____________________*_____________________
תיקים משפטיים
ISRAEL
*********************************
איש עגון או אשה עגונה
בישראל יש מאות גברים עגונים אשר נשותיהן מסרבות לקבל גט, זה על פי החוק הקובע שאין לתת גט לאשה בעל כורחה
הספור המוצג בפניכם, מעורר את השאלה המפורסמת… האם זה אטימות של בית הדין…. או אכזריות של אשה גם בגיל שמונים? או שניהם יחד?ו
*
ו14שנות חיים בנפרד לא הצדיקו מתן גט לבעל
1ארבעה עשרה שנה מחוץ לבית הן לא סיבה לגירושין – כך קבע לאחרונה בית הדין הרבני בתל אביב, שדחה תביעת גירושין של יזם נדל”ן מוכר, שביקש לקבל גט מאשתו. תביעה דומה כבר נדחתה על ידי בית הדין האזורי ובית הדין הרבני הגדול, וגם בג”ץ סירב להתערב בנושא.
צוואה
האם מכתב שאדם השאיר טרם מותו ובו כתוב למי יחולק רכושו או ממונו משמש כצוואה ומבטל צוואות רשמיות שכתב? זו שאלה אשר נתונה לחלוקי דעות, אך בוודאי שכל מקרה נדון לגופו, כך או כך
לראשונה: ביהמ“ש הכיר במכתב התאבדות כצוואה
מאת: גלעד גרוסמן, מערכת וואלה! חדשות
יוני-2010,13
בית המשפט לענייני משפחה קבע שמכתב התאבדות, בו ביקשה אישה להשאיר חלק ניכר מרכושה לחברותיה, יוכר כצוואה. ילדיה של האישה, שהיו אמורים לקבל את הרכוש, טענו שהמכתב אינו עומד בתנאים הדרושים לכתיבת צוואה
בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב פסק הבוקר (ראשון) כי מכתב התאבדות שהשאירה אחריה אישה ששמה קץ לחייה בשנה שעברה יכול להיחשב כמכתב צוואה. במכתב ביקשה האישה לתת חלק ניכר מרכושה לשתי חברותיה. ילדיה של האישה ביקשו מבית המשפט לא להכיר במכתב כצוואה.
לטענת הילדים, המכתב אינו יכול להיחשב כצוואה, מכיוון שאינו עומד בתנאים המשפטיים על פיהם אמורה להיכתב צוואה. בין היתר טענו הילדים, כי הואיל ולא הוטבעה חתימה על כל עמוד מהמכתב, והיות שהחתימה אינה מופיעה בסוף המכתב אלא מספר שורות לפני כן, לא ניתן לדעת בוודאות כי האישה היא זו שאכן כתבה את המכתב. בנוסף, טענו הילדים כי המכתב נוסח באופן רציף, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם ניסוח של צוואה.
בית המשפט דחה את טענת הילדים וקבע כי אי הטבעת החתימה על כל עמודי המכתב, כמו גם עובדת הוספת השורות אחרי החתימה, אינן מערערות את אמינות המכתב. בית המשפט שלל גם את טענת הילדים בדבר רציפות הכתיבה. בית המשפט פסק כי יש לראות במכתב צוואה וגזר על הילדים לשלם 10,000 שקלים כהוצאות משפט.
************************
הנזק הכלכלי מהפשיעה בארץ: 15 מיליארד שקל בשנה
מאת: גיל סימה, מערכת וואלה! חדשות
יום חמישי, 10 ביוני 2010
*
לדברי השר לביטחון הפנים אהרונוביץ‘, הפשיעה בשנת 2009 גבתה נזק כלכלי בהיקף שעולה על התקציב שניתן לפעילות המשטרה. הוסיף: “מעל 60% מהאסירים חוזרים לבתי הכלא. כנראה לא מבינים אצלנו את מדיניות הדלת המסתובבת
הפשיעה בשנת 2009 גבתה נזק כלכלי של 15 מיליארד שקל - כפול מתקציבה של המשטרה, תנו לי מיליארד שקל ואני בטוח שתראו את התוצאות“. כך אמר הבוקר (חמישי) השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ‘ בכנס “עיר ללא אלימות” המתקיים באילת. אהרונוביץ‘ ציין כי בעשור האחרון עלות הפשיעה למשק הישראלי היתה כ-100 מיליארד שקלים. הוא הוסיף, כי כל הנתונים מצביעים על עלייה בכל רמות הפשיעה בישראל.
גם השר יודע כי משימות רבות רובצות לפתחו, אולם במסגרת דבריו הוא הבטיח כי בתקופת כהונתו יושם דגש על נושא אכיפת החוק בהשתלטות על קרקעות הלאום והבנייה הבלתי חוקית. “זוהי מגיפה שחייבים למגר אותה“, אמר וכיוון בין היתר את דבריו ל“הזנחה” אשר פשתה במגזר הערבי בכל הנוגע לאכיפת החוק ולהענקת שירותי משטרה
עוד הבטיח השר כי בכוונתו לחזק את הרשות להגנת עדים, אשר לדבריו מהווה כוח נוסף להתמודדות עם ארגוני הפשיעה. “מעל 60% מהאסירים חוזרים לבתי הכלא, זהו מספר עצום וכנראה לא מבינים אצלנו את מדיניות הדלת המסתובבת“. אהרונוביץ‘ מתח גם ביקורת על מערכת המשפט, בטענה שתהליך מיצוי הדין עם העבריינים ארוך מדי. “הזמן שעובר מהזמן בו בוצע הפשע ועד למיצוי הדין רחוק וארוך מידי“, אמר
בסיום דבריו רמז אהרונוביץ‘ על שילובם של מגזרים נוספים בשיטור המקומי: “גיוס צעירים מבני המיעוטים חשוב והכרחי אבל במקביל יש לגייס גם את הקהילה החרדית, כי זה נותן בראש וראשונה מענה בשבילם, ובכך זה ישפר את תחושת השויון וחלוקת הנטל“.ו
**************************************
מחקר: ירידה באלימות במאות בתי ספר בישראל
מאת: גיל סימה, מערכת וואלה! חדשות
יום רביעי, 9 ביוני 2010
לקראת פתיחת כנס אילת להתמודדות עם אלימות בחברה הישראלית, מפרסם משרד החינוך תוצאות מחקר, לפיהן חלה ירידה של 18% במדדי האלימות ב-1,300 בתי ספר שבהם יושמה תוכנית מערכתית לטיפול באלימות
בחלוף שנתיים מהפעלת התוכנית המערכתית לצמצום האלימות ב-1,300 בתי ספר ברחבי הארץ, מציג משרד החינוך תוצאות אופטימיות, לפיהן חלה ירידה של 18% במדדי האלימות בבתי הספר הללו. נתוני המחקר פורסמו היום (רביעי) לרגל פתיחת “כנס אילת להתמודדות עם אלימות בחברה הישראלית“. התוכנית שמוגדרת במשרד החינוך כ“מהפכנית“, מתבצעת כחלק מההתמודדות הכוללת של המדינה בנגע האלימות, שהתפשט בשנים האחרונות ביתר שאת במוסדות החינוך.
מבדיקת המדדים בתוכנית עולה כי מנהל בית הספר הוא הגורם הדומיננטי ביותר שמעורב באופן ישיר בתהליך צמצום האלימות. מנהל, לפי ראיית המחקר, הוא ראש הפירמידה המשפיע באופן ישיר על התלמידים, וכשהוא נמצא בקשר אישי עמם, הופך המנהל לדמות ראשית בהובלת התהליך. יחד עם זאת, במשרד החינוך מציינים גם כי מעורבותם של התלמידים בפעילויות שונות וחדשות במסגרת הבית ספרית, מגבירה את תחושת השייכות שלהם ואת נטייתם להימנע ממעורבות באירועי אלימות.
ההורים, כך נראה, אינם נמצאים מחוץ למעגל התמיכה ולטענת מחברי המחקר, ככל שמעורבותם והשתתפותם במערכת הבית ספרית גבוהה יותר, כך גם הסיכוי להורדת האלימות באותו מוסד יגבר באופן משמעותי
שר החינוך התייחס לנתונים ואמר כי “האלימות שפשתה בחברה - בבתי הספר, במגרשי הספורט, ברחובות ובמקומות הבילוי, מחייבת התמודדות וטיפול ממוקד ומשמעותי של כל הגורמים הרלוונטיים. מערכת החינוך מתמודדת עם אתגר לא פשוט וגם על ההורים והקהילה להעניק תמיכה וגיבוי ולהיות שותפים להובלת תהליך השינוי“.
**************
דו“ח: עלייה במספר ילדים שהותקפו מינית
מאת: גיל סימה, מערכת וואלה! חדשות
יום חמישי 3 ביוני 2010
* * * * *
על פי נתוני איגוד המסייע לנפגעי תקיפה מינית, חלה עלייה של 4% במספר הילדים שהותקפו מינית בשנת 2009 בישראל עם 7,500 תלונות נוספות. “הנתונים צריכים להדיר שינה מעיני כולנו“1
אונס קבוצתי, בעילת קטינות והטרדות מיניות בעבודה הם אולי הנתונים היותר בולטים העולים מדו“ח מיוחד שהכין איגוד מרכזי הסיוע לפגיעה מינית אשר הוגש אמש (רביעי) ליו“ר הכנסת ראובן ריבלין.
לא פחות מ-7,500 פניות חדשות הצטרפו השנה לעשרות אלפי המקרים, המדווחים כי גם שנת 2009 היתה מהקשות בכל הקשור לנפגעי תקיפות מיניות כשבסך הכול מדובר על עליה של 4% בפגיעות המיניות שכוונו נגד ילדים ועליה זהה בדיווחים על מקרי אונס וניסיון אונס.
מנתוני הדו“ח עולה כי ככל שגיל המתלונן צעיר יותר, כך גם מספר הפניות למרכזי הסיוע גדול יותר. כך למשל, כ-1,800 פניות חדשות מצד ילדים עד גיל 12 דיווחו על כך שנהפכו לקורבן לאחר פגיעה מינית שעברו במהלך שנה זו. יחד עם זאת, מדווחים באיגוד, ולמרות הגידול בפניות שנעשו אליהם, מספר התלונות המוגשות למשטרה קטן ולמעשה פחות משליש מהן עושות כך, נתון המהווה ירידה ממה שדווח בשנה קודם לכן.
נתון בולט ומשמעותי נוסף הבא לידי ביטוי בדו“ח הוא אחוז הפגיעות המיניות הנעשה בתוך המשפחה כשבמרכזי הסיוע מדגישים כי לאור ניסיונם מדובר ב“טיפה בים“. “הבושה המלווה את בני המשפחה המגלים שזה קרה אצלם, בקן הפרטי בקרבם, גורמת לא פעם להדחיק את הפגיעה המינית שנעשתה וברבים מן המקרים גם לא לדווח עליה“, אומרים אנשי המקצוע באיגוד מרכזי הסיוע.
“זוהי מגמה נמשכת והולכת של עליה בדיווחים על פגיעות מיניות בקטינים ועלייה במקרי האונס, שמעידה על כך שילדים ובני נוער חשופים באופן דרמטי יותר לפגיעות מיניות“, אומרת מיכל רוזין, מנכ“לית האיגוד. “הנתונים צריכים להדיר שינה מעיני כולנו“, היא מוסיפה, “למערכות המדינה יש את הכלים והיכולת לזהות ולאתר את הנפגעים בכדי להפסיק את הפגיעה ולהעניק לנפגעים ולנפגעות את הטיפול הראוי“.1
באגוד מרכזי הסיוע מדגישים כי הפגיעה המינית כוללת לא רק את אחוז הנשים אלא גם את אוכלוסיית הגברים הפונה למרכזים השונים ומדווחת על פגיעות מיניות הנעשות בהם
* * *
יתומים למנהל עיזבון: חשוף את הרכוש של אמא
מאת: גלעד גרוסמן, מערכת וואלה! חדשות
יום שלישי, 2 במרץ 2010
בהליך גישור שהחל בעקבות ערעורו של מנהל העיזבון עו”ד רפואה, נחשף כי נכסים מצוואת האם נשארו בשליטתו ללא ידיעת ילדיה. ביהמ”ש אילץ את רפואה להעביר לילדים תצהיר מלא על העיזבון
תגיות: עו”ד דורון רפואה,ירושה,עיזבון
“שנה וחצי לאחר פטירתה, מחזיק עורך הדין בכל כספי העיזבון, בסכום העולה על 8,500,000 שקל
“שנה וחצי לאחר פטירתה, מחזיק עורך הדין בכל כספי העיזבון, בסכום העולה על 8,500,000 שקל” (אילוסטרציה: ShutterStock)
האם עו”ד שערך את צוואתה של אישה, מסתיר מילדיה נכסים? בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הורה לפני כשבוע לעו”ד דורון רפואה להעביר למנהל עזבונה של מנוחה, שאת צוואתה ערך, תצהיר ובו פרטים מלאים על נכסי העיזבון, וכן להעביר לידיהם אלבומי תמונות, יומנים, מסמכים, פריטי לבוש, תכשיטים וחפצים נוספים שהוא מחזיק.
ההחלטה מהווה נדבך נוסף במאבק קשה שמנהלים ילדיה של האישה נגד עו”ד רפואה ונגד חברה לחיים של האם. האישה מתה ממחלת הסרטן בגיל 43 ב-2001. בצוואתה הורתה להוריש את מרבית רכושה, שהסתכם בכ-6.5 מיליון דולר לשני ילדיה, כיום בתחילת שנות ה-20 לחייהם. מלבד הילדים, הורישה האישה כסף לקרוביה ולחברה לחיים, שהיה אמור לקבל 100 אלף דולר. מי שערך את הצוואה היה עו”ד דורון רפואה, ידיד של האישה, שמונה לנאמן על הקרן שאליו הועבר הכסף. בתוך זמן קצר נדהמו הילדים לגלות שלמעשה, רפואה אמור לקבל לידיו כ-60% מעזבונה של האישה.
מפסק הדין שניתן ב-2006 בעתירה שהגישו הילדים נגד יישום הצוואה, עולה שכבר לאחר השבעה חסם עו”ד רפואה את כניסתם של הילדים לביתם, ולצורך כך שכר מאבטחים. הוא רוקן את הכספת של האישה והוציא ממנה את כל תכשיטי המנוחה וכ-60 אלף דולר. את בגדיה של האישה העביר על דעת עצמו למטרות צדקה. בנוסף, יומיים לאחר הלוויתה של האישה העביר עו”ד רפואה לחשבונו הפרטי 300 אלף דולר, לטענתו כפי שהורתה לו המנוחה, קודם פטירתה, על חשבון שכר טרחתו.
“שנה וחצי לאחר פטירתה, מחזיק עורך הדין בכל כספי העיזבון, בסכום העולה על 8,500,000 שקל, משקיע אותו כהבנתו, משלם מתוכו את מזונות הקטינים, מנכס לתוכו את פירות המקרקעין בנווה צדק, והכל ללא פנייה לבית המשפט מיד ובסמוך לאחר פטירת המנוחה, וללא כל מינוי מטעם בית המשפט, וקודם למתן צו קיום צוואתה!”, כתבה השופטת טובה סיוון בפסק הדין, וביטלה את סעיפי הצוואה שזיכו את עו”ד רפואה בכסף.
“
אולם פסק הדין לא הוביל לסיום המאבק בין הצדדים. לטענת ילדי האישה, הרכוש הידוע והקיים בעיזבון אינו כל הרכוש שהותירה אמם. בין השאר, לטענת הילדים, במסגרת הליך גישור אליו הופנו הצדדים לאחר שעו”ד רפואה ערער על פסק הדין, נודע להם על קיומה של כספת בשוויץ, שתוכנה לא הועבר לעיזבון.
עו”ד רפואה טען כי טענת הילדים מבוססת על הקלטה נסתרת של החבר לחיים, שהוקלט במהלך הליך הגישור, בעוד תקנות בתי המשפט אוסרות על שימוש כלשהו בכל מידע שהגיע לצדדים במהלך גישור. לכן, טען, יש למחוק את בקשת הילדים להעביר לידיהם תצהיר על נכסי העיזבון.
“עיקרון הסודיות הינו אבן יסוד בהליך הגישור ויש להקפיד לשמור על חיסיון הדברים שמקורם בהליך הגישור”, כתבה השופטת סיון בהחלטתה האחרונה. אולם, היא הוסיפה שבמקרה הזה יש לחרוג מהכלל, לאחר שהגיעה למסקנה שלעיזבון נכסים נוספים שקיומם לא היה בידיעת ילדי המנוחה או מנהלי עזבונה. “לא יעלה על הדעת, כי במסווה של חיסיון, תינתן האפשרות למאן דהוא להשתמש במידע או חפצים המצויים ברשותו שלא כדין, ככלי ניגוח בצד השני, על מנת להשיג יתרונות במשא ומתן”, כתבה בהחלטה.
עו”ד ראובן בילט, המייצג את עו”ד רפואה, מסר בתגובה כי “עוד לפני כ-9 שנים לאחר שמינה ביהמ”ש את עו”ד דן אחיעזר ז”ל כמנהל עזבון למנוחה, העביר עו”ד דורון רפואה את כל המידע וכל המסמכים שהיו ברשותו ביחס למנוחה, כך שאין כיום כל מידע נוסף בידיו, שלא ידוע ליורשים. זאת ועוד, עוד לפני כ-9 שנים כל הכספים שהיו של המנוחה בארץ ובחו”ל הועברו במישרין מהבנקים למנהל העזבון דאז, עו”ד אחיעזר, ולאחר פטירתו הועברו ממנו לעו”ד צפת, ששימש כמנהל העזבון. אין בידי ד”ר רוגובסקי או עו”ד רפואה פרטי לבוש, חפצים או מסמכים של המנוחה, לפיכך החלטת ביהמ”ש, שהורה להעביר אותם, מתייחסת למצב שאיננו קיים מזה שנים רבות. יתר על כן, מנהלי העיזבון הנוכחיים, עו”ד רוזנבלום ודוברונסקי, רשאים היו במהלך השנים לפנות לכל בנק בארץ ובחו”ל כדי לברר אם יש רכוש כלשהו של המנוחה, אולם הם לא עשו מאומה בעניין זה במהלך כל השנים”.
*******************************************
חטפה את ילדיה לארץ – ותיאלץ להשיבם לארה”ב
יום שני, 22 בפברואר2010,
בית משפט לענייני משפחה הורה לאזרחית ישראלית תושבת ניו יורק להחזיר שניים מילדיה לארצות הברית, לאחר שחטפה אותם מאביהם בטענה שהוא “מנהיג פחד בבית”
“אין ספק שמדובר במערכת יחסים קשה בין ההורים, שבית המשפט נחשף רק לחלק ממנה”, קבעה השופטת ורדה בן שחר, אך הוסיפה שהתגלו סתירות בעדותה של האם לגבי מצבה הנפשי והשימוש של הבעל בסמים. “בין התובעת והנתבע התקיימה מערכת יחסים קשה ומורכבת, שחשפה את ילדיהם של בני הזוג למעשי אלימות מילולית ולתחושות של חרדה”, קבעה השופטת, “אין בכך כדי לקבוע שהחזרתם של הילדים למדינתם תגרום לקטנים נזק פיזי או פסיכולוגי חמור בעל עוצמה רבתי. נהפוך הוא, לילדים נגרם נזק מעצם הפרדת שניים מהם מאחותם הבוגרת”.
********************************************
אחרי 15 שנות נישואין, גירש בעל את אשתו לאחר שחשד כי היא מנהלת “רומן טלפוני” מאחורי גבו. בית המשפט קבע כי הגירושין אינם תקפים וחייב אותו לפצותה
*************************
בחודשים ינואר-ספטמבר 2009 נפתחו 12,891 תיקים על רקע תלונות של נשים נגד אלימות במשפחה
*
יום שישי, 5 בפברואר 2010
**********************
מי מעתיק את האייפון
מאת: אסף לבנון, מערכת וואלה!
יום שלישי, 2 במרץ 2010
אפל הגישה תביעה נגד יצרנית הסלולר הטאיוונית HTC, בטענה שהעתיקה פטנטים שלה. סטיב ג’ובס: “החלטנו לעשות משהו בנידון”
חברת אפל הגישה היום (ג’) תביעה נגד יצרנית הטלפונים הסלולריים הטאיוונית HTC, בגין הפרת 20 פטנטים שפיתחה הראשונה למכשיר האייפון. אפל לא פירטה איזה ממכשיריה של HTC (המפתחת בין השאר את ה”גוגלפון” נקסוס 1) מפירים את זכויותיה, אך ציינה שמדובר בפטנטים הקשורים לממשק, ארכיטקטורת תוכנה וחומרה.
“אנחנו יכולים לשבת ולראות את מתחרינו גונבים פטנטים והמצאות שלנו, או שאנחנו יכולים לעשות משהו לגבי זה. החלטנו לעשות משהו לגבי זה”, הצהיר מנכ”ל אפל סטיב ג’ובס. “אנחנו חושבים שתחרות היא דבר בריא, אך מתחרים צריכים ליצור את הטכנולוגיה של עצמם, ולא לגנוב את זו שלנו”, הוסיף.
לא מדובר בפעם הראשונה בה נכנסת אפל לקרב מסוג זה. בדצמבר 2009 תבעה החברה את נוקיה בטענה כי היא מפירה 13 פטנטים שלה. תביעה זו הגיעה בתגובה לתביעה שהגישה נוקיה, בה טענה שהאייפון מפר עשרה פטנטים של מכשיריה שלה. כעת נשאלת השאלה האם תיגרר אפל לעוד קרב של תביעות הדדיות, והאם התביעה החדשה היא למעשה ניסיון של אפל להסיח את HTC מריכוז מאמציה בהמשך פיתוח מכשירים מבוססי אנדרואיד שהם המתחרים הבולטים ביותר לאייפון.
*****************************
******************
********
בתי המשפט בישראל
מאת מ. כהן
בחודש מאי 2007 פורסם על ידי המרכז לניהול ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה דוח מסכם בדבר מחקר שנעשה על העומס בבתי המשפט . כותרת הדוח “העומס על מערכות משפט: ניתוח השוואתי של 17 מדינות”. http://elyon1.court.gov.il/heb/haba/Courts_burden_Final_report_5.07.pdf
המחקר הוזמן על ידי מנהל בתי המשפט וככל הנראה מטעם זה לא כלל המחקר ניתוח השפעת כישורי השופט על העומס. לדידנו הגורם העיקרי לעומס על מערכות המשפט בישראל הנו איכותו המנטלית הנמוכה של השופט בישראל. לדידנו למעלה מ – 60% מהשופטים המכהנים בפועל במערכות המשפט בישראל אינם ראויים לשיפוט.
פקטור חשוב לבחינת איכותו המקצועית של השופט יכולה להילמד מדרך אכיפתו את עקרון רציפות הדיון. ככל שהשופט מרבה בדחיות דיון מטעמים טכניים, מרבה בישיבות קדם משפט שלא לצורך, דוחה ישיבות הוכחות לתקופות ארוכות בלתי סבירות, הדבר מלמד בהכרח על כך שיכולתו השיפוטית להכריע בסוגיה שלפניו ירודה.
ברישא להוראת תקנה 152(א) לתקסד”א נקבעה לבית המשפט סמכות גורפת “לדחות את הדיון למועד, למקום ובתנאים שיראו לו, אם היה סבור כי למען הצדק מן הראוי לעשות כן”. אלא שסמכות גורפת זו נבלמת מפורשות ומפקיעה מסמכותו של בית המשפט לדחות את הדיון שלא בהתאם לנסיבות כאמור בסיפא להוראת תקנה 152 (א) קרי, משהחל בית המשפט בשמיעת ראיות שאז חובה עליו לקיים את הדיון “ברציפות יום יום, עד גמר חקירתם של כל העדים זולת אם ראה צורך בדחיה מטעמים מיוחדים שיירשמו” .
אודות הצורך בקיומו של הסדר זה של שמיעת ראיות סמוכים ככל האפשר לאירוע בגינו הוגשה התובענה, עמד על כך ד”ר יואל זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית , 1995 עמ’ 474 :
“כאשר בקשת דחיה מוגשת אחרי התחלת הבירור, נוהג בית המשפט להקפיד עוד יותר, שכן תקנה 152(א) מורה על גביית העדויות ברציפות מדי יום ביומו, ומתירה דחיה תוך מהלך גביית העדויות רק מנימוקים שיירשמו בפרוטקול. אפילו הסכמת בעלי הדין אינה נימוק לסטות מן ההסדר הקבוע בחוק , שכן לא רק למענם, למען בעלי הדין נקבע הסדר זה, אלא לציבור יש עניין בניהול המשפטים כהלכה”.
כב’ השופט ברנזון בע”א 697/72 שמעון ויסמונסקי נ’ מרכבים מפעלי מתכת בע”מ , פ”ד כח (1) 429 כותב :
“גם כאן לא קויים הנוהל הקבוע בתקנות סדר הדין בדבר שמיעת המשפט ברציפות יום אחרי יום עד גמירא. אכן, התוצאה הסופית היא בלתי נסבלת במקרה זה בעיקר בשל האיחור הרב בהתחלת שמיעת המשפט – כשלוש וחצי שנים אחרי הגשתו. הפרשה חוזרת על עצמה בהרבה תיקי נזיקין המגיעים לבית משפט זה ואנו רואים חובה לעצמנו להפנות את תשומת ליבם של נשיאי בתי המשפט המחוזיים ושל שר המשפטים ומנהל בתי המשפט למצב אומלל זה המשווע לתיקון יסודי ויפה שעה אחת קודם”.
כב’ השופט (כתוארו אז) ש. לוין בבג”צ 4974/92 יעקב רובין , עו”ד נ’ כב’ השופט סגלסון פ”ד מו (5) 772 , בהתייחסו להוראה דומה בסעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ”ב 1982 (להלן – החסד”פ):
“ולמעשה עקב עומס העבודה שבבתי המשפט, מתעלמים בתי המשפט מסעיף זה המצפה לתיקונו ‘ולו כדי למנוע מבתי המשפט מלעבור ולהפר יום יום את האמור בה’. בכל הכבוד – איני מסכים. ישבתי גם אני, כמו שופטים אחרים, בשעתו כשופט של ערכאה ראשונה וקיימתי דיונים מיום ליום ואין לי ספק שצורת דיון זו תרמה ליעול משמעותי ביותר בהליכים; לדידי לא עומס ההליכים הוא שמונע ציות בתי המשפט למצוות המחוקק הכלולה בסעיף 125 הנ”ל אלא אי ציות לכלל האמור הוא אחד מהגורמים המרכזיים להגדלת עומס העבודה בבתי המשפט… שהרי אין מדובר בכלל טכני אלא בכלל המיועד ליעל את הדיון ואין המטרה מקדשת את האמצעים”.
על חשיבותה של תקנה 152 (א) לתקסד”א ועל חשיבותו הרבה של עקרון רציפות הדיון אין עוררין בתחום המערכת המשפטית. לראיה במשפטנו, עקרון רציפות הדיון קיבל עיגון חקיקתי בשורה של הוראות חוק דומות כגון: סעיף 125 לחסד”פ (כאמור לעיל); סעיף 10 לתקנות ההסגרה (סדרי דין וכללי ראיות בעתירות) , התשל”א – 1970 ; סעיף 17 לתקנות הספנות (ימאים) (סדרי דין בבית הדין המשמעתי) התשל”ז – 1977 ; סעיף 8 לתקנות השיפוט הצבאי (בתי סוהר צבאיים) התשמ”ז – 1987 ; סעיף 17א לתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי דין של בית הדין) ,התשכ”ד - 1963 .
לפגיעה בעקרון רציפות הדיון, כתופעה, יש השלכות מהותיות ושליליות רבות. בעל הדין מתענה, הראיות נפגעות, הסעד הופך פלסתר, ואמון הציבור נפגע קשות. הגישה המקובלת הנה שככל שהמשפט נמשך יתר על המידה, נגרמת פגימה קשה באמון הציבור בשופטיו בפרט, ובאמון הציבור במערכת המשפטית בכלל האמונים על עשיית צדק .
יפים לענייננו דברי כב’ השופט ברנזון בע”א 520/71 צבי גולדברג נ’ צבי בלגה , פ”ד כו (1) 456 :
“יש להתפלא ולהצטער שלא כל העושים במלאכת השפיטה עושים די בכיוון זה, ואינם חשים עד כמה שזה חותר תחת אשיות החוק והסדר במדינה. וכבר זעק המשורר הלאומי שלנו, אמנם בהקשר הרבה יותר חמור – ‘ואם יש צדק, יופיע מיד! אך אם אחרי השמדי מתחת לרקיע הצדק יופיע – ימגר נא כסאו לעד’ . הצדק, כמו הגשם, הוא לברכה ולא לקללה, כשהוא בא בעתו וניתן במשורה נכונה”.
פקטור נוסף המאפשר הצצה לעבר איכותו של השופט נלמדת ממידת האיזון השיפוטי בו הוא ניחן. ככל שהשופט לקוי ביכולתו לערוך משפט מאוזן, מרבה להתערב באוטוריטה של המתדיינים להתווכח ביניהם ובכך מפריע לעיקרון האדוורסרי, נוטה להיכשל במראית פני הצדק, מרבה במקרים של עינויי דין, עיוותי דין, מעצרי שווא, מאסרי שווא וכיוצ”ב או מניעתם, כך יעשה משפטו בלתי צודק לקוי ומטבע הדברים יגביר את ההליכים ויסבך אותם.
ככל שרמת האיזונים בהם ניחן שופט מופרת לטובת שיקולים מערכתיים, כך תלך ותפחת עשיית משפט וצדק ויגדלו או ישתמרו תחלואי השיפוט המוכרים לנו כיום לאורך זמן רב.
על מנת להגיע לרמות איכות גבוהות של שופטים, לטעמנו, כל מועמד לשפיטה חייב כתנאי מוקדם עם הצגת מועמדותו, לעבור מבחנים אובייקטיביים לרבות מבדקי אישיות והתאמה לתפקיד על פי קריטריונים מחמירים, בידי גורם בלתי תלוי וכך גם לגבי שופטים מכהנים. נחיצותם של מבחני אישיות והתאמה כאמור גוברים אל מול אינטרסים אחרים הנוגעים לצנעת הפרט וכיוצ”ב.
עמידה באותם מבחנים: תגדיל את האמון בבתי המשפט אשר במילא הולך על פני מדרון תלול; תחסוך עימותים מיותרים בין עורכי דין ושופטים; תשפר או תעשיר את איכות השופטים; תביא לשיפור תפקוד מערכת המשפט, קידום משפטים וסיומם המהיר; תגרום לחסכון עצום בהוצאות ובמשאבים חיוניים; ותפחית את אי הוודאות והעמימות בקרב ציבור המתדיינים בדבר כשירותם של השופטים למלא תפקידם כיאות; ועוד.
המועמד לשיפוט אינו שונה מכל אדם המועמד לתפקיד או עבודה הדורשות מיומנויות מיוחדות ורמת אמון מיוחדת (פקיד בבנק, מנהל בחברה, מורה נהיגה וכד’), בהם תנאי בל יעבור הוא עמידה במבחני אישיות והתאמה. לא כל שכן, ביחס למועמד לשיפוט יש להחמיר שבעתיים מאחר ומשרתו של השופט ניזונה ומקבלת חיותה מאמון הציבור וכהונתו אינה קצובה.
כלי חשוב ונוסף אשר איפשר הצצה אל נבכי פעילותו הפרטנית של השופט מנקודת עינו של עורך הדין היה המשוב שנערך על ידי לשכת עורכי הדין. במשך מספר שנים הופעל המשוב על ידי לשכת עורכי הדין עד להכרזה על הקפאתו. רבים הסוברים, כי החרם שהוטל מצד מערכת השיפוט, תהא חוקיותו, חומרתו והשלכותיו אשר יהיו לא הביא להקפאת המשוב, והקפאתו כאמור היא תולדה של העדר יישום .
פקטור נוסף הגורם לעומס על מערכות המשפט הוא ריבוי החלטות שרירותיות של שופט בתיק שלפניו. החלטות שיפוט שרירותיות, הם סוג של שחיתות שיפוטית. שופט המרבה בהחלטות שרירותיות הוא שופט מושחת. שופט אשר כלפיו הוגשו בשנה יותר מ- 5 תלונות על ידי מלינים שונים בגין החלטות שרירותיות, הוא שופט מושחת. שופט מושחת אין לו מקום במערכת השיפוט .
בעניין זה אין לטעות, ככל שקיימת שחיתות ברשויות השונות, השחיתות במערכת השיפוטית היא המסוכנת והרת האסון לקיומה של החברה, יותר מכל גילוי שחיתות ברשויות האחרות. הדעה הרווחת כיום בציבור היא שמערכת השיפוט בישראל נתונה במצב של פשיטת רגל ערכית. שופטים אינם עושים משפט וצדק אלא עושים “משפח” ופועלים כ”אוכפי גביה” ויישום של שיקולים פנימיים, אישיים לרבות האדרת “אי תלות”, מנהלית, תקציבית.
מרבית השופטים בישראל שכחו והזניחו לחלוטין את הערכים הבסיסיים המנחים בעשיית משפט. מערכת בתי המשפט זקוקה לרפורמה מקיפה ויסודית לרבות חיובם של שופטים מכהנים לעבור מבחנים אובייקטיביים על ידי גוף מקצועי בלתי תלוי. מי שימצא בלתי מתאים, יעבור הכשרה מתאימה לחילופין תופסק כהונתו.
הסיבה העיקרית להתדרדרות הערכית טמונה במדיניות השיפוטית המוכתבת על ידי הרוב השולט ברשות השופטת. ב – 20 השנים האחרונות, ונכון להיום, הרוב השולט ברשות השופטת הוא בעד ישום מדיניות שיפוט אקטיביסטית קטגורית המאדירה בעלי הון ופוגעת בבעלי דין חלשים.
מרבית השופטים בישראל הנם יוצאי פרקליטות, משטרה, תפקיד משפטי ציבורי וכיוצ”ב. הערכה היא שהם מהווים כ- 98% מכלל השופטים. יודגש, כי בחירת שופט על בסיס היותו נושא תפקיד קטגורי בעברו אינו כשלעצמו קריטריון פסול שכן למועמד שכזה קיים רקורד רשום, מוכח על פיו ניתן לאבחן מיומנות, יכולת, כישורים, ואמינות .
הבעיה הראשית של שופט בעל עבר קטגורי מתחילה ונגמרת בהבנתו את תפקידו השיפוטי. זווית הסתכלותו על עושה העבירה מוגבלת וחסרת מעוף. הוא מוגבל לחשוב על פי כיווני חשיבה מוגדרים בהתאם לתפיסת עולמו הצר. מושגים כגון תיקון, חמלה, חרטה, סליחה, טיפול, שיקום, כפרה, דרך המלך, חזרה למוטב וכיוצ”ב אינם חלק מתפיסת עולמו לצורך יישום וביצוע.
להוציא שופטים בודדים אשר מצאו לנכון ללכת כנגד הזרם הקטגורי ויישמו שיפוט מאוזן, רוב השופטים בישראל אינם חורגים מיישומה של המדיניות הקטגורית, השלטת כיום.
השופט בעל העבר הקטגורי גומל לרוב השולט ופועל על פי מדיניות הזרם הראשי בהוצאתם מהכוח אל הפועל של מדיניות החמרה וענישה שאינם כורח המציאות, גם שאלה מנוגדים לדין ולנסיבות העניין. זהו סוג של שוחד וגמול בעד בחירה. הרוב השולט מצפה מהשופט הנבחר כי יפעל על פי מדיניותו ולא יסטה ממנה. השופט בעל העבר הקטגורי מודע היטב לסיבת היבחרותו וגומל לרוב השולט ביישום מדיניותו.
שופט אשר פועל שלא על פי מדיניות הרוב השולט ובוחר ליישם בהחלטותיו הליך מאוזן הכרוך מעצם טבעו בהטלת מרות על נציגי התביעה והקפדה על פעילותם של נציגי מערכת אכיפת החוק סופג מיידית ביקורת קשה, הופך לחריג, שחיקתו מוגברת ובמרבית המקרים הוא מוצא עצמו מובל אל מחוץ לתפקידו השיפוטי.
להלן המלצותינו לשיפור העומס על בתי המשפט:
כשותפים להמלצות בדוח הנ”ל ומבלי לגרוע מהם מומלץ כי בנוסף להמלצות בדוח יש לאמץ לאלתר המלצות נוספות ליישום שלא אוזכרו בדוח הנ”ל . להלן המלצותינו לשיפור העומס על מערכות המשפט בישראל :
ראשית, הקמת גוף מבקר לשופטים שיהא בלתי תלוי, מקצועי, עם יכולת אמיתית ומיידית להביא להדחת שופט. הנציבות הקיימת אינה ממלא את יעודה והיא למעשה כלי בידי הרשות השופטת להוצאת קיטור מהציבור בלבד. במשך 3 שנות הקמתה, הנציבות לא עשתה כל מהלך ראוי לציון אשר יתרום לעצירת הירידה באמון הציבור בשופטים ולמעשה כל התלונות שהוגשו “טוייחו” ולא טופלו כנדרש.
שנית, שינוי הקריטריונים לבחירת שופטים. הן לגבי מועמדים לשיפוט והן לגבי שופטים מכהנים . כל מועמד לשיפוט, לקידום והמשך כהונה חייב לעמוד בסדרה של מבחנים אובייקטיביים מקצועיים לרבות מבחני אישיות, התאמה, כשירות נפשית וכיוצ”ב, על ידי גוף מקצועי מוסמך, בלתי תלוי כתנאי לקבלה, קידום ו/או המשך כהונה.
שלישית, שינוי מהותי במדיניות הנוהגת כיום בדבר פסלות שופט. על נשיאת בית המשפט העליון לבחון מחדש את אימוץ מדיניות הרף הראייתי הגבוה להוכחת משוא פנים המוטל על המערער. די שהמערער יראה כי מראית פני הצדק נפגע במקרה הנדון. לא כל פסלות שופט מלישב בדין בתיק מסוים גוררת בהכרח אי התאמתו המוחלטת לתפקידו השיפוטי.
רביעית, אכיפת עקרון רציפות הדיון באופן שישמע המשפט ברציפות, יום אחר יום. שופט אשר לא יקפיד על כך יינקטו נגדו סנקציות משמעתיות
מאת : משה כהן