין ועל חשיבות מעלה זו, ומן הראוי שאיש ואשה ירעננו את זכורנם מידי פעם ויקראו ספרים אלו

חוסר נקיון וסדר,הם שורש לבעיות משפחתיות רבות. אסור לאשה לזלזל בערכים אלו,ולגרום בכך להיות דוחה ונמאסת בעיני בעלה.וכן להיפך

וכבר העריך בענין זה הרמב”ם בהלכות דיעות, עיין שם

שמירה על ערכים של נקיון הגוף הם גם סגולה טובה לאדם להישמר מחטאים רבים,אשר שורשם בזוהמא וליכלוך

מעשה היה באבא חכם,אשר טרם מותו ציוה את בנו, שישמור מאד מאד על נקיון הגוף. הבן לא הבין צוואה מוזרה זאת. אבל עם הימים הבין הבן,שכיון שהוא שומר על נקיון גופו מאד, הוא בא לידי קדושת גופו,כי כל תאוות הבשרים שורשם בזוהמא

בענין מה שאמר רבי פנחס בן יאיר[תלמוד]:נקיות מביאה לידי רוח הקודש

נקיות אינה רק נקיון כפיים,אלא גם נקיות ממש

כאשר שאלו את אחד הצדיקים האמתיים,על איזה מקובליסת אשר הופיע בעיר ועשה מעשה נסים וכשופים??אמר אותו גדול,תבדקו אם הוא שומר על נקיון.כאשר נוכחו לראות שהוא מזלזל בנקיון, השיב להם הרב שכל כחו של המקובליסת הזה הוא מצד הלא קדושה. כי השכינה אינה יכולה לשרות על אדם שאינו נקי

בפרשת תצוה,ובפרשיות אחרות, אנו רואים שהתורה הקדישה פסוקים רבים על בגוד,ורחיצה במים,והדגישה שהם לכבוד ולתפארת

אחד מגדולי האמוראים אמר[ תלמוד שבת]: בעירי מכבדים אותי לפי שמי, שלא בעירי לפי בגדיי

פעמים ניתן להשכין שלום בית, לא ידי מוסר ומדרשים, או מתנות ופרחים,אלא על ידי שמוש בסבון רחצה ובשמים

גם בית המקדש היה מבושם במיני קטורת. כי השכינה אינה שורה במקום שאינו נקי

חושן המשפט אשר היה מונח על ליבו של הכהן,ואשר היה בכלל בגדיו,שמשו לפסיקת דין בין איש לרעהו

אכן: בגדיו של האדם יש בהם סגולה טובה להימנע משמוש בחושן המשפט

כי מי שמכבד עצמו לא רק בעיני אחרים אלא גם בעיני משפחתו,בבבגדים נקיים,ודבור נקי,[אין ערך לבגדים נקיים ללא דבור נקי],יש ערובה שלא יראה משפטים

שבת שלום ומבורך

*************************************

פרשת כי תשא

המסר: חסד של חסד

וידבר ה’ אל משה לאמר:כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו… ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות,לוחות אבן,כתובים באצבע אלוהים. וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר,ויקהל העם על אהרון,ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו,כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו…ויעשהו עגל מסכה,ויאמרו אלה אלוהיך ישראל…וישב העם לאכול ושתו,ויקומו לצחק! וידבר ה’ אל משה,לך רד,כי שחת עמך…והנה עם קשה עורף הוא,ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם,ואכלם…ויחל משה את פני ה’ אלוהיו,ויאמר:למה ה’ יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה ? למה יאמרו מצרים לאמור ב ר ע ה ה ו צ י א ם ל ה ר ו ג א ו ת ם ב ה ר י ם ול כ ל ו ת ם מ ע ל פ נ י ה א ד מ ה, שוב מחרון אפך…וינחם ה’ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו…ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו…והלוחות מעשה אלוהים המה,והמכתב:מכתב אלוהים הוא…והיה כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות…וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר…ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר: מי לה’ אלי! וישב משה אל ה’ ויאמר אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה,ויעשו להם אלוהי זהב.ועתה,אם תשא חטאתם,ואם אין?מחני נא מספרך אשר כתבת! ויאמר ה’ אל משה:מי אשר חטא לי אמחנו מספרי…כי לא אעלה בקרבך[אל ארץ זבת חלב ודבש],וישמע העם את הדבר הרע הזה,ויתאבלו,ולא שתו. ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה,הרחק מן המחנה,וקרא לו אהל מועד,והיה כל מבקש ה’ יצא אל אוהל מועד…והיה כצאת משה אל האוהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אוהלו. וידבר ה’ אל משה פנים אל פנים,כאשר ידבר איש אל רעהו. ויאמר ה’ אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים,וכתבתי על הלוחות הראשונים. ויעבור ה’ על פניו,ויקרא: ה’,ה’,אל רחום וחנון,ארך אפים,ורב חסד,ואמת,נוצר חסד לאלפים,נושא עוון ופשע,וחטאה…וימהר משה ויקוד…ויאמר:אם נא מצאתי חן בעיניך ה’,ילך נא ה’ בקרבנו…וסלחת לעווננו,ולחטאתנו,ונחלתנו. ויהי שם עם ה’ ארבעים יום וארבעים לילה,לחם לא אכל ומים לא שתה…ומשה לא ידע כי קרן עור פניו!” [שמות פרקים ל – לד]ו

פרשתינו אשר חוזרת לעסוק במתן תורה [לאחר הפסק של כמה פרשיות] – היא אחת הפרשיות האקטואליות והחשובות ביותר בחיי האדם לדורי דורות

היי שם אל מול הר סיני,לאחר כל הקולות והברקים והרעמים,ולאחר שה’ עצמו דבר אליהם מתוך האש ואמר להם ברורות:אנוכי ה’ אלוהיך! ועם ישראל זעק נעשה ונשמע, בעוד משה רבינו עסוק בהבאת שני לוחות הברית, עם ישראל לא רק שעשה עגל זהב,וקרא לו אלוהים,אלא רוקד ומשחק,ועורך מסיבות שחיתות סביבו,כמו שכתוב במדרש רבה,וברש”י

השאלה הנדרשת בפני כל קורא,מה קרה להם? ואם אנו חפצים להיות גלויים ואמיתיים השאלה היא יותר לעומק:מה קורה לנו ! אנו בני האדם. אנו בני האנוש. מה קורה לנו? מה באמת תכליתנו כאן? האם תכלית בואנו לעולם הזה הוא מעמד הר סיני או עגל הזהב ושטרות כסף? האם תכלית בואנו לעולם הזה הוא לעבוד מבוקר ועד ערב כדי שיהיה לנו קורת גג ? האם תכלית האנושות בעולם הזה,הוא ליצור כלי מלחמה כדי להרוג זה בזה איש איש בשם דתו ואמונתו,כמו שנאמר בפרשתינו:”שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער והירגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו!”? האם העולם הזה בנוי על בסיס שהחלשים הם משועבדם לחזקים ללא שיויון זכויות? האם אנו כאן כדי לרקוד ולצחק, ולאחר מעשה לבכות להתחרט, ולבקש סליחות ומחילות,כמו שנאמר בפרשתינו לאחר שהעם אכל ושתה והגברים והנשים התהוללו זה עם זה:”ויתאבלו העם ולא שתו!” ? והאם הריקוד של עם ישראל מסביב העגל לא היה ריקוד של יאוש? יאוש של אדם שאינו יודע מה באמת קורה כאן?ו

הנה: מעמד הר סיני לא היה אירוע של שו-אפ,של הפגנת כוחות, של זקוקים ונאומים. אולי בכנסת או בבית כנסת ישנם אנשים המשתמשים במקום,כדי להראות את כוחם ושליטתם. מעמד הר סיני היה אירוע רציני מאד – של נתינת חוקים! אירוע הקובע עידן חדש! לאחר אלפי שנים אשר בני אדם הלכו בדרך שרצו.התחתנו עם מי שרצו.השתעבדו במי שרצו.רקדו כמה שרצו.הרגו מי שרצו.החל מאדם וחוה,הבל וקין,דור המבול,סדום ועמורה,וכלה בשעבוד מצרים וזוהמתם המחרידה, כמו שמבואר במדרש, שהמצרים היו שטופים בתאוות עד באר שחת,עד שה’ בעצמו אמר[פרשת אחרי מות,ויקרא פרק יח פסוק ג]אמר:”כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו…איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלולת ערוה..” וכו’.ו

עם ישראל,לאחר ישיבה בארץ מצרים של מאות שנים,ולאחר שהיה שקוע באורחות חיי המקום, ניצב בפני מצב קשה מאד מאד! והוא: לחיות במסגרת! במסגרת של חוקים ומשפטים וכללים אשר לא התרגלו להם ולא ידעו מהם. במסגרת של חוקים ומשפטים אשר העונשים של העובר עליהם הם קשים! כללים הדורשים לשנות לחלוטין את דפוסי החיים. לא לחינם נאמר בתורה:”ויבכו למשפחותם” וברש”י על עסקי משפחה,שנאסר להם מערכת יחסים עם קרובי משפחה,וכו’. עם ישראל אשר זעק נעשה ונשמע,ראה שלפרש את החוקים למציאות בחיים,זה לא קל. אדם ניצב מול היכל הקודש וזועק ‘שמע ישראל’ אבל כאשר הוא יוצא מבית הכנסת הוא נצרך לפרש את דבריו למעשים,ולא כל אחד יכול להתמודד עם זה. בבחינת מה שאמר רבי שמעון בן פזי[תלמוד ברכות דף סא]:אוי לי מיוצרי – ואוי לי מיצרי! אלו שני כוחות מנוגדים שיש שבאדם. יצר הרע ויצר הטוב. מעמד הר סיני, ועגל זהב

אלו שני יצרים אשר מביאים את האדם למצב של בלבול ותהיות על עצם קיומו. האם הוא נולד לרדוף אחר עגל הזהב,או אחר מעמד הר סיני

כל זמן שמשה רבינו היה בשטח,הוא שמש דוגמא עילאית של קדושה וטהרה. של שליטת השכל על הרגש. של חכמה וענוה

אך כאשר הוא הלך, הערב רב אשר עלו אתם ממצרים,ואשר היו שקועים בתאוות, תפסו את מקומו של משה רבינו, והביאו את העם לבלבול

מה שנאמר בפרשיות הקודמות: “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש” וכו’ וכו’, לא הוכיח עצמו בשטח

וכאשר משה עלה אל האלוהים, השטן עמד לקטרג!ו

ככה זה! כאשר המנהיג הולך לרגע,העם מתפרק. כאשר האבא לא בבית, הילדים נגררים למעללים. אין עם ללא מנהיג,אמרו חכמינו. עם ללא מנהיג טוב,הוא עם ללא חזון ותקוה,הוא עם שבור ורצוץ, המחפש לו פורקן בשדות זרים

השטן הראה לעם ישראל את ארונו של משה רבינו שכביכול הוא נפטר[מדרש,וברש"י], והעם נפל ליאוש

ויאמינו בה’ ובמשה. עם ישראל האמין במשה,ונקשר במשה רבינו

עם ישראל לא היה עם אכזר,רשע,טפש, או חסר הכרת הטוב. עם ישראל הכיר תודה למשה רבינו על עמלו וטרחתו למענם. עם ישראל הלך אחר משה אל תוך המדבר מתוך אמונה בו. עם ישראל זעק נעשה ונשמע,למרות שה’ חיזר אחר אומות העולם והם סרבו לקבל את התורה. לא לחינם ה’ אמר לעם ישראל[ירמיהו פרק ב]:”זכרתי לך חסד נעורייך …לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה”. ה’ הכיר במעלת ישראל אשר האמינו בו

אלא כאשר הם ראו את ארונו של משה רבינו,הם נפלו ליאוש. בדיוק שילדים יתומים נופלים ליאוש כאשר הם מאבדים את אביהם אשר שמר עליהם,הצילם,דבר למענם,ושמש פרקליט המלמד זכות עליהם

הערב רב ניצל יאוש זה,ולא רק שיצא העגל הזהב הזה,אלא שהם החלו לשתות לשוכרה ולתהולל

זו לא היתה שכרות של כפירה[של הישראליים],זאת היתה שכרות של יאוש. כי כאשר אדם מאבד דבר את היקר לו,הוא מגיב או ביאוש של שתיקה ודומיה,והתכנסות בתוך עצמו, או:בשכרות והשתוללות

במשפט אשר היה בארצות הברית לפני מספר שנים,נגד אשה שבעלה העשיר נרצח, התביעה טענה שאשתו היא אשמה ברצח זה,כדי לאסוף דמי בטוח, מאחר ש’חברותיה’ באו להעיד בבית משפט, שהיא החלה לשתות לשוכרה ולערוך מסיבות פרועות בביתה מיד אחרי שבעלה מת. ההגנה הביאה פסיכולוגים מומחים אשר טענו שפעמים אדם מגיב במסיבות פרואות כאשר הפסיד מי שיקר לו. בית המשפט אכן זיכה את האשה,מאחר שלא היו עדויות אחרות לתביעה

עם ישראל כאשר חש שהפסיד את משה רבינו,נפל ליאוש. אך: זה היה יאוש עמוק שכמעט לא היתה לו תקומה ממנו,עד שמשה רבינו אמר לה’: “מחני נא מספרך!” אף מנהיג בהסטוריה לא היה מוכן ששמו ימחק מההסטוריה,כדי להגן על עמו. משה רבינו אשר חש שחולשת העם נבעה מתוך יאוש,משום שהיה קשור אליו, עמד למסור עצמו למענם. ועם ישראל הכיר לו תודה.זה שנאמר בפרשתינו:”והיה כצאת משה אל האהל – יקומו כל העם!”. כל העם הכיר לו תודה שהוא עומד לצדם בשעות קשות אלו של טווית עם חדש. בשעות קשות אלו של תהייה אחר חפוש העצמי.בשעות גורליות אלו של חוקים חדשים שיש ללמוד אותם וליישם אותם בחיי היום היום. גם בגיל מאה ועשרים כאשר נפרד משה רבינו מעם ישראל,בכו ישראל ואמרו למשה:סלח לנו משה על שהכעסונך! כמו שמבואר במדרש רבה

עם כל הירידות והמעידות שעם ישראל עבר במדבר,עם ישראל היה עם של הכרת הטוב. עם אשר הביא מסר חדש לאחר מעמד הר סיני,שגם אם עושים טעויות,יש מקום לתיקון. הוא העביר מסר ברור שמעמד הר סיני אינו דורש מן האדם להיות מלאך ושלם, אבל אדם צריך לשאוף לשלימות,ולשמור על כללים. עם ישראל העביר לדורות את מעלת התשובה. עם ישראל העביר גם את מעלת האחדות והתלכדות סביב המנהיג:”וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה”! זו לא היתה רק ראיה פיזית בעלמא. זו היתה ראיה עמוקה בלב,ראיה והכרה במשה רבינו,תוך כבוד והערכה למנהיגם

אמר רבי עקיבא[מדרש רבה,יא,ח]:”נמשלו ישראל לעוף! מה העוף אינו פורח בלא כנפים,כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם!”ו

על כן נאמר[שופטים ב]:”ויעבדו העם את ה’ כל ימי יהושע, וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים!”.[ראה תלמוד שבת קה: מגילה לא:נדרים מ. במאמר:'אם יאמרו לך ילדים בנה,וזקנים סתור? סתור ואל תבנה'].ו

ענין עגל הזהב יש בו מסר גדול בענין חינוך ילדים.הנה בעוד משה רבינו שוהה בהר סיני, ה’ מודיע לו שבני ישראל בשעה זאת עושים עגל זהב:”וידבר ה’ אל משה לך רד – כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים!”ו

והרי משה היה רק שליח,ומה מקום לומר “עמך”? אלא עמך = אלו ערב רב שמשה בקש מה’ להוציאם יחד עם בני ישראל,מתוך מחשבה שיתגדל שמו של ה’ בעמים, והם אשר יזמו את עגל הזהב[מדרש רבה וברש"י שם]ו

אלא שיש להבין מה קרה להם לגרים אלו של ערב רב? הרי הם לא הצטרפו לעם ישראל כדי לקבל מענקים או משכנתא, או משום שהיה להם מחסור בלחם או בעבודה, אלא משום שראו את הנסים והנפלאות שהיו לעם ישראל, ומה קרה עתה שהם חזרו לסורם?ו

הדבר פשוט: אכן הם ראו מעשה ניסים,וגם שמעו קול ה’ מדבר אליהם בהר סיני, אבל מה שבסוף הכריע זה החינוך על פיו גדלו! גירסא-דינוקתא. אדם יכול לראות נסים גלויים,וגם קולות וברקים,וגם לזעוק ה’ הוא האלוהים,ולעבור בתוך הים ביבשה! אך מה שבסוף ינווט את מעשיו אלו הם הערכים על פיהם הוא גדל!ו

זה שאמר שלמה המלך בחכמתו[קהלת פרק ז]:”טוב אחרית דבר- מראשיתו!” = כאשר הראשית טוב – יש ערובה שההמשך גם כן יהיה טוב. הילכך בורא עולם לא הסכים עם משה רבינו לעלות ממצרים ערב רב של אומות,עם כל הכבוד שהם מודים ומשתחווים לה’,ואולי אף לובשים מלבושי צדיקים,זאת הם יכולים לעשות בארצם,בקרב אחיהם,אבל לא להצטרף לעם ישראל. מי שמבקש לעשות חסדים,צריך להביט אל העתיד שהחסד לא יהפך לצרות.החסד שעשו עם ערב רב לצרפם לקהל ישראל,הוליד את עגל הזהב

אחד הנימוקים שמשה רבינו השתמש כאשר התפלל בעד עם ישראל היה

:”למה יאמרו לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים…”!ו

משה רבינו היה יסוד החכמה,והבין שגם חסדים צריך לעשות בחכמה! לא כל חסד הוא חסד,כמו שלא כל גבורה הוא גבורה

יציאת עם ישראל משעבוד הוא חסד,אבל להורגם במדבר,הרי זה חסד שסופו גבורה,דינים. וה’ הסכים עמו:”וינחם ה’ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו”.ו

זהו כלל גדול בחיי האדם ובפרט בחיי משפחה: חסד צריך שיהיה של חסד. חסד שבחסד

הורים יכולים לתת מתנה נפלאה לילדיהם,מחשב נייד אלחוטי,הקולט אינטרנט…אלא שמתנה זו,היא גבורה. שימת אינטרנט בידיים של ילדים[ןמבוגרים],ללא השגחה מוקפדת של ההורים, הרי זה גרוע משימת רעל בידיהם

האינטרנט,אינו כלי שמשחית את הנפש,אלא גם את הגוף. מאות ילדים מידי שנה נעלמים,או עוברים התעללויות,או נרצחים,משום שהכירו באנטרנט אדם שהתחזה למי שאוהב ונותן תשומת לבו כו’

בארצות הברית יותר ויותר הורים,לא רק יהודים,ולא רק דתיים,מבינים היטב שהאינטרנט הוא כלי שהורס משפחות. ולצערינו,הרבה גברים וגם נשים[כשרות] הרסו במו ידיהם את כל עמלם וטרחתם לבנות את משפחתם,משום שהכירו אנשים הרסנים באינטרנט

איש שנותן מתנה, ‘מחשב’ ואינטרנט לבני משפחתו,הרי אין זה חסד! אל לו לאיש לבא בטענות כלפי אשתו המובטלת היושבת בבית,אשר מתןך שעמום משוטטת באינטרנט למצא מישהו שימלא את זמנה ויתן לה תשומת לב, בו בזמן שבעלה עובד קשה לפרנס את משפחתו.אל לה לאשה,אשר רצתה להיות מודרנית כמו כולם ,וקנתה ‘טלפון נייד עם אינטרנט’ לבתה הכשרה והצנועה בת העשר או אחד עשרה,למצא את בתה ביום מן הימים אשר נעלמה מן הבית ברחובות!!! כמובן שכל אדם טוען לי זה יקרה! הילדים שלי הם מחונכים! ‘א מ ר ת י’ לילדים שלי שלא יעשו שטויות באינטרנט!וכו’ וכו’. ספורים מחרידים מכל הקהילות והמגזרים, הם רבים

אלא: שתאונה קורת פעם אחת! ואדם צריך להיזהר שהפעם הזאת לא תקרה!

כי מי שנצרך לאסוף שברים אחרי תאונות בחיים, חייו אינם חייים. מי

שמשחק באש,אין מן הנמנע שלא יכווה

אכן כן: גם חסדים ומתנות צריך ששורשם יהיה בחסד

הורים צריכים ללמוד לומר גם לא! ילד שמבקש שיהיה לו מחשב עם אינטרנט בחדרו הפרטי, הורים צריכים לומר לא! קרוב משפחה או אדם זר שנותן מתנה לילדים שיש בו קליטה לאינטרנט,כגון מחשב,טלפון אלחוטי שיש בו אינטרנט,היי-פאד הקולט אינטרנט,וכו’ ההורים צריכים לומר: לא תודה! אנחנו לא מרשים אינטרנט לילדינו. גם אם המתנה יקרה מאד, נפש הילדים יקר יותר!ו

כי בסופו של דבר, כאשר ילדים נופלים בפח יוקשים של האינטרנט,הם מאשימים את הוריהם,אשר לא אמרו להם לא! ואשר לא השגיחו עליהם

אין קורת רוח לאשה – אלא בבית בעלה! אמרו חכמינו[מדרש רות רבה]. אבל זה כאשר הבעל בבית,ולא בא הביתה ושרוי בעולם המחשבים. כאשר יש תקשורת טובה בין איש לאשתו,ובין הורים לילדיהם,הם אינם זקוקים למצא תקשורת במקומות זרים. כאשר לעם ישראל היה את משה,הם לא היו זקוקים לעגל זהב

כאשר איש, או אשה בוגדת בבעלה,היא מאשימה את בעלה היקר שממש נלחם שיהיה אינטרנט בבית. אז, מתחיל ספור ה”אני מאשים!”. זו מאשימה את פלוני וזה מאשים את פלונית,עד שהמשפחה מתפרקת

וזה ממשיך > במשפטים!!! מלחמה על החזקת הילדים. מלחמה על חלוקת רכוש שיש או שחושבים שיש. הזדקקות לעורכי דין הרעבים לכסף.עדויות. הכפשות. נפילה בידי שופטים.ובסופו של דבר ניתוק מן הילדים,והרס חייהם

אך: פעמים, כאשר מתבוננים היטב היטב,ועושים חשבון נפש,נדהמים לגלות שהכל התחיל מן האינטרנט! הבעל בא הביתה,ובמקום שיתן תשומת לב לאשתו, או במקום שיעזור לילדיו להכין שעורי בית, הוא שאט על המחשב ובלה שעות בעולמו,תוך הזנחת משפחתו,וכאשר ביום מן הימים הוא בא הביתה ורואה שאשתו והילדים ברחו מן הבית,הוא זועק וכועס,איזה עולם אכזר?איזו אשה אכזרית?היכן הם ילדיי? שלמתי! קניתי מתנות!וכו’ וכו’.הוא חכם, הוא מבין הכל, אך הוא רק אינו מבין שהוא, הוא – במעשיו הרס את משפחתו. הוא לא הבין שמשפחה לא בונים עם אינטרנט,גם אם הכוונות טובות.אולי אינטרנט טוב לבנות עסקים,אבל לא לבנות משפחה, בפרט כאשר יש ילדים קטנים בבית

ואם זה אינו משפטים בין איש לאשתו,הרי זה משפטם של הילדים! משפטו של הבן היקר והתמים,או לא התמים, אשר הכיר נערה באינטרנט והתעלל בה,או שמעללים עליו שהתעלל בה. או: משפטה של נערה אשר הכירה גבר באינטרנט בין שהוא בין ברית בין שאינו בין ברית, ואשר נקלעה למצבים נוראים ומפחידים

וההורים? שבורי לב. במקום לרוות נחת מילדיהם,הם מבלים ימים ושנים בבתי משפט,לעזור לילדיהם,אם ילדיהם הם התוקפים,או אם ילדיהם הם הקורבנות, במקום ללכת למקומות שמחה עם ילדיהם. הם מבלים את לילותיהם בדמעות, יגון ואנחה, ובושות וחרפות בקרב אנשים וקרובי משפחתם,או בתקשורת אשר שופטת את האדם בטרם נעשה משפט

מה להורים לבא למצב זה? מה לו לאדם לבלות את חייו בבתי משפט.החיים אינם קלים גם בלי הצרה הזאת,ומה לו לאדם להביא צרות על עצמו

אם האינטרנט היה בימי משה רבינו, בוודאי הוא היה כולל איסור שמוש בו בעשרת הדברות

קוראים יקריםֱ! מאמר זה אינו מאמר מוסרי,או דתי. מאמר זה הוא מאמר משפטי! זוהי עצה טובה

לאנשים החפצים להימנע ממשפטים. זוהי עצה טובה להורים שאינם חפצים להפסיד את ילדיהם היקרים להם. זוהי עצה טובה לאנשים אשר אינם חפצים לבא למצב של בושות וחרפות,ולבלות את ימיהם בצער באולמות בתי משפט ונפילה בידי בריות

עם ישראל נקלע למצב קשה מאד! הם נגררו אחרי הערב רב! הם רצו להיות כמו כולם!הם אבדו את התקשורת בינם לבין ה’,וכאשר מאבדים תקשורת,מחפשים תקשורת במקומות זרים

אבל ה’ נחם על הרעה לעשות לעמו. ה’ לא התייאש מעם ישראל,ואמר[במדבר פרק יד פסוק כ]:”סלחתי כדברך!”. הוא סלח.הוא נתן אפשרות לעם ישראל

זהו בדיוק הסיבה שמתן תורה ועגל הזהב סמוכים זה לזה

ממלכת כהנים וגוי קדוש… זוהי שאיפה להיות…אבל במציאות, החיים שונים. יש עגל זהב.יש מעידות. יש טעויות. אך יש גם מחילה וסליחה

זהו מסר לבני זוג, ולהורים. גם אם הם מעדו ועשו טעויות,יש למצא דרך לבא לידי פשרה ושלום. ה’ יכל למחוק את עם ישראל ולהמשיך הלאה,כמו שהוא אמר:”ויחר אפי בהם ואכלה אותם!”ו

אבל במחשבה שניה הוא הבין שזו לא הדרך. יש לתת אפשרות לתקן:”וינחם ה’ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו!”ו

אדם צריך ללמוד להתמודד עם מצבים,ולא לברוח מהם.ואם הוא צריך עצה,אל לו להתבייש לבקש עזרה

גם אם ילדיו של אדם עשו טעויות,אל להם להורים לצאת מכליהם,יש להורים למצא את הדרך לתיקון המצב

גם אם אשתו של אדם עשתה או עושה שטויות,יש לבעל ללמוד איך להתמודד עם מצב זה,לבקש חכמה ותושיה איך לתקן את המצב,ולא להיגרר אחר חרון אף, אלימות, או ריצה לבית דין. כמו כן אשה אשר אינה רווה נחת מבעלה אשר היא בחרה בו,למרות שידעה מי הוא, אל לה להיתקף במלחמת קנאה,שנאה,ואכזריות ללא גבולות,כמו שפעמים נדהמים לראות בחיים,וכמובן שאל לה להשמש בילדיה ככלי נקמה באביהם

מי שחש שנפל לתוך בוץ,הוא צריך למצא דרך לצאת מן הבוץ,ולא לתור אחר דרכים איך להיכנס עמוק יותר בבוץ

עם ישראל עשה טעות. אבל הוא ידע לעצור ולבקש סליחה. וזוהי מעלתו

אדם גדול הוא אינו אדם שלא עשה טעויות! אדם גדול הוא אדם שעשה טעויות אבל יודע מתי לעצור, לשתוק,ולבקש סליחה, גם אם הוא מאמין,או יודע שהוא צודק. אין לך אדם בעל חסרון- כמי שמציג עצמו מושלם!ו

עגל הזהב היה אז,וישנו בכל דור ודור בצורות שונות, וזעקת משה רבינו :”מי לה’ אלי!, היא זעקה הנשמעת בכל יום ויום. שומר נפשו?לומד איך להתרחק מצרות. מי שלומד להשליט את השכל על הרגש,מבין שבעבור ריקוד של כמה רגעים סביב עגל זהב שהוא,לא שווה להפסיד את עולמו,עבודותו, ומשפחתו

בפרשתינו אנו למדים שמדת הדין אינה דרך בחיים. יש לבחור במדת החסד אך צריך להיזהר מאד מאד שהחסד שאנו עושים הוא חסד שגם סופו חסד חסד שבחסד

שבת שלום ומבורך

*********************************************************************************

חזק חזק ונתחזק

עד כאן מחבוריו החשובים של העורך על החומש  ספר בראשית ושמות